בנאום הפרידה מכס המשפט התייחס המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון, מישאל חשין תחילה לבית הוריו. "ראשון וראשון הוא אבא, שניאור זלמן חשין, ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. מורה, מחנך, שופט, אדם... רוחו עז ודברו חכמה. הטוב אשר בי – אהבת האדם, אהבת העם אהבת התנ"ך – מאבא בא לי". על אמו, לאה לבית מרגלית אמר: "היתה זו אמא שלימדה אותי לדבר בלשון נקיה. שלא אצער את הזולת. שלא אהיה איש זדון. שתהיה חמלה בליבי על מי שנזקק לעזרה. שאעזור לו. שאגן על החלש שאהיה אוהב אדם".
"מלאכתו של שופט בית משפט עליון מלאכה קשה היא", אמר חשין, "מלאכה קשה מנשוא. וזר לא ידע ולא יבין. חז"ל אמרו על מי שתופש כהונה של שררה: 'כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם' (הוריות י ע"א-ע"ב). ומי שאמר זאת כיוון בודאי – אין ספק קל בליבי – לעבודתם של שופטי בית המשפט העליון. עבודתנו, אף לא עבודת עבר עברי היא, עבודת עבד כנען היא. יום דבק בלילה ולילה דבק ביום".
על המתח השורר בין הממשלה והכנסת לבית המשפט אמר חשין: "מאז חוקי היסוד של שנת 92: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, הפך בית המשפט העליון שחקן ראשי בזירה הציבורית בישראל. פסקי דין של בית המשפט העליון, בייחוד של בג"ץ, מתפרסמים בהרחבה בכלי התקשורת ומכל צד עטים עליהם לפרשם, להעיר עליהם, לתוקפם... והיחס אל בית-המשפט הוא כיחס אל הממשלה. כמו בית-המשפט יוזם מהלכים אלה ואחרים, כמו בית-המשפט יוזם מדיניות חדשה. אלא שהציפייה מבתי-המשפט ציפייה רבה היא יתר-על-המידה. ציפיה היא שלא במקומה. בית-המשפט מנווט דרכו על-פי אמות מידה משפטיות, ויכול הוא שלא להתערב גם במדיניות פלונית גם במדיניות פלמונית אף ששתי דרכי המדיניות צהובות הן זו-לזו. נדע ונזכור תמיד כי האחריות למדיניות ולמעשה אחריות היא של הממשלה או של הכנסת".
"כדאי שנדע כולנו מה כוחו ומה סמכותו של בית-המשפט, ובעיקר - מהן מיגבלות הכוח והסמכות. ולוואי וכל הרשויות תדענה מהן מיגבלות הכוח והסמכות. לא נירתע מעשות צדק על-פי אמות המידה המקובלות עלינו גם נוכח ביקורות נושכניות וצורבות מעין אלו.. גם קריאות דמגוגיות חסרות-אחריות כְּאֵלוּ ששמענו בימים האחרונים - קריאות-איומים כי יש להחליף את בית-המשפט העליון - גם הן לא יטילו עלינו אימה. מן המאיימים נתעלם. אשר לביקורת, כך אומר לחבריי: אל תיראו ואל תיחתו".
לדור השופטים הבא אחריו קורא חשין: "עיקרים וערכים שבית-המשפט העליון כונן וייצב בחמישים ושבע - כמעט חמישים ושמונה - שנותיו, הַמשיכו להחזיק בהם בחוזקה. אל-נא תשמיטום מידיכם. זכויות היחיד, שילטון החוק, הפרדת רשויות וביזור סמכויות. אמת שלנו, החזיקו בה במלואה". לבסוף, חשין קורא להלחם בשחיתות "בכל עוז". "אל תניחו למלחמה יומם וליל. בנפשנו הדבר, בנפשה של המדינה, בנפשו של העם. נתבונן בכם מן החוץ. נשגיח עליכם מן החוץ. נגן עליכם. נשמח בשמחתכם וניעצב בעצבונכם. נילחם עבורכם, עבור בית-המשפט העליון".
חשין בתום נאומו נפרד במילים אישות מחבריו השופטים. "קשה לי הפרידה מבית המשפט. קשה לי הפרידה מחבריי בבית המשפט. חבורה קטנה אנו בבית המשפט. חבורה מצומצמת וקומפקטית...
