(צילום אילוסטרציה)
היום, יום א', נפטר בשל מצבו הבריאותי הקשה הפג שהוריו ביקשו מבית המשפט להורות לרופאי בית החולים לנתקו ממכשירי ההנשמה. את הדילמה המוסרית והאתית שעמדה בפני בית המשפט הצבנו בפניכם, הגולשים, בשבוע שעבר. כאמור, הפג נפטר, אך למרות עובדה זו אנו מותירים כאן את השאלה כנושא פתוח להבעת דעתכם. זאת בשל ערכה המוסרי והאעיוני של הדילמה שעמדה עד הבוקר בפני בית המשפט, בפני הרופאים ובפני ההורים.
בפני שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אורי גרין ניצבה התלבטות מוסרית ומשפטית סבוכה וקשה. הוריו של פג דרשו לנתקו ממכשירי ההנשמה לנוכח מצבו הרפואי הקשה.
הפג סבל מפגיעה קשה במוח וצפוי לחיי סבל קשים ביותר. לבד מכך עשויים היו חיי המשפחה כולה להפוך גם הם לקשים מנשוא. זאת במידה והיו צולחים הניסיונות להותירו בחיים. אז אמנם אין מדובר בנפש התינוק שנדחית מפני נפש האם, היינו דין רודף, אך אולי מדובר בפגיעה חמורה באיכות חיי האם האב ושאר בני משפחתם.
בהתחשב בנתונים הרפואיים בקשו ההורים מבית המשפט להורות לבית החולים לנתק את הפג ממכשירי ההנשמה. השאלה המוסרית הלא פשוטה הזו הונחה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. זאת בהוראת השופט גרין. לאחר מתן תשובת המדינה על ידי היועץ מזוז אמור היה להכריע השופט בבקשת ההורים.
החלטת השופט עשויה היתה להיות תקדימית שכן עד כה לא קיימת התייחסות מפורטת בחוק למקרים שכאלה. ההתייחסות הקיימת היא אודות אי-חיבור למכשירי הנשמה של חולה הנוטה למות במידה ותוחלת חייו אינה מוערכת בלמעלה מחצי שנה. החוק שאושר לאחרונה אינו דן במקרה של פג או תינוק.
מה דעתכם אתם? האם רשאים ההורים לדרוש ניתוק פג במצב חמור כל כך ממכשירי ההנשמה? והאם רשאית המדינה לחייב הורים לדון את עצמם לחיי קושי הכרוכים בטיפול בבן במצב שכזה? ואם יותר ניתוק הפג ממכשירי ההנשמה, מה יהיו גבולות ההיתר לניתוק שכזה במקרים עתידיים? ואולי בכלל לא ראוי לדון בסוגיה אתית, מוסרית ומשפטית שכזו מבלי להיות מצוי בעובי הקורה?
כדרכינו במדור 'פותחים נושא', תגובות והצעות ראויות במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
אם גם אתם מעוניינים להעביר לנו נושאים לדיון במדור 'פותחים נושא', ניתן לשגר כאן
רבים מהגולשים שוללים את עצם הדיון בפרשה וקובעים כי רק לרבנים יכולה להיות דעה: "לכך בדיוק יש לנו את גדולי הדור עם המטען הרוחני שלהם וודאי תפתר הבעיה על פי דעת תורה (2)". "שאלת רב", קובע מאיר (5). גם יהודי (13) אומר: "שאלה כזאת אינה תלויה בדעות אל בדעת תורה בלבד!!"
ליעל (6) סיבה אחרת מדוע שלא להגיב: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. מכיוון שאיננו רוצים לעמוד במקום ההורים אינני חושבת שזה נושא ראוי לדיון מכיוון שדעת ההלכה היא כנראה ברורה עדיף לא להוסיף והחכם בעת ההיא ידום".
