"כשהתגייסתם למשטרה לפני שנה או עשרים שנים, קיבלתם עליכם לעמוד לראשות אזרחי המדינה ומוסדותיה, כשומרי החוק והסדר להם כולנו זכאים", כותבים בעז ודינה דרומי ממושב אלוני אבא.
להלן המכתב שהגיע לידי ערוץ 7 עם ההדגשות של בני המשפחה:
" ההתגייסות והשרות בתנאים לא פשוטים לעיתים, הם אות כבוד לכם, ועל כך תבורכו. אלא, שמאז שאתם לובשי מדים וכאנשים בוגרים ומנוסים, ( להבדיל מחיילי צה"ל הצעירים ) ראיתם באמת מהי הפרת חוק וסדר ובממדים עצומים: גנבות הברזל, גנבות חקלאיות, גנבות רכב, שוד אדמה, בניה בלתי חוקית, ואינני מזכיר כלל את אלימות המדרכות והכבישים הגוהה.
" בכל מהלך שרותכם ואני בטוח בכך, כאזרח ערני לנעשה במדינתו, לא גוייסתם כך, רבבות שוטרים ובנחישות כזו, למנוע הפרת חוק, כמו שנקראתם אך אמש, לעמונה.
לא בנגב הפרוע והנתון למשיסה, לא בחוצות הערים המדממות, לא בשדות החקלאים האומללים, לא בבתי התעשייה הנחמסת, לא נקראתם אף פעם להחזיר את הסדר והחוק על כנם, עובדה, אין חוק שם, אין סדר, כל דאלים גבר.
הפכתם לכלי. יהודים עומדים למולכם, הם אוהבים אתכם, הם מייחלים לכם, הם רואים בכם יהודים אחים, אתם יודעים היטב שהם לא אלימים במהותם, ומשום כך הם כמו חלשים, כה קל להשתלח בהם.
ואת החולשה הזו מזהים שולחיכם, ומעמיסים אתכם לאלפיכם על האוטובוסים ומטפטפים לאוזניכם ארס מהול בשלטון החוק. ואתם, משרתי ציבור במובן היפה ובעלי משפחה המבקשת לחיות בכבוד, מוצאים עצמכם אם ברצון ואם בחוסר ברירה, מפליאים מכות ומרוצצים גולגלות של יהודים בעיקר, כי כמו נדמה שרק הללו נותרו פורעים, וכל הארץ חוק וסדר ושלווה.
אנא, עד כמה שאתם נכונים, עד כמה שאתם תמימים, עד כמה שאתם חייבים, זיכרו תמיד בעוד אתם שלוחים למשימה באוטובוסים, בעוד אתם יושבים מהרהרים עם עצמכם, אנא זיכרו שלא רק החוק מדבר מגרונם של שולחכם ומי כמוכם, הקרוב לאמת, יודע זאת.
אנא, שוטר ושוטרת, בבואכם לאחים, התנהגו כאחים. עם ישראל המיוסר והכואב מהמראות ומהקולות, זקוק לרחמים וידע מיכם טוב".
להלן המכתב שהגיע לידי ערוץ 7 עם ההדגשות של בני המשפחה:
" ההתגייסות והשרות בתנאים לא פשוטים לעיתים, הם אות כבוד לכם, ועל כך תבורכו. אלא, שמאז שאתם לובשי מדים וכאנשים בוגרים ומנוסים, ( להבדיל מחיילי צה"ל הצעירים ) ראיתם באמת מהי הפרת חוק וסדר ובממדים עצומים: גנבות הברזל, גנבות חקלאיות, גנבות רכב, שוד אדמה, בניה בלתי חוקית, ואינני מזכיר כלל את אלימות המדרכות והכבישים הגוהה.
" בכל מהלך שרותכם ואני בטוח בכך, כאזרח ערני לנעשה במדינתו, לא גוייסתם כך, רבבות שוטרים ובנחישות כזו, למנוע הפרת חוק, כמו שנקראתם אך אמש, לעמונה.
לא בנגב הפרוע והנתון למשיסה, לא בחוצות הערים המדממות, לא בשדות החקלאים האומללים, לא בבתי התעשייה הנחמסת, לא נקראתם אף פעם להחזיר את הסדר והחוק על כנם, עובדה, אין חוק שם, אין סדר, כל דאלים גבר.
הפכתם לכלי. יהודים עומדים למולכם, הם אוהבים אתכם, הם מייחלים לכם, הם רואים בכם יהודים אחים, אתם יודעים היטב שהם לא אלימים במהותם, ומשום כך הם כמו חלשים, כה קל להשתלח בהם.
ואת החולשה הזו מזהים שולחיכם, ומעמיסים אתכם לאלפיכם על האוטובוסים ומטפטפים לאוזניכם ארס מהול בשלטון החוק. ואתם, משרתי ציבור במובן היפה ובעלי משפחה המבקשת לחיות בכבוד, מוצאים עצמכם אם ברצון ואם בחוסר ברירה, מפליאים מכות ומרוצצים גולגלות של יהודים בעיקר, כי כמו נדמה שרק הללו נותרו פורעים, וכל הארץ חוק וסדר ושלווה.
אנא, עד כמה שאתם נכונים, עד כמה שאתם תמימים, עד כמה שאתם חייבים, זיכרו תמיד בעוד אתם שלוחים למשימה באוטובוסים, בעוד אתם יושבים מהרהרים עם עצמכם, אנא זיכרו שלא רק החוק מדבר מגרונם של שולחכם ומי כמוכם, הקרוב לאמת, יודע זאת.
אנא, שוטר ושוטרת, בבואכם לאחים, התנהגו כאחים. עם ישראל המיוסר והכואב מהמראות ומהקולות, זקוק לרחמים וידע מיכם טוב".