ארגון זכויות האדם ביש"ע שלח מכתב לראש מח"ש, הרצל שבירו, בו מפורטות שתי תלונות על אלימות השוטרים בעמונה.
התלונה הראשונה:
שוטרים היכו באלות, ועצרו במעצר שווא את הנער אליעזר מיימון, תושב כפר פינס. האירוע התרחש במאחז עמונה, ביום 1/2/06, בסביבות השעה 14:00. הנער אליעזר מיימון, שסיים פעילות של כשעתיים שבמהלכן סייע בטיפול בפצועים, עמד והמתין להסעה הביתה, בשעה שנזרקה אבן לכיוון השוטרים שהיו במקום. אף שאליעזר עמד בשורה הראשונה, שממנה לא נזרקה האבן, התנפלו עליו השוטרים בחמת זעם, היכוהו באלות, ועצרו אותו. גם טענותיו הברורות, שלא הוא זרק את האבן – לא הועילו.
למזלו של אליעזר, הונצח הארוע במצלמתה של העיתונאית שושי גרינפלד. בסרט נראה בבירור כיצד אליעזר עומד מן הצד ומסתכל, אינו בורח ואינו מתעמת, ובכל זאת מוכה באלות באכזריות רבה ע"י השוטרים. סרט זה הוא שהביא לשחרורו של אליעזר, למחרת היום, לאחר שבילה לילה מיותר לחלוטין במעצר.
אנו מבקשים להתלונן נגד השוטרים האלימים. נבקשכם לברר את זהותם, באמצעות עיון בתיק המעצר של אליעזר, ובאמצעות הסרט המתעד את המעצר האלים.
תלונה שניה: יהודה עציון נדרס על ידי סוס של המשטרה. במכתב התלונה מספר עציון את מה שארע לו "עמדתי ברחוב שבחזית הבתים המיועדים להריסה (בצידו המערבי), ולא בסמוך לאחד הבתים. עקרונית, נוכחותי שם לא הפריעה לפינוי הבתים מאנשיהם, אילו בחרה המשטרה להתחיל בכך. מעגל של שוטרים התייצב סביב כל אזור, וזמן מועט אחר-כך פרצו פנימה פרשים, ודהרו בין האנשים שברחוב. כתגובה להלם על שכך פועלת המשטרה (במקום לגשת אל הבתים ולפנות את האנשים שסביבם ובתוכם) – נזרקו אבנים לעבר הפרשים, והם נסוגו אל מעבר למעגל השוטרים. בפעם זו לא הגיעו אפוא הפרשים למקום שבו עמדתי אני. כעבור דקות ספורות שבו הפרשים – בקבוצה של שישה רוכבים, כמדומני – ודהרו שוב בין העומדים ברחוב. הפעם היתה דהירתם פראית ומאיימת במיוחד, ואמנם, כמעט הכול ברחו מפניהם לכל עבר. אני לא הספקתי לברוח; תחושתי הברורה היא שהפרש הבחין בכך וכיוון את סוסו דווקא אלי, ישירות, משום שהייתי עבורו 'טרף קל' לדריסה.
הכל אירע תוך שניות. כשהבחנתי בפרש כה קרוב – בדהרה מהירה ביותר – הרי כל שהספקתי היה רק להפנות את גבי אל הסוס. נרמסתי ברגליו ונכנסתי להלם מוחלט. הרגשתי חבטה עזה בראשי (אולי מן ההטחה בקרקע בעוצמה כה רבה), ובהמשך – לאחר שפוניתי באלונקה לאוהל הנפגעים – הבנתי שנפגעתי גם בכף הרגל (שטף דם פנימי בכל אזור האצבעות וקדמת כף הרגל), כנראה מן הדריכה הראשונה של פרסת הסוס, וכן פגיעה בצד הגוף השמאלי, בצלעות – אל-נכון מן הרקיעה השנייה ברגלו הקדמית של הסוס.
הפגיעה בראש היתה תפיחה ופצע פתוח שדימם יומיים, ושתי הפגיעות האחרות מלוות אותי עד עתה – שבוע מיום האירוע – וכנראה עוד יימשך הדבר זמן מסוים, ולא כאן המקום לפרט את נזקן.