עובדים אנו שנים בכפיפה אחת. יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע...שנה אחר שנה... ושמחים אנו לברך איש את רעהו ואת רעותו בברכת הבוקר ובברכת הערב... לא תמיד מסכימים אנו איש עם אחיו. ...ואולם אין בהם באותם חילוקי דעות כדי לפגום ביחסינו הטובים ובחיבתנו איש לאחיו. וכך חיינו כל השנים, מישירים מבט איש אל רעהו ואל רעותו. בלי אינטריגות, בלי גינוני כבוד בלא תביעות יוקרה".
נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק אמר בנאומו "נפרדים אנו היום משופט דגול. יחיד במינו. משכמו ומעלה. אם יש גאונות במשפט - השופט חשין ניחן בה...דרך ארוכה עשינו מישה ואני, בפקולטה למשפטים, במשרד המשפטים ובבית המשפט העליון. בכל אלה היית לי, מישה, חבר טוב. עתה שנינו עוברים לתחנה משותפת, חדשה, בדרכנו הארוכה - החיים ללא בית המשפט העליון. מי יתן ותמשיך להיות כמו עד עתה, כל כך צעיר ברוחך, וכל כך תוסס במקוריותך. מי יתן ותמשיך לשרת את החברה והמדינה אשר כה אהבת. בשמם של כל שופטי ישראל - תודה".
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אמר בטקס "עבורי, ד"ר חשין הוא הרבה יותר משופט. הוא היה עבורי מורי ורבי, במובן היהודי המסורתי של מושג זה. מורה בו פגשתי לראשונה כסטודנט, ומייד נשביתי בקסמו".
לפני יומיים, בדיון בעתירה נגד חוק האזרחות, המונע איחוד משפחות בין פלשתינים שנישאו לישראלים, כינה חשין את הרשות הפלשתינית "מדינת אויב" ו"ממשל אויב שרוצה להשתיק את המדינה ושלא מכיר בה", ושלח את אחד העותרים, תושב אום אל-פחם שנישא לפלשתינית, להתגורר בג'נין.
בזמן הדיון בעניין הריסת בתי הקבע בעמונה תקף חשין את העותרים והאשים אותם כי במקביל לפנייתם לבג"ץ הם עושים דין לעצמם, ומתכוננים לקראת עימות אלים עם השוטרים.
"מלאכתו של שופט בית משפט עליון מלאכה קשה היא", אמר חשין, "מלאכה קשה מנשוא. וזר לא ידע ולא יבין. חז"ל אמרו על מי שתופש כהונה של שררה: 'כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם' (הוריות י ע"א-ע"ב). ומי שאמר זאת כיוון בודאי – אין ספק קל בליבי – לעבודתם של שופטי בית המשפט העליון. עבודתנו, אף לא עבודת עבר עברי היא, עבודת עבד כנען היא. יום דבק בלילה ולילה דבק ביום".
על המתח השורר בין הממשלה והכנסת לבית המשפט אמר חשין: "מאז חוקי היסוד של שנת 92: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, הפך בית המשפט העליון שחקן ראשי בזירה הציבורית בישראל. פסקי דין של בית המשפט העליון, בייחוד של בג"ץ, מתפרסמים בהרחבה בכלי התקשורת ומכל צד עטים עליהם לפרשם, להעיר עליהם, לתוקפם... והיחס אל בית-המשפט הוא כיחס אל הממשלה. כמו בית-המשפט יוזם מהלכים אלה ואחרים, כמו בית-המשפט יוזם מדיניות חדשה. אלא שהציפייה מבתי-המשפט ציפייה רבה היא יתר-על-המידה. ציפיה היא שלא במקומה. בית-המשפט מנווט דרכו על-פי אמות מידה משפטיות, ויכול הוא שלא להתערב גם במדיניות פלונית גם במדיניות פלמונית אף ששתי דרכי המדיניות צהובות הן זו-לזו. נדע ונזכור תמיד כי האחריות למדיניות ולמעשה אחריות היא של הממשלה או של הכנסת".
