הרבנים הבהירו כי שריפת גופות גורמת לביזיון המת ומנוגדת להלכה היהודית. לפיכך, קראה המועצה לכל "חברות הקדישא" ברחבי הארץ שלא לקבור בתחומם מי שנשרפה גופתו. כמו כן, החליטה המועצה כי אין לומר על מי שנשרפה גופתו קדיש ולא יושבים עליו "שבעה".
מועצת הרבנות הביעה "זעזוע ושאט נפש מהפעלתו של מתקן לשריפת גופות אדם בארץ הקודש". הם ציינו כי בהפעלת מתקן זה יש מלבד האיסור ההלכתי החמור והמוחלט, גם קהות חושים והעדר רגש אנושי בסיסי, מאחר והוא מעורר זיכרונות קשים ומרים מן התקופה האפלה ביותר בחיי העם היהודי- תקופת השואה האיומה, בה הובלו מיליונים מאחינו בית ישראל אל הכבשנים והמשרפות על ידי הנאצים הארורים ועוזריהם. ומני אז נצרבה שריפת גופות בתודעת הציבור בישראל בכלל, וניצולי השואה בפרט, לדיראון עולם, כסמל לניסיון להשמדת ולהכחדת היהדות והיהודים מן העולם.
הרבנים קבעו כאמור כי "שריפת גופת אדם מישראל הינה איסור חמור ומוחלט של ניוול המת, שנקבע והוסכם על ידי גדולי ישראל עוד בדורות שעברו- כל השורף את גופו, לא יזכה להגיע לקבר ישראל. כמו"כ אין לערוך לו לוויה, ואין לומר אחריו קדיש ולא יושבים עליו שבעה. ואלו המבצעים את שריפת הגופות גורמים שידעך זכרונו של הנפטר מארץ החיים".