להאזנה לראיון עם אורית סטרוק מיומן הצהריים
התלונה הראשונה:
שוטרים היכו באלות, ועצרו במעצר שווא את הנער אליעזר מיימון, תושב כפר פינס. האירוע התרחש במאחז עמונה, ביום 1/2/06, בסביבות השעה 14:00. הנער אליעזר מיימון, שסיים פעילות של כשעתיים שבמהלכן סייע בטיפול בפצועים, עמד והמתין להסעה הביתה, בשעה שנזרקה אבן לכיוון השוטרים שהיו במקום. אף שאליעזר עמד בשורה הראשונה, שממנה לא נזרקה האבן, התנפלו עליו השוטרים בחמת זעם, היכוהו באלות, ועצרו אותו. גם טענותיו הברורות, שלא הוא זרק את האבן – לא הועילו.
למזלו של אליעזר, הונצח הארוע במצלמתה של העיתונאית שושי גרינפלד. בסרט נראה בבירור כיצד אליעזר עומד מן הצד ומסתכל, אינו בורח ואינו מתעמת, ובכל זאת מוכה באלות באכזריות רבה ע"י השוטרים. סרט זה הוא שהביא לשחרורו של אליעזר, למחרת היום, לאחר שבילה לילה מיותר לחלוטין במעצר.
אנו מבקשים להתלונן נגד השוטרים האלימים. נבקשכם לברר את זהותם, באמצעות עיון בתיק המעצר של אליעזר, ובאמצעות הסרט המתעד את המעצר האלים.
תלונה שניה: יהודה עציון נדרס על ידי סוס של המשטרה. במכתב התלונה מספר עציון את מה שארע לו "עמדתי ברחוב שבחזית הבתים המיועדים להריסה (בצידו המערבי), ולא בסמוך לאחד הבתים. עקרונית, נוכחותי שם לא הפריעה לפינוי הבתים מאנשיהם, אילו בחרה המשטרה להתחיל בכך. מעגל של שוטרים התייצב סביב כל אזור, וזמן מועט אחר-כך פרצו פנימה פרשים, ודהרו בין האנשים שברחוב. כתגובה להלם על שכך פועלת המשטרה (במקום לגשת אל הבתים ולפנות את האנשים שסביבם ובתוכם) – נזרקו אבנים לעבר הפרשים, והם נסוגו אל מעבר למעגל השוטרים. בפעם זו לא הגיעו אפוא הפרשים למקום שבו עמדתי אני. כעבור דקות ספורות שבו הפרשים – בקבוצה של שישה רוכבים, כמדומני – ודהרו שוב בין העומדים ברחוב. הפעם היתה דהירתם פראית ומאיימת במיוחד, ואמנם, כמעט הכול ברחו מפניהם לכל עבר. אני לא הספקתי לברוח; תחושתי הברורה היא שהפרש הבחין בכך וכיוון את סוסו דווקא אלי, ישירות, משום שהייתי עבורו 'טרף קל' לדריסה.
הכל אירע תוך שניות. כשהבחנתי בפרש כה קרוב – בדהרה מהירה ביותר – הרי כל שהספקתי היה רק להפנות את גבי אל הסוס. נרמסתי ברגליו ונכנסתי להלם מוחלט. הרגשתי חבטה עזה בראשי (אולי מן ההטחה בקרקע בעוצמה כה רבה), ובהמשך – לאחר שפוניתי באלונקה לאוהל הנפגעים – הבנתי שנפגעתי גם בכף הרגל (שטף דם פנימי בכל אזור האצבעות וקדמת כף הרגל), כנראה מן הדריכה הראשונה של פרסת הסוס, וכן פגיעה בצד הגוף השמאלי, בצלעות – אל-נכון מן הרקיעה השנייה ברגלו הקדמית של הסוס.
הפגיעה בראש היתה תפיחה ופצע פתוח שדימם יומיים, ושתי הפגיעות האחרות מלוות אותי עד עתה – שבוע מיום האירוע – וכנראה עוד יימשך הדבר זמן מסוים, ולא כאן המקום לפרט את נזקן.
להאזנה לראיון עם אורית סטרוק מיומן הצהריים