מטרת החוק החדש למיחזור צמיגים משומשים היא להסדיר סילוק ומיחזור של צמיגים משומשים, באופן שימנע את המפגעים הסביבתיים הכרוכים בהשלכה לא מוסדרת שלהם ולחיסכון בחומרי גלם.
על פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, מעל ל- 2 מיליון צמיגים יוצאים משימוש מדי שנה בישראל והופכים לפסולת. הצמיגים מוחלפים על פי רוב בפנצ'ריות ומוסכים מורשים, המחויבים על פי רשיונות העסק שלהם להעביר את הצמיגים הפסולים לשימוש לאתרי פסולת מורשים. אולם, מרבית הצמיגים המשומשים אינם מטופלים כנדרש. צמיגים משומשים מושלכים בניגוד לחוק, בשטחים פתוחים, באתרי פסולת פירטיים ובצידי הדרכים, ומזהמים את נוף הארץ ומקורות המים.
בקיץ תשס"ב, התגלה לראשונה, מין חדש של יתוש שלא היה מוכר בארץ עד כה. היתוש התגלה בניטור שגרתי של המשרד לאיכות הסביבה במגרש צמיגים במושב גינתון שליד לוד.
בדיקת מעבדה העלתה, כי היתוש הוא מין המכונה הנמר האסיאתי ומקורו במזרח אסיה, משם הוא התפשט לאזורים נוספים בעולם. יחודו של יתוש זה הוא בהיותו פעיל במשך היום ועקיצותיו גורמות למטרד קשה. בנוסף לכך, יתוש הנמר האסיאתי יכול לשאת נגיף של מחלה קשה המכונה "קדחת הדנגה", להעבירו לבני אדם בזמן עקיצה ולגרום להתפשטות המחלה.
בדיקה נוספת של דרכי התפשטות היתוש בעולם מצאה כי ברבים מהמקרים התגלה היתוש בתוך מים המצטברים בצמיגים משומשים. יתרה מכך, צמיגים משומשים מהווים אתר הטלה לנקבות היתוש. הביצים יכולות לעמוד בתקופות יובש ארוכות ולבקוע עם הרטבת הצמיג מחדש. הדעה הרווחת היא כי התפשטות היתוש בעולם נגרמה כתוצאה מסחר בצמיגים משומשים שבהם הצטברו מים והוטלו ביצי היתוש.
במשך שנים, אלפי צמיגים משומשים הועברו על ידי סוחרי צמיגים למגרשים לא חוקיים ברחבי הארץ, ואוחסנו בתנאים לא נאותים. אחסון הצמיגים בערימות ענק לא מכוסות הוא פוטנציאל הן להתפתחות מוקדי יתושים והן לשריפות ענק וזיהום אוויר קשה. גם באתרי הפסולת מהווים הצמיגים בעיה תפעולית קשה, כיוון שלא ניתן לדחוס אותם ובחלל הפנימי עלולים להצטבר תשטיפי פסולת וגז שעלול להתלקח.
גורמים אלו הניעו את המשרד לאיכות הסביבה להציב את הטיפול בצמיגים משומשים בראש סדרי העדיפויות של הטיפול בפסולת בישראל. לפני שלוש שנים, הוגשה על ידי חבר הכנסת נודלמן הצעת חוק שתכליתה לקדם את מיחזור הצמיגים בישראל. הממשלה תמכה בהצעת החוק, בתנאי שהתוכן שלה יתואם עם משרדי הממשלה.
המשרד לאיכות הסביבה ניצל את ההזדמנות לנסח הצעת חוק מקיפה לטיפול בפסולת צמיגים, שמטרתה להסדיר את שלבי הטיפול בפסולת הצמיגים משלב האחסון בפנצ'ריות ובעסקים אחרים, דרך האיסוף ועד מיחזורם לחומר גלם.
החוק המוצע מתבסס על עקרון המקובל במדינות רבות בעולם לטיפול בבעיות סביבתיות- "אחריות היצרן". על פי עקרון זה, האחריות לטיפול בבעיה סביבתית הנגרמת כתוצאה משימוש במוצר כלשהו מוטלת על יצרן המוצר או היבואן, במקרה בו המוצר מיובא. הרעיון המרכזי מאחורי עקרון זה, הוא שיצרן או היבואן הם ראש הפירמידה בגלגולו של המוצר עד להפיכתו לפסולת, ולכן חלה עליהם החובה לטפל במוצר גם בסוף חייו.
