הסיור למיטיבי לכת, של 15 ק"מ, יצא בשעת לילה מאוחרת ממושב נוחם (בעבר הר טוב) ויצעד בעקבות לוחמי מחלקת ההר בדרכם לגוש עציון, יעצור לקומזיץ ושירי לוחמים בעיינות דקלים, ויסיים עם בוקר בטיפוס על גבעת הקרב. ממש כמו הלוחמים עצמם.
בחודש שבט תש"ח גוש עציון היה נצור מזה כמה חודשים, ושיירות סיוע שנשלחו אליו מירושלים לא הצליחו להגיע. קרב ג' בשבט, הותיר את הגוש במצוקה קשה.
הוחלט לשלוח מחלקה של לוחמים של הפלמ"ח בדרך עוקפת - מכיוון בית שמש. בלילה שבין ד' לה' בשבט, יצאה מחלקה בת 38 לוחמים מן החי"ש ומן הפלמ"ח בפיקודו של דני מס מן המושבה הרטוב שליד בית שמש לכיוון הגוש. (מלכתחילה היו במחלקה ארבעים לוחמים, אולם לשניים לא היה נשק ולכן לא יצאו.) לאחר היציאה לדרך נקע אחד הלוחמים את רגלו ושני לוחמים חזרו איתו להרטוב. שאר 35 (ל"ה) הלוחמים המשיכו בדרכם.
כחמישה קילומטרים לפני גוש עציון, בין הכפרים הערביים ג'בע וצוריף, נתגלתה המחלקה על ידי שתי נשים ערביות והן הזעיקו את הערבים מהכפר הסמוך. הלוחמים התמקמו על פסגה של אחת הגבעות שנקראה לאחר מכן "גבעת הקרב". בקרב שהתפתח ונמשך מספר שעות נהרגו כל הלוחמים. גופותיהם, שחוללו על ידי הערבים, הועברו לאחר מכן לקבורה בכפר עציון, ולאחר נפילת הגוש וסיום מלחמת השחרור הועברו לבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
במשך השנים שלאחר הקרב נפוץ הסיפור שלפיו פגשו הלוחמים בדרכם רועה ערבי זקן, והתלבטו אם להרוג אותו כדי שלא ימסור ידיעה עליהם. לאחר שהחליטו שלא להרגו שחררו אותו, והוא שהודיע לאנשי הכפרים בסביבה על מעבר המחלקה בשטחם. לסיפור אין ביסוס עובדתי, ולא ברור מהיכן צמח.
כאשר הובאו הגופות לקבורה קבועה בהר הרצל נוצרה בעיה בזיהוים של שנים עשר מן הלוחמים. הזיהוי הושלם על פי טקס "גורל הגר"א" שערך הצדיק הירושלמי, הרב אריה לוין.
על שם האירוע נקרא היישוב נתיב הל"ה, על יד הדרך העולה מן השפלה לגוש עציון.
המשורר חיים גורי כתב על הפרשה את השיר "הנה מוטלות גופותינו", שהפך לאחד משירי ההנצחה המוכרים בישראל, ומעלה על נס את התפיסה המקדשת את הקרבת החיים למען הכלל.
בחודש שבט תש"ח גוש עציון היה נצור מזה כמה חודשים, ושיירות סיוע שנשלחו אליו מירושלים לא הצליחו להגיע. קרב ג' בשבט, הותיר את הגוש במצוקה קשה.
הוחלט לשלוח מחלקה של לוחמים של הפלמ"ח בדרך עוקפת - מכיוון בית שמש. בלילה שבין ד' לה' בשבט, יצאה מחלקה בת 38 לוחמים מן החי"ש ומן הפלמ"ח בפיקודו של דני מס מן המושבה הרטוב שליד בית שמש לכיוון הגוש. (מלכתחילה היו במחלקה ארבעים לוחמים, אולם לשניים לא היה נשק ולכן לא יצאו.) לאחר היציאה לדרך נקע אחד הלוחמים את רגלו ושני לוחמים חזרו איתו להרטוב. שאר 35 (ל"ה) הלוחמים המשיכו בדרכם.
כחמישה קילומטרים לפני גוש עציון, בין הכפרים הערביים ג'בע וצוריף, נתגלתה המחלקה על ידי שתי נשים ערביות והן הזעיקו את הערבים מהכפר הסמוך. הלוחמים התמקמו על פסגה של אחת הגבעות שנקראה לאחר מכן "גבעת הקרב". בקרב שהתפתח ונמשך מספר שעות נהרגו כל הלוחמים. גופותיהם, שחוללו על ידי הערבים, הועברו לאחר מכן לקבורה בכפר עציון, ולאחר נפילת הגוש וסיום מלחמת השחרור הועברו לבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
במשך השנים שלאחר הקרב נפוץ הסיפור שלפיו פגשו הלוחמים בדרכם רועה ערבי זקן, והתלבטו אם להרוג אותו כדי שלא ימסור ידיעה עליהם. לאחר שהחליטו שלא להרגו שחררו אותו, והוא שהודיע לאנשי הכפרים בסביבה על מעבר המחלקה בשטחם. לסיפור אין ביסוס עובדתי, ולא ברור מהיכן צמח.
כאשר הובאו הגופות לקבורה קבועה בהר הרצל נוצרה בעיה בזיהוים של שנים עשר מן הלוחמים. הזיהוי הושלם על פי טקס "גורל הגר"א" שערך הצדיק הירושלמי, הרב אריה לוין.
על שם האירוע נקרא היישוב נתיב הל"ה, על יד הדרך העולה מן השפלה לגוש עציון.
המשורר חיים גורי כתב על הפרשה את השיר "הנה מוטלות גופותינו", שהפך לאחד משירי ההנצחה המוכרים בישראל, ומעלה על נס את התפיסה המקדשת את הקרבת החיים למען הכלל.