טקס אזכרה ממלכתי לזכר 69 חללי הצוללת אח"י דקר נערך אתמול במלאת 38 שנים לטביעתה. הטקס, שנערך במעמד שר הביטחון, מר שאול מופז, הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, ומפקד חיל הים, האלוף דוד בן בעש"ט, התקיים בבית בעלמין הצבאי בהר הרצל, בירושלים.
"משפחות יקרות, קשר הדמים שלנו יימשך לעולמים", אמר מפקד חיל הים בנאומו. "אנו משפחה אחת מאוחדת. מאמצים אתכם היום, כבכל יום לליבנו,וזוכרים לעד את יקירנו , אחינו הלוחמים".
כתבנו קובי פינקלר מוסר שמילותיו של מפקד חיל הים, כאילו נכתבו בידי עט המציאות. לובשי המדים הלבנים והמשפחות השכולות, נראו כמשפחה אחת. העובדה שבטקס נכחו רבים ממפקדי חיל הים לדורותיהם, רק העצימה הרגשה זאת. הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, הדגיש גם הוא נקודה זאת באומרו: "צה"ל עומד תמיד לצדכם ומוקיר את זכר הבנים שנפלו. בשם צה"ל אני מצדיע לבניכם שנפלו" .
לוחמי אח"י דקר מהווים באובדנם אבן יסוד מרכזית במורשת החיל המתהווה", הוסיף מפקד חיל הים, "לפני שבועיים בדיוק עמדנו בטקס הסיום של קורס הצוללן האיכותי אותו סיימו לוחמים צעירים ומוכשרים המפעילים את צוללות הדולפין שהינן מהמתקדמות מסוגן בעולם.לוחמים אשר מעבר להכשרה המקצועית המורכבת מתחנכים על ברכי מורשת חשובה זו".
אח"י דקר - היסטוריה:
ב-9 בינואר 1968 יצאה הצוללת אח"י דקר, מדגם T, מנמל פורטסמות באנגליה לכיוון נמל הבית בישראל, חיפה.
הצוללת, בפיקודו של רס"ן יעקב רענן, נשאה בתוכה 69 אנשי צוות ששהו באנגליה לרגל שיפוץ הצוללת והשבחתה. לאחר כשישה ימים עצרה הצוללת במיצרי גיברלטר, שם היא תודלקה וצוידה להמשך הדרך. בחצות היא יצאה לכיוון חיפה.
מטעמי בטיחות עשתה הצוללת את דרכה חזרה בצלילה ועל פי נהלים שנקבעו מראש נדרשה לקיים קשר עם המפקדה בכל 8 שעות.
ב-25 בינואר, שתי דקות לאחר חצות, נתקבל מברק מוצפן מהצוללת אשר שהתה במרחק של 360 מייל מחופי הארץ. ביום שלמחרת, ה-26 בינואר בשמונה בבוקר הייתה צריכה ה"דקר" לדווח למפקדה, הקשר מעולם לא נוצר. לאחר שה"דקר" לא נענתה לתדר בין לאומי בגלוי החלה מפקדת חיל הים בחיפושים נרחבים בשיתוף כוחות בינלאומיים עד ל-31 לינואר.
החיפושים אחר הצוללת שנעלמה היו חסרי תקדים בהיקפם 120 גיחות אוויר נערכו במהלכן נסרק שטח של כ-367,210 קמ"ר. 50 כלי שייט צבאיים ואזרחיים סרקו שטח של 212,466 קמ"ר בים סוער ובמזג אוויר קשה.
ב-4 בפברואר הודיע דובר צה"ל כי:"המטה הכללי קובע בצער, כי יש לראות בצוללת אח"י דקר על 69 אנשי צוותה, נעדרת".
13 חודשים לאחר שנעלמו עקבותיה של ה"דקר", מצא תושב חאן-יונס שבעזה מצוף חירום הנושא את שמה של הצוללת על חוף הים. מצוף החירום משתחרר בעת סכנה ובהגיעו לגובה פני המים משדר את אותות המורס לקריאת מצוקה (S.O.S).
בעקבות מציאת המצוף הועלתה אפשרות כי הצוללת נמצאת באזור חופי מצרים. מצרים שהייתה בעלת הסכם שלום עם ישראל התירה לבצע חיפושים באזורה. במהלך שנות ה-80 בוצעו מספר חיפושים אך כולם העלו חרס.
בשנת 87' מונה תת-אלוף (מיל') הדר קמחי לעמוד בראש צוות אשר יבחן מחדש את ממצאי ה"דקר". לאחר בחינה מחודשת של הממצאים הוקמה בתחילת שנות ה90- ועדת בדיקה חדשה לנושא ה"דקר" אשר החליטה לבצע חיפושים בים האגאי.
את החיפושים ערך חיל הים בשיתוף הצי האמריקאי בסיוע הצוללת האמריקאית NR-1 ובעזרת ציוד משוכלל המתאים לחיפוש בעומק רב בנתיב ההפלגה המקורי של ה"דקר".
ב-8 למאי 1999 נמצאה הצוללת "דקר" על ידי חברת "נאוטיקוס" במרחק 500 ק"מ, מערבית לחיפה ובעומק של כ-3 ק"מ.