בהתאם לכך, נקבע בהצעת החוק (שאושרה כאמור בקריאה ראשונה) כי יצרני ויבואני הצמיגים יהיו אחראים לאסוף את הצמיגים לאחר גמר השימוש בהם, ולהעבירם למיחזור. אחריות זאת באה לידי ביטוי ביעדי סילוק ומיחזור של צמיגים משומשים.
נוסח החוק קובע, כי לאחר תקופת התארגנות בה יותר גם סילוק צמיגים לאתרי פסולת, יחויבו יצרני ויבואני הצמיגים למחזר את כל הצמיגים שאספו. בצד יעדי האיסוף ומיחזור יעמדו סנקציות ליבואנים ויצרנים שלא יעמדו ביעדי המיחזור, בצורת קנס על כל צמיג שאמור היה להיות ממוחזר על פי היעד שנקבע בחוק ואף פתיחה בהליכים פליליים נגד יבואנים, שבאופן שיטתי לא פעלו למיחזור הצמיגים.
בנוסף לכך קובעת הצעת החוק כי יבואן צמיגים לא יוכל לשחרר משלוחי יבוא מהמכס, אם לא יציג אישור מהמשרד לאיכות הסביבה כי עמד ביעדי המיחזור הקבועים בחוק, או שילם את הקנס בגין אי מיחזור. בהצעת החוק כלולים גם תנאים מפורטים על תנאי האחסון של הצמיגים המשומשים בפנצ'ריות. כך למשל נקבע, כי צמיגים משומשים חייבים להיות מאוחסנים כשהם חתוכים או מכוסים, וזאת כדי למנוע הצטברות מים ודגירת יתושים בתוכם.
השטח המיועד להטמנת פסולת בישראל מצומצם, ועם כוונת ממשלת אולמרט לבצע נסיגות מחבלי ארץ נוספים הוא רק הולך ואוזל. לכן המשרד לאיכות הסביבה פועל לצמצום כמות הפסולת המוטמנת, ולהגדלת כמויות הפסולת הממוחזרות. בהתאם לעקרון זה, גם בהצעת החוק זו לא הסתפק המשרד לאיכות הסביבה בקביעת מנגנון שיוביל להטמנת פסולת צמיגים, והכניס בחוק חיוב למיחזור לאחר תקופת זמן הדרושה להתארגנות ולהקמת תשתיות מתאימות.
בישראל עדיין לא קיימים מפעלי מיחזור צמיגים, אך מספר יזמים מתעניינים באפשרות זו. מנהלת ההשקעות של משרד התעשייה אישרה מסלול של מפעל מאושר לשני יזמים שהציגו בפניה תכניות להקמת מפעלי מיחזור צמיגים. צפוי כי כניסת החוק והחיוב של יצרני ויבואני הצמיגים למחזר את הצמיגים תגרום למימוש התכניות והקמת מפעלי המיחזור בישראל.
במדינות רבות בעולם קיימת תעשיית מיחזור צמיגים. תוצרי המיחזור המקובלים הם ייצור אבקת גומי לתעשיית הגומי, ייצור מרצפות גומי לגני משחקים, שימוש בצמיגים כתחליפי דלק, ואף הוספת צמיגים גרוסים לאספלט לסלילת כבישים שקטים. מיחזור הצמיגים עדיף על פני הטמנתם הן מבחינת החסכון בגומי טבעי כחומר גלם, והן מבחינת החסכון בנפח ההטמנה באתרי פסולת, הנתון במחסור בישראל. מסיבה זאת מוצע לאסור כליל הטמנת צמיגים החל מהשנה השביעית לתחולת החוק. צפוי כי לאחר החלת החוק תתפתח גם בישראל תעשיית מיחזור שתקלוט את הצמיגים המשומשים מידי היצרנים והיבואנים.
החוק המוצע הוא חדשני הן מבחינת יישום עקרון אחריות היצרן והן מבחינת המנגנון הכלכלי שהוא מייצר. החוק בונה למעשה את מסגרת כללים שבתוכם יפעלו כל הגורמים המעורבים בענף הצמיגים על בסיס עקרונות כלכליים ללא קביעת מחירים ובהתערבות מינימלית של השלטון המרכזי וכל זאת כדי לנקות את הארץ מפסולת הצמיגים ולהביא למיחזורם.
על פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, מעל ל- 2 מיליון צמיגים יוצאים משימוש מדי שנה בישראל והופכים לפסולת. הצמיגים מוחלפים על פי רוב בפנצ'ריות ומוסכים מורשים, המחויבים על פי רשיונות העסק שלהם להעביר את הצמיגים הפסולים לשימוש לאתרי פסולת מורשים. אולם, מרבית הצמיגים המשומשים אינם מטופלים כנדרש. צמיגים משומשים מושלכים בניגוד לחוק, בשטחים פתוחים, באתרי פסולת פירטיים ובצידי הדרכים, ומזהמים את נוף הארץ ומקורות המים.
בקיץ תשס"ב, התגלה לראשונה, מין חדש של יתוש שלא היה מוכר בארץ עד כה. היתוש התגלה בניטור שגרתי של המשרד לאיכות הסביבה במגרש צמיגים במושב גינתון שליד לוד.
בדיקת מעבדה העלתה, כי היתוש הוא מין המכונה הנמר האסיאתי ומקורו במזרח אסיה, משם הוא התפשט לאזורים נוספים בעולם. יחודו של יתוש זה הוא בהיותו פעיל במשך היום ועקיצותיו גורמות למטרד קשה. בנוסף לכך, יתוש הנמר האסיאתי יכול לשאת נגיף של מחלה קשה המכונה "קדחת הדנגה", להעבירו לבני אדם בזמן עקיצה ולגרום להתפשטות המחלה.
בדיקה נוספת של דרכי התפשטות היתוש בעולם מצאה כי ברבים מהמקרים התגלה היתוש בתוך מים המצטברים בצמיגים משומשים. יתרה מכך, צמיגים משומשים מהווים אתר הטלה לנקבות היתוש. הביצים יכולות לעמוד בתקופות יובש ארוכות ולבקוע עם הרטבת הצמיג מחדש. הדעה הרווחת היא כי התפשטות היתוש בעולם נגרמה כתוצאה מסחר בצמיגים משומשים שבהם הצטברו מים והוטלו ביצי היתוש.
במשך שנים, אלפי צמיגים משומשים הועברו על ידי סוחרי צמיגים למגרשים לא חוקיים ברחבי הארץ, ואוחסנו בתנאים לא נאותים. אחסון הצמיגים בערימות ענק לא מכוסות הוא פוטנציאל הן להתפתחות מוקדי יתושים והן לשריפות ענק וזיהום אוויר קשה. גם באתרי הפסולת מהווים הצמיגים בעיה תפעולית קשה, כיוון שלא ניתן לדחוס אותם ובחלל הפנימי עלולים להצטבר תשטיפי פסולת וגז שעלול להתלקח.
גורמים אלו הניעו את המשרד לאיכות הסביבה להציב את הטיפול בצמיגים משומשים בראש סדרי העדיפויות של הטיפול בפסולת בישראל. לפני שלוש שנים, הוגשה על ידי חבר הכנסת נודלמן הצעת חוק שתכליתה לקדם את מיחזור הצמיגים בישראל. הממשלה תמכה בהצעת החוק, בתנאי שהתוכן שלה יתואם עם משרדי הממשלה.
המשרד לאיכות הסביבה ניצל את ההזדמנות לנסח הצעת חוק מקיפה לטיפול בפסולת צמיגים, שמטרתה להסדיר את שלבי הטיפול בפסולת הצמיגים משלב האחסון בפנצ'ריות ובעסקים אחרים, דרך האיסוף ועד מיחזורם לחומר גלם.
החוק המוצע מתבסס על עקרון המקובל במדינות רבות בעולם לטיפול בבעיות סביבתיות- "אחריות היצרן". על פי עקרון זה, האחריות לטיפול בבעיה סביבתית הנגרמת כתוצאה משימוש במוצר כלשהו מוטלת על יצרן המוצר או היבואן, במקרה בו המוצר מיובא. הרעיון המרכזי מאחורי עקרון זה, הוא שיצרן או היבואן הם ראש הפירמידה בגלגולו של המוצר עד להפיכתו לפסולת, ולכן חלה עליהם החובה לטפל במוצר גם בסוף חייו.
