הרכב של שבעה שופטים: ברק, חשין, בייניש, ריבלין, פרוקצ'ה, לוי וג'ובראן, ביטל החלטת ממשלה משנת 02 שבה נקבעו אזורי עדיפות לאומית לנושא חינוך.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בהחלטתם קובעים השופטים שהסיווג של הממשלה יצר אפליה בין יהודים וערבים ולפיכך מהווה פגיעה בשוויון. כמו כן קבעו השופטים כי מדובר ב"הסדר ראשוני" שאינו נתון לסמכות הממשלה אלא לסמכות הכנסת בלבד.
מדובר בהחלטה שהתקבלה בשנת 02 ובה נכללו באזורי עדיפות לאומית א' 500 ישובים יהודיים ו 4 ישובים ערביים. אזורי עדיפות א' בתחום החינוך זכו להשתתפות גבוהה בשכר הלימוד למורים ובשכר דירה למורים, פטור משכר לימוד בגני ילדים טרום חובה, מענק איזון מוגדל לרשויות מקומיות ועדיפות במלגות לסטודנטים.
בהחלטה המשתרעת על פני כ 70 עמודים כותבים השופטים כי גם אם הם מקבלים את טענות המדינה שאופן תיחום אזורי עדיפות לאומית לענין הטבות בחינוך נעשה אך על פי אמות מידה של ריחוק גיאוגרפי מהמרכז, 'ללא כל כוונה להטות עם מגזרים מסוימים', במקרה הנוכחי הדבר אינו מובן מאליו.
המדינה, הם כותבים, לא סיפקה לבית המשפט "נתונים והבהרות כיצד נקבע אותו גבול גיאוגרפי המבדיל פריפריה מהמרכז, התוחם בין אזור עדיפות א' ל ב', ובין אזור עדיפות ב' לאזור ללא עדיפות, והמצדיק מתן העדפה למצויים באזור זה ולא באזור אחר. לבד מן ההצהרה כי המבחן הוא ריחוק גיאוגרפי, לא מצאנו בחומר שבפנינו הסבר או נוסחה שתסביר מהו המרכז ומהו המרחק מן המרכז המצדיק הטבות בתחום החינוך דווקא".
השופטים מוסיפים כי מקובל עליהם שהמדינה לא התכוונה להפלות, אבל "אפליה אסורה" עשויה להתקיים גם 'בהעדר כוונה או מניע', "עקרון השוויון צופה פני התוצאה, תהא כוונתו של אדם טהורה וזכה ככל שתהא, אם התוצאה המתקבלת ממעשהו תוצאת הפליה היא, ייפסל מעשהו כלא היה".
"הדרך בה תחמה הממשלה את אזורי העדיפות הלאומית בחינוך השיגה תוצאה מפלה, בין אם היתה זו תוצאה מכוונת ובין אם לאו. התיחום הגיאוגרפי בקווים שנבחרו הביא לכך שב 500 ישובים שקיבלו מעמד של אזור עדיפות לאומית לצרכי ההטבות בחינוך נכללו רק ארבעה ישובים ערביים קטנים. יחס מספרי זה אינו תואם כלל את חלקו של המגזר הערבי באוכלוסיה בכללותה ואת פריסתו הגיאוגרפית במדינה.
אמת, ישובים ערביים אינם מרוכזים ככל הנראה בפריפריה המרוחקת בגליל ובנגב. מכאן שלכאורה הקריטריון הגיאוגרפי מדיר ישובים אלו לא בגלל השתייכותם למגזר הערבי אלא בגלל מיקומם הפיסי. אולם, התוצאה בפועל של השימוש בקריטריון גיאוגרפי במתווה שנבחר, הוא כי הלכה למעשה משרטטת מפת אזורי העדיפות הלאומית בתחום החינוך מפה של ישובים יהודיים בלבד.