אירית (11) גם היא מקווה לשמוע את דעת התורה בסוגיה ומקווה שגם בית המשפט יתייחס לדעה זו: "בתור אמא שעברה שאלות רב בעת ההריונות, דע לך שלעיתים, לאחר בירור עם רב, כן מותר להפיל תינוק בגלל מחלה קשה הצפויה להיות. כך לא אתפלה שאם הורים הגיעו למצב כזה מחריד/מייאש, יש לראות מה תהיה דעת התורה - ונקווה שאכן הגורמים המשפטיים במדינה, ייפנו לשמוע דעתם. בשורות טובות!"
מגיב מס' 9 תוהה: "מה ההבדל אם זה פג או ילד בן 3? מה במקרה שילד הופך לפגוע במצב קשה ונזקק למכשירים? האם ננתק? חיי כולם הופכים לקשה מנשוא. יש הבדל אם הוא בן חודש או שנה או שלוש?"
מלי (12) סבורה ש"אין זכות למדינה להתערב במקרה הזה, לדעתי ההורים הם שצריכים להחליט (כמובן יחד עם אישיות הלכתית) מה יהיה גורל הילד, בסופו של דבר הם יטפלו בו וידאגו לו במשך כל שנות חייו".
לעומתם אומרת אם לילדה עם שתוק מוחין קשה (14): "אני קוראת את הכתבה ורוצה לבכות. לבכות. לצרוח. מה קרה לנו. מה קרה לנו. איפה האנושיות שלנו. הפכנו להיות חברה הישגית, קרייריסטית, קרה ומגעילה. לא מסתכלים על הנשמה אלא רק על המעטה החיצוני. פויה. אז מה אם הילד פגוע? אז מה? אז הוא לא בן אדם? לא מגיע לו לחיות? ומי אמר שחייו יהיו קשים מנשוא? מי החליט? ואולי חייו יהיו שלווים ומתוקים, ודוקא חייו של האיש הבריא והמשכיל הם החיים הקשים מנשוא, בגלל כל הטעויות שהוא עושה במהלך חייו? איך אפשר להחליט החלטה כזו על בן אדם? על אדם עם נ-ש-מ-ה???"
היום, יום א', נפטר בשל מצבו הבריאותי הקשה הפג שהוריו ביקשו מבית המשפט להורות לרופאי בית החולים לנתקו ממכשירי ההנשמה. את הדילמה המוסרית והאתית שעמדה בפני בית המשפט הצבנו בפניכם, הגולשים, בשבוע שעבר. כאמור, הפג נפטר, אך למרות עובדה זו אנו מותירים כאן את השאלה כנושא פתוח להבעת דעתכם. זאת בשל ערכה המוסרי והאעיוני של הדילמה שעמדה עד הבוקר בפני בית המשפט, בפני הרופאים ובפני ההורים.
בפני שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אורי גרין ניצבה התלבטות מוסרית ומשפטית סבוכה וקשה. הוריו של פג דרשו לנתקו ממכשירי ההנשמה לנוכח מצבו הרפואי הקשה.
הפג סבל מפגיעה קשה במוח וצפוי לחיי סבל קשים ביותר. לבד מכך עשויים היו חיי המשפחה כולה להפוך גם הם לקשים מנשוא. זאת במידה והיו צולחים הניסיונות להותירו בחיים. אז אמנם אין מדובר בנפש התינוק שנדחית מפני נפש האם, היינו דין רודף, אך אולי מדובר בפגיעה חמורה באיכות חיי האם האב ושאר בני משפחתם.
בהתחשב בנתונים הרפואיים בקשו ההורים מבית המשפט להורות לבית החולים לנתק את הפג ממכשירי ההנשמה. השאלה המוסרית הלא פשוטה הזו הונחה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. זאת בהוראת השופט גרין. לאחר מתן תשובת המדינה על ידי היועץ מזוז אמור היה להכריע השופט בבקשת ההורים.
