"ילדי גוש קטיף שאותרו בעבר כבעלי כושר התמודדות נפשית גבוהה במיוחד, הפכו לשבר כלי. ילדים מסתובבים באתרי מגורים ארעיים שבורי לב ורוח. חסרי קורת גג ומצולקים נפשית. חובתנו לשקמם, אלה בני נוער הזקוקים ליחס מיוחד", כך קראה ח"כ גילה פינקלשטיין בכנס המועצה לשלום הילד שנערך בבאר שבע.
"אין טעם לדבר על העבר הרחוק, כחברי כנסת, כנבחרי ציבור עלינו להפנות את תשומת הלב של רשויות המדינה לבעיות הקיימות כיום: המציאות בה חיים ילדי ישראל קשה ביותר...מצב קשה זה אינו חדש, ולצערנו כבר הפך לשגרה עגומה במיוחד", הוסיפה פינקלשטיין והסבירה "אמנת האו"ם לזכויות הילד, אליה מחויבת מדינת ישראל, קובעת כי יש לשתף ילדים בהחלטות קריטיות המשפיעות על חייהם. ילדי גוש קטיף לא נשאלו לדעתם! אף אחד מטעם הממשלה או מנהלת ההתנתקות לא התעניין ברגשותיהם. הילדים הללו נקרעו מביתם ומסביבתם, הם פגועים נפשית ורגשית, חלקם סובלים מדכאונות וחרדה, אובדן בטחון עצמי, בעיות קשב וריכוז, חוסר תאבון, חוסר הסתגלות למסגרת, פחדים מרעשים ועוד. נראה שמשרדי הממשלה ונבחרי הציבור כבר שכחו את הפוסט טראומה שעברו בני הנוער הללו. אף אחד לא מתייחס אליהם כאל בני נוער הזקוקים ליחס מיוחד".
נראה לדבריה כי קביעתה של אמנת האו"ם לזכויות הילד, בדבר החובה לערב את הילדים בהחלטות חשובות הנוגעות לחייהם, לא היתה לשווא. "ילדי גוש קטיף שאותרו כבעלי כושר התמודדות נפשית גבוה במיוחד, הפכו לשבר כלי! מאות ילדים מסתובבים בבתי המלון ובערי האוהלים שבורי לב ורוח. מצבם הנפשי בכי רע וכבר היום ניתן לראות כי שיקומם ימשך זמן רב".
פינקלשטיין אמרה בתחילת דבריה כי במהלך שלוש שנות כהונתה בכנסת ה-16, היא התמקדה בפעילות למען ילדי ישראל. כבר בשבוע הראשון לפעילותה של הכנסת הנוכחית, הקימה את השדולה לשלום הילד בשיתוף עם ד"ר יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד.
היא סבורה כי הזירה המרכזית בה מעוצבת מדיניות הרווחה בכלל וזו של רווחת הילד בפרט, היא הכנסת. "אוכלוסיית הילדים הינה אוכלוסיה מוחלשת מבחינה פוליטית, כיוון שאין לה זכות לבחור ואין לה נציגים בגוף הנבחר בכנסת. לפיכך מי שמעוניין לקדם את שלום הילדים ורווחתם ובייחוד מי שפועל לקידום התפיסה של זכויות הילד, חייב לדאוג לייצוג מיטבי של הילדים במערכת הפוליטית בכלל ובכנסת בפרט – המקום בו מתקבלות ההחלטות לגבי חייהם וגורלם", מסבירה.
לדבריה, ילדים וילדות החיים היום בישראל, מהווים כשליש מכלל האוכלוסיה במדינה ואין בישראל עדיין חוק המסדיר את מכלול זכויותיהם ואת חובות המדינה כלפיהם. כתוצאה מכך יש היום סיטואציות רבות בהן ילדים נופלים בין הכיסאות: "קיימים נהלים פנימיים שעדיין אינם מעוגנים בחקיקה מחייבת. כתוצאה מכך, יש פערים עצומים בין הרצוי והמוצהר ובין המצוי והמבוצע. זכויות בסיסיות של קטינים אינן נשמרות בשל בעיות תקציב ולא מדובר בסכומים אדירים... זעקתם איננה זעקתם האישית שלהם, זוהי זעקה של כל עם ישראל. אסור להתעלם מהזעקה הכואבת הזאת!".
היא הוסיפה והסבירה כי היהדות רואה בילדים את הנכס האנושי היקר ביותר. "ילדים הם העתיד והעתיד הוא קדוש ואופטימי. חינוך הילדים והשאיפה להצלחתם כבוגרים היוו מאז ומעולם קווי יסוד בקהילתנו. רוח יהודית זו סייעה בשמירה על הכבוד הבסיסי שניתן לילדי ישראל מזה דורות אך עם השנים וטשטוש הגבולות התרבותיים בין העמים, חלק מילדי ישראל נפלו קורבן להתייחסות בלתי הולמת פעמים רבות מדי". בסיום דבריה הודתה ח"כ פינקלשטיין לחברים במועצה לשלום הילד, ולעומד בראשה ד"ר יצחק קדמן.