בהתאם לכך, נקבע בהצעת החוק (שאושרה כאמור בקריאה ראשונה) כי יצרני ויבואני הצמיגים יהיו אחראים לאסוף את הצמיגים לאחר גמר השימוש בהם, ולהעבירם למיחזור. אחריות זאת באה לידי ביטוי ביעדי סילוק ומיחזור של צמיגים משומשים.
נוסח החוק קובע, כי לאחר תקופת התארגנות בה יותר גם סילוק צמיגים לאתרי פסולת, יחויבו יצרני ויבואני הצמיגים למחזר את כל הצמיגים שאספו. בצד יעדי האיסוף ומיחזור יעמדו סנקציות ליבואנים ויצרנים שלא יעמדו ביעדי המיחזור, בצורת קנס על כל צמיג שאמור היה להיות ממוחזר על פי היעד שנקבע בחוק ואף פתיחה בהליכים פליליים נגד יבואנים, שבאופן שיטתי לא פעלו למיחזור הצמיגים.
בנוסף לכך קובעת הצעת החוק כי יבואן צמיגים לא יוכל לשחרר משלוחי יבוא מהמכס, אם לא יציג אישור מהמשרד לאיכות הסביבה כי עמד ביעדי המיחזור הקבועים בחוק, או שילם את הקנס בגין אי מיחזור. בהצעת החוק כלולים גם תנאים מפורטים על תנאי האחסון של הצמיגים המשומשים בפנצ'ריות. כך למשל נקבע, כי צמיגים משומשים חייבים להיות מאוחסנים כשהם חתוכים או מכוסים, וזאת כדי למנוע הצטברות מים ודגירת יתושים בתוכם.
השטח המיועד להטמנת פסולת בישראל מצומצם, ועם כוונת ממשלת אולמרט לבצע נסיגות מחבלי ארץ נוספים הוא רק הולך ואוזל. לכן המשרד לאיכות הסביבה פועל לצמצום כמות הפסולת המוטמנת, ולהגדלת כמויות הפסולת הממוחזרות. בהתאם לעקרון זה, גם בהצעת החוק זו לא הסתפק המשרד לאיכות הסביבה בקביעת מנגנון שיוביל להטמנת פסולת צמיגים, והכניס בחוק חיוב למיחזור לאחר תקופת זמן הדרושה להתארגנות ולהקמת תשתיות מתאימות.
בישראל עדיין לא קיימים מפעלי מיחזור צמיגים, אך מספר יזמים מתעניינים באפשרות זו. מנהלת ההשקעות של משרד התעשייה אישרה מסלול של מפעל מאושר לשני יזמים שהציגו בפניה תכניות להקמת מפעלי מיחזור צמיגים. צפוי כי כניסת החוק והחיוב של יצרני ויבואני הצמיגים למחזר את הצמיגים תגרום למימוש התכניות והקמת מפעלי המיחזור בישראל.
במדינות רבות בעולם קיימת תעשיית מיחזור צמיגים. תוצרי המיחזור המקובלים הם ייצור אבקת גומי לתעשיית הגומי, ייצור מרצפות גומי לגני משחקים, שימוש בצמיגים כתחליפי דלק, ואף הוספת צמיגים גרוסים לאספלט לסלילת כבישים שקטים. מיחזור הצמיגים עדיף על פני הטמנתם הן מבחינת החסכון בגומי טבעי כחומר גלם, והן מבחינת החסכון בנפח ההטמנה באתרי פסולת, הנתון במחסור בישראל. מסיבה זאת מוצע לאסור כליל הטמנת צמיגים החל מהשנה השביעית לתחולת החוק. צפוי כי לאחר החלת החוק תתפתח גם בישראל תעשיית מיחזור שתקלוט את הצמיגים המשומשים מידי היצרנים והיבואנים.
החוק המוצע הוא חדשני הן מבחינת יישום עקרון אחריות היצרן והן מבחינת המנגנון הכלכלי שהוא מייצר. החוק בונה למעשה את מסגרת כללים שבתוכם יפעלו כל הגורמים המעורבים בענף הצמיגים על בסיס עקרונות כלכליים ללא קביעת מחירים ובהתערבות מינימלית של השלטון המרכזי וכל זאת כדי לנקות את הארץ מפסולת הצמיגים ולהביא למיחזורם.