את נס המאבק בעמונה נשאו בעיקר בני נוער וצעירים. התמונות הקשות מהעימות האלים בו הוכו בני הנוער בידי השוטרים גברה הביקורת על אי מעורבותם של מבוגרים באירועים. היו שטענו שבני הנוער משלמים את מחיר האידיאולוגיה של הוריהם. אחרים סבורים שמדובר בהתנהלות טבעית בה הדור הבוגר יותר מחנך לעקרונות שכובשים את ליבם של הצעירים, ובשמם הם יוצאים למאבק.
אגב, לא מעטים מציינים שבאירועי עמונה היו גם מבוגרים, אולם התקשורת העדיפה להתמקד בנוער.
נדמה כי לנוכח המצע של מספר לא מבוטל של מפלגות גדולות המתמודדות על הנהגת המדינה, הימים שלאחר הבחירות ילוו בתמונות מאירועי עקירה ופינוי לא מעטים, או לפחות בניסיונות שכאלה, אם לגבי מאחזים ואם לגבי ישובים. כיוון שכך מתחדד הצורך לדון בסוגיה, בהשלכותיה ובנספחיה.
מה דעתכם אתם באשר למעורבותם של בני נוער וצעירים בהפגנות על ישוב הארץ? האם העדר מבוגרים בהפגנות אלה מבטא חוסר אחריות מצידם? או מציאות טבעית? ואולי דווקא העדר מנהיגות מבוגרת לריסון הצעירים מחריפה את המאבק ומחזקת אותו?
מה דעתכם לסברה לפיה המציאות בה המבוגרים היחידים בזירת ההפגנה הם כוחות הביטחון גורם לקצינים למתן את התנהלות הכוחות שכן הם אינם יכולים להעביר את האחריות לגורם אחר מלבדם?
תזכורת: לעיון בדברי ח"כ איתם
דברי ח"כ הנדל בנושא
כדרכנו במדור זה, תגובות ראויות, במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
משה חכים (1) סבור שהמבוגרים בהפגנות אלה עלולים רק להזיק: "הייתי בעמונה. והתרשמותי שהרוב המוחלט היו נערים ונערות. לנוער הזה יש אמונה של גבורה כיאה לממשיכי דרכו של הראי"ה חבל שיבואו הורים ויקלקלו".
מגיבה מס' 2 המגדירה עצמה מנוער הגגות מבהירה למבוגרים את היתרון שבמאבק שכולו נוער: "אנחנו שם כי חונכנו לאידיאלים. אנחנו שם כי לא אכפת לנו מה תגידו, אנחנו שם כי לא אכפת לנו מדמגוגיות אנחנו שם כי עדיין אין לנו משפחה ועוד לא נכנסנו למעגל של שיקולים של ככה וככה. אנחנו שם כי זו ארצנו אהובת נפשנו. אנחנו שם כי זה עמנו ואנחנו לא מוותרים עליו. חינכתם אותנו היטב ואנחנו נאבקים על הערכים אליהם חינכתם אותנו. נאבק גם במחיר חיינו אם תעמדו שם ואם לא".
רחל (3) תומכת במגיבה מס' 2 ותוקפת את אופי התערבות המבוגרים בהפגנות: "הבעיה היא במבוגרים שרואים במאבק הכן והטהור של בני הנוער והצעירים רק כלי שרת ("הקלף המנצח" כדברי אחד מהם ) להשגת מטרותיהם. הבעיה היא בפוליטיקאים שהולכים "להיות שם" על מנת להצטלם ולקבל עוד קולות - ואחר כך מגנים את קורבנות אלימות המשטרה השחורה; הבעיה היא ברבנים מסוימים שמעודדים את בני הנוער והצעירים לקבל מכות בפוגרומים המבוצעים ע"י שליחי המדינה ( ואף מצגים את קורבנות הפוגרומים כגיבורים) - ובו בעת טוענים כי המדינה הזאת היא קדושה ואסור לחדול מלהתפלל לשלומה. הבעיה היא באותם מבוגרים שמתיימרים להנהיג את בני הנוער והצעירים האלה (כלומר - להפוך אותו למבצעי דבריהם ומיישמי מטרותיהם) - בשעה שאין להם כל זכות מוסרית לכך ואין לבני הנוער והצעירים האלה כל צורך בהנהגתם".