עם תוצאה זו לא ניתן להשלים. המדובר בתוצאה מפלה שאינה יכולה לעמוד. זוהי תוצאה שאין הדמוקרטיה הישראלית יכולה לסבול", נכתב בהחלטה.
חלק משופטי ההרכב הוסיפו בהחלטה דברים מטעמם. השופטת פרוקצ'ה כתבה כי "בראייה חברתית רחבה, נועד החינוך להקים דור חדש שיגשים את חזונה של החברה הישראלית כחברה המושתתת על ערכים דמוקרטיים, המגינה הגנה מלאה על זכויות היסוד של האדם. כדי להבטיח מיצוי הפוטנציאל האנושי בבני הדור הצעיר, על מגזריו המגוונים, וכדי להשיג שוויון הזדמנויות אמיתי לבני הארץ כולה, נדרשת אבחנה בהקצאת המשאבים החומריים, באופן שינתן חיזוק יתר לנזקק ותמיכה פחותה לחזק. תיקון הפערים בהישגי החינוך בין קבוצות אוכלוסיה שונות הוא, איפוא, מטרה לאומית המצויה בעדיפות עליונה".
השופטת בייניש כתבה כי "בעיית הקיפוח בחינוך ממנה סבל המגזר הערבי לא הוכחשה על ידי המדינה. הגם שחל שיפור מסוים בשנים האחרונות, הרי שאין הוא מספק, וחלוקת הישובים לאזורי עדיפות לאומית, שנעשתה ללא התחשבות באוכלוסיה הערבית, אינה יכולה לעמוד בשל פגיעה בלתי מידתית בעקרון השוויון". בהתייחסה לסמכות הממשלה לקבוע אזורי עדיפות כותבת בייניש: "קיים חשש מפני עשיית שימוש לרעה בסמכות האמורה ומכל מקום, אין לעשות שימוש בסמכות זו של הממשלה כשמדובר בפגיעה בזכויות האדם".
השופטים קבעו כי החלת הביטול תהיה בעוד 12 חודשים.
את העתירה הגישו הארגונים הערביים: ועדת המעקב העליונה לעניני הערבים בישראל וארגון עדאללה.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בהחלטתם קובעים השופטים שהסיווג של הממשלה יצר אפליה בין יהודים וערבים ולפיכך מהווה פגיעה בשוויון. כמו כן קבעו השופטים כי מדובר ב"הסדר ראשוני" שאינו נתון לסמכות הממשלה אלא לסמכות הכנסת בלבד.
מדובר בהחלטה שהתקבלה בשנת 02 ובה נכללו באזורי עדיפות לאומית א' 500 ישובים יהודיים ו 4 ישובים ערביים. אזורי עדיפות א' בתחום החינוך זכו להשתתפות גבוהה בשכר הלימוד למורים ובשכר דירה למורים, פטור משכר לימוד בגני ילדים טרום חובה, מענק איזון מוגדל לרשויות מקומיות ועדיפות במלגות לסטודנטים.
בהחלטה המשתרעת על פני כ 70 עמודים כותבים השופטים כי גם אם הם מקבלים את טענות המדינה שאופן תיחום אזורי עדיפות לאומית לענין הטבות בחינוך נעשה אך על פי אמות מידה של ריחוק גיאוגרפי מהמרכז, 'ללא כל כוונה להטות עם מגזרים מסוימים', במקרה הנוכחי הדבר אינו מובן מאליו.
המדינה, הם כותבים, לא סיפקה לבית המשפט "נתונים והבהרות כיצד נקבע אותו גבול גיאוגרפי המבדיל פריפריה מהמרכז, התוחם בין אזור עדיפות א' ל ב', ובין אזור עדיפות ב' לאזור ללא עדיפות, והמצדיק מתן העדפה למצויים באזור זה ולא באזור אחר. לבד מן ההצהרה כי המבחן הוא ריחוק גיאוגרפי, לא מצאנו בחומר שבפנינו הסבר או נוסחה שתסביר מהו המרכז ומהו המרחק מן המרכז המצדיק הטבות בתחום החינוך דווקא".
