בג"ץ דחה בקשת שר הבטחון מופז לקיים דיון נוסף ב'נוהל שכן' לאחר שנקבע כבלתי חוקי. השופט אליעזר ריבלין קבע כי למרות שמדובר בהחלטה בעלת השלכות חשובות על התנהלות הצבא בעת מעצר מבוקשים, התוצאה במקרה זה "אינה מצדיקה דיון נוסף".
בנובמבר 05 פסל ביהמ"ש בהרכב שלושה שופטים, בראשות השופט ברק, את 'נוהל שכן'. מדובר בנוהל לפיו צה"ל מסתייע בתושבים פלשתינים בעת מעצר מבוקשים. בג"ץ קבע כי למרות שאין המדובר בשימוש במגן אנושי או בחיוב תושב לבצע מעשה בניגוד לרצונו, גם אם הוא מסכים, הדבר מנוגד לחוק הבינלאומי.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי המדינה ביקשה כאמור לקיים דיון נוסף בהחלטה, בטענה כי מדובר ב"הלכה חשובה קשה וחדשה".
בעתירה חלקה המדינה על הקביעה לפיה הסכמת תושב פלשתיני 'אינה הסכמה' וגם על "הקביעה הגורפת בדבר אי יכולתו של המפקד הצבאי לדעת אודות הסכנה שעלול להיחשף לה תושב מקומי המעביר אזהרה מוקדמת".
השופט ריבלין כאמור דחה את הבקשה לדיון חוזר.
הוא כתב כי אכן מדובר בסוגיה בעלת השלכות חשובות על התנהלות הצבא בעת מעצר מבוקשים,
"סוגיה שכללי המשפט הבינלאומי אינם נותנים לה תשובה חד משמעית". אך אין בסוגיה חדשה וקשה זו די "כדי להצדיק סטיה מן הכלל הרגיל שלפיו פוסק בית המשפט העליון בשלושה ופסיקתו היא סוף פסוק ואין עליה עוררין".
השופט הוסיף כי המדינה "מוצאת בפסק הדין את מה שאין בו". "הנוהל מקנה למפקד הכוח את שיקול הדעת ואת סמכות הביצוע הן בעניין ההסכמה הן בעניין ההקפדה על אי-העמדת התושב המקומי בסיכון. בית המשפט העליון מצא כי בנסיבות העניין, לא ניתן להבטיח שההסכמה אכן תהיה הסכמה ושהתושב המקומי לא יועמד שלא בטובתו למול סכנה. מכל מקום, הנוהל לא נתן מענה לבעיות המובְנות הללו. הנוהל, כפי שציינה השופטת ד' ביניש, הוא בגדר פרצה שעשויה לדרדר את הפעילות בשטח למצבים חד-משמעיים של אי-חוקיות. משכך, נפסל הנוהל".
השופט כתב עוד כי "בענין אחד הקוים ברורים וחדים: השמירה על כבוד האדם באשר הוא. חובתו של הצבא, התופש בתפיסה לוחמתית, להגן על חייו של התושב המקומי. הוא חייב להגן גם על כבודו. עצם העמדתו של תושב כזה, שנקלע לאזור של קרב, בפני הברירה אם להעתר לבקשת הצבא להעביר אזהרה למבוקש ואם לאו, יש בה כדי להעמידו בפני ברירה בלתי-אפשרית. הברירה עצמה אינה מוסרית. היא עצמה פוגעת בכבוד האדם. הנוהל עצמו אינו מידתי על פניו".
בנובמבר 05 פסל ביהמ"ש בהרכב שלושה שופטים, בראשות השופט ברק, את 'נוהל שכן'. מדובר בנוהל לפיו צה"ל מסתייע בתושבים פלשתינים בעת מעצר מבוקשים. בג"ץ קבע כי למרות שאין המדובר בשימוש במגן אנושי או בחיוב תושב לבצע מעשה בניגוד לרצונו, גם אם הוא מסכים, הדבר מנוגד לחוק הבינלאומי.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי המדינה ביקשה כאמור לקיים דיון נוסף בהחלטה, בטענה כי מדובר ב"הלכה חשובה קשה וחדשה".
בעתירה חלקה המדינה על הקביעה לפיה הסכמת תושב פלשתיני 'אינה הסכמה' וגם על "הקביעה הגורפת בדבר אי יכולתו של המפקד הצבאי לדעת אודות הסכנה שעלול להיחשף לה תושב מקומי המעביר אזהרה מוקדמת".
השופט ריבלין כאמור דחה את הבקשה לדיון חוזר.
הוא כתב כי אכן מדובר בסוגיה בעלת השלכות חשובות על התנהלות הצבא בעת מעצר מבוקשים,
"סוגיה שכללי המשפט הבינלאומי אינם נותנים לה תשובה חד משמעית". אך אין בסוגיה חדשה וקשה זו די "כדי להצדיק סטיה מן הכלל הרגיל שלפיו פוסק בית המשפט העליון בשלושה ופסיקתו היא סוף פסוק ואין עליה עוררין".
השופט הוסיף כי המדינה "מוצאת בפסק הדין את מה שאין בו". "הנוהל מקנה למפקד הכוח את שיקול הדעת ואת סמכות הביצוע הן בעניין ההסכמה הן בעניין ההקפדה על אי-העמדת התושב המקומי בסיכון. בית המשפט העליון מצא כי בנסיבות העניין, לא ניתן להבטיח שההסכמה אכן תהיה הסכמה ושהתושב המקומי לא יועמד שלא בטובתו למול סכנה. מכל מקום, הנוהל לא נתן מענה לבעיות המובְנות הללו. הנוהל, כפי שציינה השופטת ד' ביניש, הוא בגדר פרצה שעשויה לדרדר את הפעילות בשטח למצבים חד-משמעיים של אי-חוקיות. משכך, נפסל הנוהל".
השופט כתב עוד כי "בענין אחד הקוים ברורים וחדים: השמירה על כבוד האדם באשר הוא. חובתו של הצבא, התופש בתפיסה לוחמתית, להגן על חייו של התושב המקומי. הוא חייב להגן גם על כבודו. עצם העמדתו של תושב כזה, שנקלע לאזור של קרב, בפני הברירה אם להעתר לבקשת הצבא להעביר אזהרה למבוקש ואם לאו, יש בה כדי להעמידו בפני ברירה בלתי-אפשרית. הברירה עצמה אינה מוסרית. היא עצמה פוגעת בכבוד האדם. הנוהל עצמו אינו מידתי על פניו".