יונתן (7) רואה בנוער עמוד אש לפני מחנה כל מאבק במהלך ההסטוריה: "מאז ימי קדם היו אלו בני נוער אשר נאבקו ומסרו את נפשם למען התורה העם והארץ, אם זה בתקופת הפרטיזנים בשואה, לוחמי המחתרות נגד הבריטים ועוד פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. גם בימינו מי שמוביל באמת את המאבק על ארץ ישראל ובכלל הוא הנוער אשר נלחם ללא חת וללא מורא במי שמבקשים לעקור את הכל. אשרינו שזכינו לכזה נוער ,נערים ונערות צדיקים שנאבקים במסירות נפש ולא נרתעים לא מגינויים ולא מאלות וסוסים. כאשר אנו נמצאים כיום במצב של חוסר אונים מול המבקשים לכלותנו מבית ומחוץ (ובעיקר מבית) אפשר בקלות להקלע לתהומות הייאוש, אך בכל זאת ישנה תקווה אחת גדולה והיא הנוער! כשרואים את הנוער בעמונה ובחברון- אנו בטוחים שננצח!!"
יהודי (16) גאה בנוער הגגות: "ראו לאן מגיע ומה עושה הנוער שלהם (בריונות, אלימות, מכות, דקירות, נשק קר וחם...) ולאן ומה עושה הנוער שלנו. כדברי חכמינו "הם רצים ואנחנו רצים" אבא של 2 נערות שהיו שם". ובהערה 17 הוא מנמק: "על סטודנטים אומרים שהם בעלי התלהבות נעורים ולכן הם כל הזמן יוצאים בכל העולם למאבקים ציבוריים. בציבור שלנו הכחות הנפשיים האלה מתחילים בגילאי העשרה, לא העשרים. גם המטרה חשובה בהרבה. העובדה שכל כך הרבה מהנוער שלנו יוצאים למאבקים לא על שכר לימוד אלא בשביל 9 בתים ריקים שלא עוזרים לאף אחד רק בשם העיקרון מעידה כאלף עדים על ההצלחה הכבירה של מערכת החינוך שלנו.
גם מלי (12) רואה בנוער שליח חשוב במאבק: "צריך להיות שינוי מאוד גדול במאבק למען א"י, והמבוגרים ביננו כבר לא יכולים "להצית את אש המרד"- רק הנוער מסוגל להמשיך בדרך חדשה, דרך ללא שום פשרות במאבק הכללי על מדינת ישראל. יישר כח עצום לנוער שרואה במדינה ערך עליון שצריך בכל הכח להאבק עליו- א"י לעם ישראל ע"פ תורת ישראל". עם זאת מעוררת מלי סוגיה נוספת שעולה מהמאבק ואופיו: "שדרך המאבק צריכה להיות שונה כאשר מדברים על בנים ובנות- לדעתי בעיית הצניעות היא בעיה מאוד חמורה במלחמות הללו וצריכה הפרדה".
מגיב 13 תומך בהערה האחרונה של מלי: "כמי שהיה בעמונה הנני מוכרח לחוות דעתי ולומר שאין הצדקה לשהיית בנים ובנות בתנאים שכאלה. עד כמה שהיתה הקפדה על צניעות, שהיה של אלפי בני נוער במקום קטן יחסית היא פתח לצרות! "ה' הוא המלך", זה לא רק ביטוי כנגד שוטרים, אלא בעד מחוייבות למלך, עם נכונות לשלם את המחיר! "
יהודי (18) לעומת זאת מסכים אך בהסתייגות: "הפרדה בין בנים ובנות זה טוב, אבל אם זה בא על חשבון המאבק צריך לזכור שא"י דוחה פיקוח נפש ופיקוח נפש דוחה צניעות".
מבשרת מהצפון (19) מזהירה מדבריו של יהודי בסוגיית העירוב בין בנים לבנות: "יש שלוש עבירות שהם יהרג ואל יעבור ובתוכם מה שחוסר צניעות יכולה להביא. וזה שבנות באות למקומות כאלו זה גורם חס וחלילה, באמת, לקטרוגים".