החלטת השופט עשויה היתה להיות תקדימית שכן עד כה לא קיימת התייחסות מפורטת בחוק למקרים שכאלה. ההתייחסות הקיימת היא אודות אי-חיבור למכשירי הנשמה של חולה הנוטה למות במידה ותוחלת חייו אינה מוערכת בלמעלה מחצי שנה. החוק שאושר לאחרונה אינו דן במקרה של פג או תינוק.
מה דעתכם אתם? האם רשאים ההורים לדרוש ניתוק פג במצב חמור כל כך ממכשירי ההנשמה? והאם רשאית המדינה לחייב הורים לדון את עצמם לחיי קושי הכרוכים בטיפול בבן במצב שכזה? ואם יותר ניתוק הפג ממכשירי ההנשמה, מה יהיו גבולות ההיתר לניתוק שכזה במקרים עתידיים? ואולי בכלל לא ראוי לדון בסוגיה אתית, מוסרית ומשפטית שכזו מבלי להיות מצוי בעובי הקורה?
כדרכינו במדור 'פותחים נושא', תגובות והצעות ראויות במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
אם גם אתם מעוניינים להעביר לנו נושאים לדיון במדור 'פותחים נושא', ניתן לשגר כאן
רבים מהגולשים שוללים את עצם הדיון בפרשה וקובעים כי רק לרבנים יכולה להיות דעה: "לכך בדיוק יש לנו את גדולי הדור עם המטען הרוחני שלהם וודאי תפתר הבעיה על פי דעת תורה (2)". "שאלת רב", קובע מאיר (5). גם יהודי (13) אומר: "שאלה כזאת אינה תלויה בדעות אל בדעת תורה בלבד!!"
ליעל (6) סיבה אחרת מדוע שלא להגיב: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. מכיוון שאיננו רוצים לעמוד במקום ההורים אינני חושבת שזה נושא ראוי לדיון מכיוון שדעת ההלכה היא כנראה ברורה עדיף לא להוסיף והחכם בעת ההיא ידום".
אירית (11) גם היא מקווה לשמוע את דעת התורה בסוגיה ומקווה שגם בית המשפט יתייחס לדעה זו: "בתור אמא שעברה שאלות רב בעת ההריונות, דע לך שלעיתים, לאחר בירור עם רב, כן מותר להפיל תינוק בגלל מחלה קשה הצפויה להיות. כך לא אתפלה שאם הורים הגיעו למצב כזה מחריד/מייאש, יש לראות מה תהיה דעת התורה - ונקווה שאכן הגורמים המשפטיים במדינה, ייפנו לשמוע דעתם. בשורות טובות!"
מגיב מס' 9 תוהה: "מה ההבדל אם זה פג או ילד בן 3? מה במקרה שילד הופך לפגוע במצב קשה ונזקק למכשירים? האם ננתק? חיי כולם הופכים לקשה מנשוא. יש הבדל אם הוא בן חודש או שנה או שלוש?"
מלי (12) סבורה ש"אין זכות למדינה להתערב במקרה הזה, לדעתי ההורים הם שצריכים להחליט (כמובן יחד עם אישיות הלכתית) מה יהיה גורל הילד, בסופו של דבר הם יטפלו בו וידאגו לו במשך כל שנות חייו".
לעומתם אומרת אם לילדה עם שתוק מוחין קשה (14): "אני קוראת את הכתבה ורוצה לבכות. לבכות. לצרוח. מה קרה לנו. מה קרה לנו. איפה האנושיות שלנו. הפכנו להיות חברה הישגית, קרייריסטית, קרה ומגעילה. לא מסתכלים על הנשמה אלא רק על המעטה החיצוני. פויה. אז מה אם הילד פגוע? אז מה? אז הוא לא בן אדם? לא מגיע לו לחיות? ומי אמר שחייו יהיו קשים מנשוא? מי החליט? ואולי חייו יהיו שלווים ומתוקים, ודוקא חייו של האיש הבריא והמשכיל הם החיים הקשים מנשוא, בגלל כל הטעויות שהוא עושה במהלך חייו? איך אפשר להחליט החלטה כזו על בן אדם? על אדם עם נ-ש-מ-ה???"