"אין טעם לדבר על העבר הרחוק, כחברי כנסת, כנבחרי ציבור עלינו להפנות את תשומת הלב של רשויות המדינה לבעיות הקיימות כיום: המציאות בה חיים ילדי ישראל קשה ביותר...מצב קשה זה אינו חדש, ולצערנו כבר הפך לשגרה עגומה במיוחד", הוסיפה פינקלשטיין והסבירה "אמנת האו"ם לזכויות הילד, אליה מחויבת מדינת ישראל, קובעת כי יש לשתף ילדים בהחלטות קריטיות המשפיעות על חייהם. ילדי גוש קטיף לא נשאלו לדעתם! אף אחד מטעם הממשלה או מנהלת ההתנתקות לא התעניין ברגשותיהם. הילדים הללו נקרעו מביתם ומסביבתם, הם פגועים נפשית ורגשית, חלקם סובלים מדכאונות וחרדה, אובדן בטחון עצמי, בעיות קשב וריכוז, חוסר תאבון, חוסר הסתגלות למסגרת, פחדים מרעשים ועוד. נראה שמשרדי הממשלה ונבחרי הציבור כבר שכחו את הפוסט טראומה שעברו בני הנוער הללו. אף אחד לא מתייחס אליהם כאל בני נוער הזקוקים ליחס מיוחד".
נראה לדבריה כי קביעתה של אמנת האו"ם לזכויות הילד, בדבר החובה לערב את הילדים בהחלטות חשובות הנוגעות לחייהם, לא היתה לשווא. "ילדי גוש קטיף שאותרו כבעלי כושר התמודדות נפשית גבוה במיוחד, הפכו לשבר כלי! מאות ילדים מסתובבים בבתי המלון ובערי האוהלים שבורי לב ורוח. מצבם הנפשי בכי רע וכבר היום ניתן לראות כי שיקומם ימשך זמן רב".
פינקלשטיין אמרה בתחילת דבריה כי במהלך שלוש שנות כהונתה בכנסת ה-16, היא התמקדה בפעילות למען ילדי ישראל. כבר בשבוע הראשון לפעילותה של הכנסת הנוכחית, הקימה את השדולה לשלום הילד בשיתוף עם ד"ר יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד.
היא סבורה כי הזירה המרכזית בה מעוצבת מדיניות הרווחה בכלל וזו של רווחת הילד בפרט, היא הכנסת. "אוכלוסיית הילדים הינה אוכלוסיה מוחלשת מבחינה פוליטית, כיוון שאין לה זכות לבחור ואין לה נציגים בגוף הנבחר בכנסת. לפיכך מי שמעוניין לקדם את שלום הילדים ורווחתם ובייחוד מי שפועל לקידום התפיסה של זכויות הילד, חייב לדאוג לייצוג מיטבי של הילדים במערכת הפוליטית בכלל ובכנסת בפרט – המקום בו מתקבלות ההחלטות לגבי חייהם וגורלם", מסבירה.
לדבריה, ילדים וילדות החיים היום בישראל, מהווים כשליש מכלל האוכלוסיה במדינה ואין בישראל עדיין חוק המסדיר את מכלול זכויותיהם ואת חובות המדינה כלפיהם. כתוצאה מכך יש היום סיטואציות רבות בהן ילדים נופלים בין הכיסאות: "קיימים נהלים פנימיים שעדיין אינם מעוגנים בחקיקה מחייבת. כתוצאה מכך, יש פערים עצומים בין הרצוי והמוצהר ובין המצוי והמבוצע. זכויות בסיסיות של קטינים אינן נשמרות בשל בעיות תקציב ולא מדובר בסכומים אדירים... זעקתם איננה זעקתם האישית שלהם, זוהי זעקה של כל עם ישראל. אסור להתעלם מהזעקה הכואבת הזאת!".
היא הוסיפה והסבירה כי היהדות רואה בילדים את הנכס האנושי היקר ביותר. "ילדים הם העתיד והעתיד הוא קדוש ואופטימי. חינוך הילדים והשאיפה להצלחתם כבוגרים היוו מאז ומעולם קווי יסוד בקהילתנו. רוח יהודית זו סייעה בשמירה על הכבוד הבסיסי שניתן לילדי ישראל מזה דורות אך עם השנים וטשטוש הגבולות התרבותיים בין העמים, חלק מילדי ישראל נפלו קורבן להתייחסות בלתי הולמת פעמים רבות מדי". בסיום דבריה הודתה ח"כ פינקלשטיין לחברים במועצה לשלום הילד, ולעומד בראשה ד"ר יצחק קדמן.