לעומת כל אלה צתיעה בת ישראל (22) הסכם: "אתם יודעים מה נעשה הסכם - אם כל הגברים או גברים ונוער חרדים מגיעים למקומות האלה - אנחנו הבנות- לא נבוא כי אז באמת יש הרבה אנשים ויכול להיות שאתם צודקים ..ואז נכבוש את יצרינו להלחם בדרך הזאת על א"י. אבל זה אם אתם באים. מן הסתם לא תבואו, ולכן אין כאן מקום לויכוח כי אתם לא עושים כלום אז אין לכם זכות להגיד שום דבר".
חני (5) מבקשת לראות את החיוב בשליחת הנוער על ידי המבוגרים: "זו לא הפקרות שמבוגרים לא באים, הורים ששולחים את הילדים שלהם לכאלו מקומות זה אומץ מצידם".
עינת (24): "יש צורך בנוער שילחם, אבל חובה שיהיה לו גב מוסרי והנהגה רוחנית ומעשית של מבוגרים שיסכימו ליטול אחריות, להגיד את האמת באומץ ולהסכים לשלם כל מחיר שיידרש".
בשאלת ההנהגה כותבת נערה מעמונה (27): "מאז הגירוש אין שום הנהגה שמקובלת על הנוער כולו, ובכלל על כל הציבור הדתי לאומי. אם היו שם מבוגרים רבים, הם היו מובלים אותנו לכניעה וחיבוקים- אולי מתוך חשש לילדיהם, אולי מתוך השקפת עולם אחרת... טוב שנשארו בבית, גם ככה אין להם מה לתרום".
ולשאלתנו אם אכן רק נוער היה נוכח מעמונה עונה מגיב מס' 30: "קל מאוד להציק לנו בכאילו עובדה שהיו רק בני נוער אך האמת האמיתית שהיו רבים רבים שעברו את גיל 30 ויותר מכך - היו גם סבים וסבתות. אנו חבורה מבוגרת. היינו אפילו על אחד הגגות והוכנו נמרצות". לטעמו, הסיבה שדווקא הנוער מודגש מאירועי עמונה היא ש"המדינה אינה יודעת כיצד לאכול אותנו".
אגב, לא מעטים מציינים שבאירועי עמונה היו גם מבוגרים, אולם התקשורת העדיפה להתמקד בנוער.
נדמה כי לנוכח המצע של מספר לא מבוטל של מפלגות גדולות המתמודדות על הנהגת המדינה, הימים שלאחר הבחירות ילוו בתמונות מאירועי עקירה ופינוי לא מעטים, או לפחות בניסיונות שכאלה, אם לגבי מאחזים ואם לגבי ישובים. כיוון שכך מתחדד הצורך לדון בסוגיה, בהשלכותיה ובנספחיה.
מה דעתכם אתם באשר למעורבותם של בני נוער וצעירים בהפגנות על ישוב הארץ? האם העדר מבוגרים בהפגנות אלה מבטא חוסר אחריות מצידם? או מציאות טבעית? ואולי דווקא העדר מנהיגות מבוגרת לריסון הצעירים מחריפה את המאבק ומחזקת אותו?
מה דעתכם לסברה לפיה המציאות בה המבוגרים היחידים בזירת ההפגנה הם כוחות הביטחון גורם לקצינים למתן את התנהלות הכוחות שכן הם אינם יכולים להעביר את האחריות לגורם אחר מלבדם?
תזכורת: לעיון בדברי ח"כ איתם
דברי ח"כ הנדל בנושא
כדרכנו במדור זה, תגובות ראויות, במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
משה חכים (1) סבור שהמבוגרים בהפגנות אלה עלולים רק להזיק: "הייתי בעמונה. והתרשמותי שהרוב המוחלט היו נערים ונערות. לנוער הזה יש אמונה של גבורה כיאה לממשיכי דרכו של הראי"ה חבל שיבואו הורים ויקלקלו".
