בתחילת שנת 2006 חיו בישראל 3,536,000 נשים ו- 3,451,000 גברים, כלומר 102 נשים ל-100 גברים. מספר הבנים הנולדים גדול ממספר הבנות, אך עקב שיעורי תמותה נמוכים יותר של נשים הפער מצטמצם עם העלייה בגיל. תמותת הנשים הנמוכה יותר מתבטאת בתוחלת חיים ארוכה יותר לנשים. נשים בישראל חיות בממוצע 81.8 שנים, לעומת 77.6 בקרב הגברים.
בישראל, עד גיל 34 כולל, יש יותר גברים מנשים. בגיל 35 מתהפך היחס ומספר הנשים בכל גיל עולה על מספר הגברים. בקבוצת הגיל 35-44 יחס המינים הוא 103 נשים ל-100 גברים. בגילים המבוגרים, בני 65 ומעלה, מספר הנשים גדול במידה רבה ממספר הגברים.
פנויות ופנויים
בסוף שנת 2003, באוכלוסייה היהודית החל בקבוצת הגיל 35-39, אחוז הפנויות (רווקות, גרושות ואלמנות) היה גבוה מאחוז הפנויים. הפער הולך וגדל עם העלייה בגיל. באוכלוסייה הערבית, תופעה זו מתחילה כבר בקבוצת הגיל 30-34. ההסבר לריבוי הפנויות לעומת הפנויים הוא שגברים גרושים נוטים להינשא בשנית יותר מנשים גרושות – גברים נוטים פעמים רבות להינשא לנשים צעירות (חלקן רווקות). סיבה נוספת לאחוז הגבוה של פנויות היא תוחלת החיים הגבוהה של נשים לעומת גברים. ישנן יותר אלמנות מאלמנים.
נישואין
בישראל, הגיל הממוצע בנישואין ראשונים נמצא בעלייה רצופה מאז שנות ה-70 ובמקביל גם גיל האם בעת הלידה הראשונה.
בשנת 1970 הגיל הממוצע בנישואין ראשונים של האישה הישראלית היה 21.7, וב- 2003 – 24.3. נמוך מזה של הנשים באירופה (28 שנים). קיים הבדל בין הנשים מקבוצות דת שונות באוכלוסייה: בנישואין ראשונים, אישה יהודייה מבוגרת בכ-3 שנים בממוצע מאישה מוסלמית ודרוזית, ובכשנה מאישה נוצרית. מאז 1970, העלייה הגדולה ביותר בגיל הממוצע בנישואין ראשונים הייתה בקרב היהודיות (3.4 שנים) והנמוכה ביותר בקרב המוסלמיות (1.7 שנים).
ילודה
140,900 אלף נשים ילדו במהלך שנת 2004, מתוכן כ-69% יהודיות, 25% מוסלמיות, 2% נוצריות ו-2% דרוזיות.
בשנת 2004 חלה ירידה של 2% במספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה, מ-2.95 בשנת 2003 ל-2.90 ב-2004. למרות זאת, שיעור הפריון הכולל יציב למדי מאז תחילת שנות התשעים, סביב 2.9 ילדים לאישה. שיעור הפריון בקרב נשים מוסלמיות (4.4) גבוה מהשיעור בקרב נשים יהודיות (2.7), דרוזיות (2.7) ונוצריות (2.1).
בקרב הנשים הנשואות שילדו בשנת 2004, לידת הילד הראשון התרחשה בממוצע כשנתיים לאחר שנישאו.
רמת השכלה
בשנת 2004 ל-13.7% מכלל הנשים בנות 18 ומעלה היה תואר ראשון, לעומת 11.5% מכלל הגברים בני 18 ומעלה.
ל-7.4% מהנשים היה תואר שני, לעומת 7.1% מהגברים, ול-0.7% מהנשים היה תואר שלישי לעומת 1.4%מהגברים. ל-23.6% מהנשים תעודת הבגרות הייתה תעודת ההשכלה הגבוהה ביותר אותן קיבלו, לעומת 20.7% מהגברים. 15.6% מהנשים בנות 18 ומעלה סיימו בית ספר תיכון ללא תעודת בגרות, לעומת 21.3% מהגברים. 4.4% מהנשים בנות 18 ומעלה לא למדו כלל, לעומת 1.7% מהגברים.