"כדאי שנדע כולנו מה כוחו ומה סמכותו של בית-המשפט, ובעיקר - מהן מיגבלות הכוח והסמכות. ולוואי וכל הרשויות תדענה מהן מיגבלות הכוח והסמכות. לא נירתע מעשות צדק על-פי אמות המידה המקובלות עלינו גם נוכח ביקורות נושכניות וצורבות מעין אלו.. גם קריאות דמגוגיות חסרות-אחריות כְּאֵלוּ ששמענו בימים האחרונים - קריאות-איומים כי יש להחליף את בית-המשפט העליון - גם הן לא יטילו עלינו אימה. מן המאיימים נתעלם. אשר לביקורת, כך אומר לחבריי: אל תיראו ואל תיחתו".
לדור השופטים הבא אחריו קורא חשין: "עיקרים וערכים שבית-המשפט העליון כונן וייצב בחמישים ושבע - כמעט חמישים ושמונה - שנותיו, הַמשיכו להחזיק בהם בחוזקה. אל-נא תשמיטום מידיכם. זכויות היחיד, שילטון החוק, הפרדת רשויות וביזור סמכויות. אמת שלנו, החזיקו בה במלואה". לבסוף, חשין קורא להלחם בשחיתות "בכל עוז". "אל תניחו למלחמה יומם וליל. בנפשנו הדבר, בנפשה של המדינה, בנפשו של העם. נתבונן בכם מן החוץ. נשגיח עליכם מן החוץ. נגן עליכם. נשמח בשמחתכם וניעצב בעצבונכם. נילחם עבורכם, עבור בית-המשפט העליון".
חשין בתום נאומו נפרד במילים אישות מחבריו השופטים. "קשה לי הפרידה מבית המשפט. קשה לי הפרידה מחבריי בבית המשפט. חבורה קטנה אנו בבית המשפט. חבורה מצומצמת וקומפקטית...
עובדים אנו שנים בכפיפה אחת. יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע...שנה אחר שנה... ושמחים אנו לברך איש את רעהו ואת רעותו בברכת הבוקר ובברכת הערב... לא תמיד מסכימים אנו איש עם אחיו. ...ואולם אין בהם באותם חילוקי דעות כדי לפגום ביחסינו הטובים ובחיבתנו איש לאחיו. וכך חיינו כל השנים, מישירים מבט איש אל רעהו ואל רעותו. בלי אינטריגות, בלי גינוני כבוד בלא תביעות יוקרה".
נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק אמר בנאומו "נפרדים אנו היום משופט דגול. יחיד במינו. משכמו ומעלה. אם יש גאונות במשפט - השופט חשין ניחן בה...דרך ארוכה עשינו מישה ואני, בפקולטה למשפטים, במשרד המשפטים ובבית המשפט העליון. בכל אלה היית לי, מישה, חבר טוב. עתה שנינו עוברים לתחנה משותפת, חדשה, בדרכנו הארוכה - החיים ללא בית המשפט העליון. מי יתן ותמשיך להיות כמו עד עתה, כל כך צעיר ברוחך, וכל כך תוסס במקוריותך. מי יתן ותמשיך לשרת את החברה והמדינה אשר כה אהבת. בשמם של כל שופטי ישראל - תודה".
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אמר בטקס "עבורי, ד"ר חשין הוא הרבה יותר משופט. הוא היה עבורי מורי ורבי, במובן היהודי המסורתי של מושג זה. מורה בו פגשתי לראשונה כסטודנט, ומייד נשביתי בקסמו".
לפני יומיים, בדיון בעתירה נגד חוק האזרחות, המונע איחוד משפחות בין פלשתינים שנישאו לישראלים, כינה חשין את הרשות הפלשתינית "מדינת אויב" ו"ממשל אויב שרוצה להשתיק את המדינה ושלא מכיר בה", ושלח את אחד העותרים, תושב אום אל-פחם שנישא לפלשתינית, להתגורר בג'נין.
בזמן הדיון בעניין הריסת בתי הקבע בעמונה תקף חשין את העותרים והאשים אותם כי במקביל לפנייתם לבג"ץ הם עושים דין לעצמם, ומתכוננים לקראת עימות אלים עם השוטרים.