מגיבה מס' 2 המגדירה עצמה מנוער הגגות מבהירה למבוגרים את היתרון שבמאבק שכולו נוער: "אנחנו שם כי חונכנו לאידיאלים. אנחנו שם כי לא אכפת לנו מה תגידו, אנחנו שם כי לא אכפת לנו מדמגוגיות אנחנו שם כי עדיין אין לנו משפחה ועוד לא נכנסנו למעגל של שיקולים של ככה וככה. אנחנו שם כי זו ארצנו אהובת נפשנו. אנחנו שם כי זה עמנו ואנחנו לא מוותרים עליו. חינכתם אותנו היטב ואנחנו נאבקים על הערכים אליהם חינכתם אותנו. נאבק גם במחיר חיינו אם תעמדו שם ואם לא".
רחל (3) תומכת במגיבה מס' 2 ותוקפת את אופי התערבות המבוגרים בהפגנות: "הבעיה היא במבוגרים שרואים במאבק הכן והטהור של בני הנוער והצעירים רק כלי שרת ("הקלף המנצח" כדברי אחד מהם ) להשגת מטרותיהם. הבעיה היא בפוליטיקאים שהולכים "להיות שם" על מנת להצטלם ולקבל עוד קולות - ואחר כך מגנים את קורבנות אלימות המשטרה השחורה; הבעיה היא ברבנים מסוימים שמעודדים את בני הנוער והצעירים לקבל מכות בפוגרומים המבוצעים ע"י שליחי המדינה ( ואף מצגים את קורבנות הפוגרומים כגיבורים) - ובו בעת טוענים כי המדינה הזאת היא קדושה ואסור לחדול מלהתפלל לשלומה. הבעיה היא באותם מבוגרים שמתיימרים להנהיג את בני הנוער והצעירים האלה (כלומר - להפוך אותו למבצעי דבריהם ומיישמי מטרותיהם) - בשעה שאין להם כל זכות מוסרית לכך ואין לבני הנוער והצעירים האלה כל צורך בהנהגתם".
יונתן (7) רואה בנוער עמוד אש לפני מחנה כל מאבק במהלך ההסטוריה: "מאז ימי קדם היו אלו בני נוער אשר נאבקו ומסרו את נפשם למען התורה העם והארץ, אם זה בתקופת הפרטיזנים בשואה, לוחמי המחתרות נגד הבריטים ועוד פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. גם בימינו מי שמוביל באמת את המאבק על ארץ ישראל ובכלל הוא הנוער אשר נלחם ללא חת וללא מורא במי שמבקשים לעקור את הכל. אשרינו שזכינו לכזה נוער ,נערים ונערות צדיקים שנאבקים במסירות נפש ולא נרתעים לא מגינויים ולא מאלות וסוסים. כאשר אנו נמצאים כיום במצב של חוסר אונים מול המבקשים לכלותנו מבית ומחוץ (ובעיקר מבית) אפשר בקלות להקלע לתהומות הייאוש, אך בכל זאת ישנה תקווה אחת גדולה והיא הנוער! כשרואים את הנוער בעמונה ובחברון- אנו בטוחים שננצח!!"
יהודי (16) גאה בנוער הגגות: "ראו לאן מגיע ומה עושה הנוער שלהם (בריונות, אלימות, מכות, דקירות, נשק קר וחם...) ולאן ומה עושה הנוער שלנו. כדברי חכמינו "הם רצים ואנחנו רצים" אבא של 2 נערות שהיו שם". ובהערה 17 הוא מנמק: "על סטודנטים אומרים שהם בעלי התלהבות נעורים ולכן הם כל הזמן יוצאים בכל העולם למאבקים ציבוריים. בציבור שלנו הכחות הנפשיים האלה מתחילים בגילאי העשרה, לא העשרים. גם המטרה חשובה בהרבה. העובדה שכל כך הרבה מהנוער שלנו יוצאים למאבקים לא על שכר לימוד אלא בשביל 9 בתים ריקים שלא עוזרים לאף אחד רק בשם העיקרון מעידה כאלף עדים על ההצלחה הכבירה של מערכת החינוך שלנו.