השופטים מוסיפים כי מקובל עליהם שהמדינה לא התכוונה להפלות, אבל "אפליה אסורה" עשויה להתקיים גם 'בהעדר כוונה או מניע', "עקרון השוויון צופה פני התוצאה, תהא כוונתו של אדם טהורה וזכה ככל שתהא, אם התוצאה המתקבלת ממעשהו תוצאת הפליה היא, ייפסל מעשהו כלא היה".
"הדרך בה תחמה הממשלה את אזורי העדיפות הלאומית בחינוך השיגה תוצאה מפלה, בין אם היתה זו תוצאה מכוונת ובין אם לאו. התיחום הגיאוגרפי בקווים שנבחרו הביא לכך שב 500 ישובים שקיבלו מעמד של אזור עדיפות לאומית לצרכי ההטבות בחינוך נכללו רק ארבעה ישובים ערביים קטנים. יחס מספרי זה אינו תואם כלל את חלקו של המגזר הערבי באוכלוסיה בכללותה ואת פריסתו הגיאוגרפית במדינה.
אמת, ישובים ערביים אינם מרוכזים ככל הנראה בפריפריה המרוחקת בגליל ובנגב. מכאן שלכאורה הקריטריון הגיאוגרפי מדיר ישובים אלו לא בגלל השתייכותם למגזר הערבי אלא בגלל מיקומם הפיסי. אולם, התוצאה בפועל של השימוש בקריטריון גיאוגרפי במתווה שנבחר, הוא כי הלכה למעשה משרטטת מפת אזורי העדיפות הלאומית בתחום החינוך מפה של ישובים יהודיים בלבד.
עם תוצאה זו לא ניתן להשלים. המדובר בתוצאה מפלה שאינה יכולה לעמוד. זוהי תוצאה שאין הדמוקרטיה הישראלית יכולה לסבול", נכתב בהחלטה.
חלק משופטי ההרכב הוסיפו בהחלטה דברים מטעמם. השופטת פרוקצ'ה כתבה כי "בראייה חברתית רחבה, נועד החינוך להקים דור חדש שיגשים את חזונה של החברה הישראלית כחברה המושתתת על ערכים דמוקרטיים, המגינה הגנה מלאה על זכויות היסוד של האדם. כדי להבטיח מיצוי הפוטנציאל האנושי בבני הדור הצעיר, על מגזריו המגוונים, וכדי להשיג שוויון הזדמנויות אמיתי לבני הארץ כולה, נדרשת אבחנה בהקצאת המשאבים החומריים, באופן שינתן חיזוק יתר לנזקק ותמיכה פחותה לחזק. תיקון הפערים בהישגי החינוך בין קבוצות אוכלוסיה שונות הוא, איפוא, מטרה לאומית המצויה בעדיפות עליונה".
השופטת בייניש כתבה כי "בעיית הקיפוח בחינוך ממנה סבל המגזר הערבי לא הוכחשה על ידי המדינה. הגם שחל שיפור מסוים בשנים האחרונות, הרי שאין הוא מספק, וחלוקת הישובים לאזורי עדיפות לאומית, שנעשתה ללא התחשבות באוכלוסיה הערבית, אינה יכולה לעמוד בשל פגיעה בלתי מידתית בעקרון השוויון". בהתייחסה לסמכות הממשלה לקבוע אזורי עדיפות כותבת בייניש: "קיים חשש מפני עשיית שימוש לרעה בסמכות האמורה ומכל מקום, אין לעשות שימוש בסמכות זו של הממשלה כשמדובר בפגיעה בזכויות האדם".
השופטים קבעו כי החלת הביטול תהיה בעוד 12 חודשים.
את העתירה הגישו הארגונים הערביים: ועדת המעקב העליונה לעניני הערבים בישראל וארגון עדאללה.