כשנה לאחר מציאתה של ה"דקר" נמשה הגשר של הצוללת מן המים ועבר תהליך ארוך של שיחזור במספנות חיל הים. בגמר העבודה הוצב בחזית מוזיאון חיל הים בחיפה.
"משפחות יקרות, קשר הדמים שלנו יימשך לעולמים", אמר מפקד חיל הים בנאומו. "אנו משפחה אחת מאוחדת. מאמצים אתכם היום, כבכל יום לליבנו,וזוכרים לעד את יקירנו , אחינו הלוחמים".
כתבנו קובי פינקלר מוסר שמילותיו של מפקד חיל הים, כאילו נכתבו בידי עט המציאות. לובשי המדים הלבנים והמשפחות השכולות, נראו כמשפחה אחת. העובדה שבטקס נכחו רבים ממפקדי חיל הים לדורותיהם, רק העצימה הרגשה זאת. הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, הדגיש גם הוא נקודה זאת באומרו: "צה"ל עומד תמיד לצדכם ומוקיר את זכר הבנים שנפלו. בשם צה"ל אני מצדיע לבניכם שנפלו" .
לוחמי אח"י דקר מהווים באובדנם אבן יסוד מרכזית במורשת החיל המתהווה", הוסיף מפקד חיל הים, "לפני שבועיים בדיוק עמדנו בטקס הסיום של קורס הצוללן האיכותי אותו סיימו לוחמים צעירים ומוכשרים המפעילים את צוללות הדולפין שהינן מהמתקדמות מסוגן בעולם.לוחמים אשר מעבר להכשרה המקצועית המורכבת מתחנכים על ברכי מורשת חשובה זו".
אח"י דקר - היסטוריה:
ב-9 בינואר 1968 יצאה הצוללת אח"י דקר, מדגם T, מנמל פורטסמות באנגליה לכיוון נמל הבית בישראל, חיפה.
הצוללת, בפיקודו של רס"ן יעקב רענן, נשאה בתוכה 69 אנשי צוות ששהו באנגליה לרגל שיפוץ הצוללת והשבחתה. לאחר כשישה ימים עצרה הצוללת במיצרי גיברלטר, שם היא תודלקה וצוידה להמשך הדרך. בחצות היא יצאה לכיוון חיפה.
מטעמי בטיחות עשתה הצוללת את דרכה חזרה בצלילה ועל פי נהלים שנקבעו מראש נדרשה לקיים קשר עם המפקדה בכל 8 שעות.
ב-25 בינואר, שתי דקות לאחר חצות, נתקבל מברק מוצפן מהצוללת אשר שהתה במרחק של 360 מייל מחופי הארץ. ביום שלמחרת, ה-26 בינואר בשמונה בבוקר הייתה צריכה ה"דקר" לדווח למפקדה, הקשר מעולם לא נוצר. לאחר שה"דקר" לא נענתה לתדר בין לאומי בגלוי החלה מפקדת חיל הים בחיפושים נרחבים בשיתוף כוחות בינלאומיים עד ל-31 לינואר.
החיפושים אחר הצוללת שנעלמה היו חסרי תקדים בהיקפם 120 גיחות אוויר נערכו במהלכן נסרק שטח של כ-367,210 קמ"ר. 50 כלי שייט צבאיים ואזרחיים סרקו שטח של 212,466 קמ"ר בים סוער ובמזג אוויר קשה.
ב-4 בפברואר הודיע דובר צה"ל כי:"המטה הכללי קובע בצער, כי יש לראות בצוללת אח"י דקר על 69 אנשי צוותה, נעדרת".
13 חודשים לאחר שנעלמו עקבותיה של ה"דקר", מצא תושב חאן-יונס שבעזה מצוף חירום הנושא את שמה של הצוללת על חוף הים. מצוף החירום משתחרר בעת סכנה ובהגיעו לגובה פני המים משדר את אותות המורס לקריאת מצוקה (S.O.S).
בעקבות מציאת המצוף הועלתה אפשרות כי הצוללת נמצאת באזור חופי מצרים. מצרים שהייתה בעלת הסכם שלום עם ישראל התירה לבצע חיפושים באזורה. במהלך שנות ה-80 בוצעו מספר חיפושים אך כולם העלו חרס.
בשנת 87' מונה תת-אלוף (מיל') הדר קמחי לעמוד בראש צוות אשר יבחן מחדש את ממצאי ה"דקר". לאחר בחינה מחודשת של הממצאים הוקמה בתחילת שנות ה90- ועדת בדיקה חדשה לנושא ה"דקר" אשר החליטה לבצע חיפושים בים האגאי.
את החיפושים ערך חיל הים בשיתוף הצי האמריקאי בסיוע הצוללת האמריקאית NR-1 ובעזרת ציוד משוכלל המתאים לחיפוש בעומק רב בנתיב ההפלגה המקורי של ה"דקר".
ב-8 למאי 1999 נמצאה הצוללת "דקר" על ידי חברת "נאוטיקוס" במרחק 500 ק"מ, מערבית לחיפה ובעומק של כ-3 ק"מ.
כשנה לאחר מציאתה של ה"דקר" נמשה הגשר של הצוללת מן המים ועבר תהליך ארוך של שיחזור במספנות חיל הים. בגמר העבודה הוצב בחזית מוזיאון חיל הים בחיפה.