גם מלי (12) רואה בנוער שליח חשוב במאבק: "צריך להיות שינוי מאוד גדול במאבק למען א"י, והמבוגרים ביננו כבר לא יכולים "להצית את אש המרד"- רק הנוער מסוגל להמשיך בדרך חדשה, דרך ללא שום פשרות במאבק הכללי על מדינת ישראל. יישר כח עצום לנוער שרואה במדינה ערך עליון שצריך בכל הכח להאבק עליו- א"י לעם ישראל ע"פ תורת ישראל". עם זאת מעוררת מלי סוגיה נוספת שעולה מהמאבק ואופיו: "שדרך המאבק צריכה להיות שונה כאשר מדברים על בנים ובנות- לדעתי בעיית הצניעות היא בעיה מאוד חמורה במלחמות הללו וצריכה הפרדה".
מגיב 13 תומך בהערה האחרונה של מלי: "כמי שהיה בעמונה הנני מוכרח לחוות דעתי ולומר שאין הצדקה לשהיית בנים ובנות בתנאים שכאלה. עד כמה שהיתה הקפדה על צניעות, שהיה של אלפי בני נוער במקום קטן יחסית היא פתח לצרות! "ה' הוא המלך", זה לא רק ביטוי כנגד שוטרים, אלא בעד מחוייבות למלך, עם נכונות לשלם את המחיר! "
יהודי (18) לעומת זאת מסכים אך בהסתייגות: "הפרדה בין בנים ובנות זה טוב, אבל אם זה בא על חשבון המאבק צריך לזכור שא"י דוחה פיקוח נפש ופיקוח נפש דוחה צניעות".
מבשרת מהצפון (19) מזהירה מדבריו של יהודי בסוגיית העירוב בין בנים לבנות: "יש שלוש עבירות שהם יהרג ואל יעבור ובתוכם מה שחוסר צניעות יכולה להביא. וזה שבנות באות למקומות כאלו זה גורם חס וחלילה, באמת, לקטרוגים".
לעומת כל אלה צתיעה בת ישראל (22) הסכם: "אתם יודעים מה נעשה הסכם - אם כל הגברים או גברים ונוער חרדים מגיעים למקומות האלה - אנחנו הבנות- לא נבוא כי אז באמת יש הרבה אנשים ויכול להיות שאתם צודקים ..ואז נכבוש את יצרינו להלחם בדרך הזאת על א"י. אבל זה אם אתם באים. מן הסתם לא תבואו, ולכן אין כאן מקום לויכוח כי אתם לא עושים כלום אז אין לכם זכות להגיד שום דבר".
חני (5) מבקשת לראות את החיוב בשליחת הנוער על ידי המבוגרים: "זו לא הפקרות שמבוגרים לא באים, הורים ששולחים את הילדים שלהם לכאלו מקומות זה אומץ מצידם".
עינת (24): "יש צורך בנוער שילחם, אבל חובה שיהיה לו גב מוסרי והנהגה רוחנית ומעשית של מבוגרים שיסכימו ליטול אחריות, להגיד את האמת באומץ ולהסכים לשלם כל מחיר שיידרש".
בשאלת ההנהגה כותבת נערה מעמונה (27): "מאז הגירוש אין שום הנהגה שמקובלת על הנוער כולו, ובכלל על כל הציבור הדתי לאומי. אם היו שם מבוגרים רבים, הם היו מובלים אותנו לכניעה וחיבוקים- אולי מתוך חשש לילדיהם, אולי מתוך השקפת עולם אחרת... טוב שנשארו בבית, גם ככה אין להם מה לתרום".
ולשאלתנו אם אכן רק נוער היה נוכח מעמונה עונה מגיב מס' 30: "קל מאוד להציק לנו בכאילו עובדה שהיו רק בני נוער אך האמת האמיתית שהיו רבים רבים שעברו את גיל 30 ויותר מכך - היו גם סבים וסבתות. אנו חבורה מבוגרת. היינו אפילו על אחד הגגות והוכנו נמרצות". לטעמו, הסיבה שדווקא הנוער מודגש מאירועי עמונה היא ש"המדינה אינה יודעת כיצד לאכול אותנו".