חינוך גבוה
ב-2005 למדו לקראת תואר אקדמי באוניברסיטאות, ובמכללות אקדמיות 90.5 אלף סטודנטים ו-113.6 אלף סטודנטיות. שיעור הנשים מכלל הסטודנטים לקראת תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות היה 55% (ב-1990 – 54%), לקראת תואר שני – 57% (ב-1990– 50%) ולקראת תואר שלישי – 52% (ב-1990 – 41%).
נשים מהוות יותר ממחצית הלומדים לקראת תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות בתחומים הבאים: בחינוך (81%), ברפואה ובמקצועות עזר רפואיים (74%), במדעי הרוח ובמדעי החברה (64%), במדעים ביולוגיים (61%) ובחקלאות (55%). הן מהוות פחות ממחצית הלומדים במשפטים (47%), במדעי הניהול ועסקים (49%), במדעים פיזיקליים (39%), במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (32%), ובהנדסה ואדריכלות (25%).
עבודה
שיעור ההשתתפות של נשים בגילים 15 ומעלה בכוח העבודה האזרחי בישראל ממשיך לעלות בהתמדה והגיע בשנת 2005 ל-50.0% (45.7% ב-1995), לעומת מגמת ירידה בשיעור זה בקרב הגברים בישראל – 60.7% (62.9% ב-1995).
אחוז הנשים הבלתי מועסקות מכלל כוח העבודה ירד מ-11.4% ב-2004 ל-9.5% ב-2005. הפער בין נשים לגברים הצטמצם אולם הוא עדיין גבוה – אחוז הגברים הבלתי מועסקים בשנת 2005 ירד ל-8.5% (לעומת 9.5% ב-2004).
הכנסות שכירים
בשנת 2004, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מעבודה שכירה של גבר הייתה 8,459 ₪ ושל אישה 5,357 ₪. כלומר, הכנסת אישה הייתה 63% מהכנסת גבר.
חלק מהפער בהכנסה החודשית בין גברים ונשים מוסבר על ידי העובדה שנשים עובדות פחות שעות בחודש, בממוצע, מגברים. גבר שכיר עובד בממוצע 45.7 שעות בשבוע, ואישה – 34.9 שעות.
השוואת ההכנסה לשעת עבודה של גברים ונשים, כלומר ללא השפעת הכמות השונה של שעות עבודה, מורה על פערי שכר קטנים יותר, אך אינה מבטלת אותם.
נהיגה
בשנת 2005 היו 1.25 מיליון נשים ו-1.9 מיליון גברים בעלי רישיון נהיגה. חלקן של הנשים בכלל הנהגים גדל מ-34% ב-1990 ל-40% ב-2005. ל-46 אלף נשים יש רישיון לנהוג באופנוע (4.5% מכלל הנשים הנהגות), ולכ-1,700 נשים יש רישיון לנהוג במונית.
בישראל, עד גיל 34 כולל, יש יותר גברים מנשים. בגיל 35 מתהפך היחס ומספר הנשים בכל גיל עולה על מספר הגברים. בקבוצת הגיל 35-44 יחס המינים הוא 103 נשים ל-100 גברים. בגילים המבוגרים, בני 65 ומעלה, מספר הנשים גדול במידה רבה ממספר הגברים.
פנויות ופנויים
בסוף שנת 2003, באוכלוסייה היהודית החל בקבוצת הגיל 35-39, אחוז הפנויות (רווקות, גרושות ואלמנות) היה גבוה מאחוז הפנויים. הפער הולך וגדל עם העלייה בגיל. באוכלוסייה הערבית, תופעה זו מתחילה כבר בקבוצת הגיל 30-34. ההסבר לריבוי הפנויות לעומת הפנויים הוא שגברים גרושים נוטים להינשא בשנית יותר מנשים גרושות – גברים נוטים פעמים רבות להינשא לנשים צעירות (חלקן רווקות). סיבה נוספת לאחוז הגבוה של פנויות היא תוחלת החיים הגבוהה של נשים לעומת גברים. ישנן יותר אלמנות מאלמנים.
נישואין
בישראל, הגיל הממוצע בנישואין ראשונים נמצא בעלייה רצופה מאז שנות ה-70 ובמקביל גם גיל האם בעת הלידה הראשונה.
בשנת 1970 הגיל הממוצע בנישואין ראשונים של האישה הישראלית היה 21.7, וב- 2003 – 24.3. נמוך מזה של הנשים באירופה (28 שנים). קיים הבדל בין הנשים מקבוצות דת שונות באוכלוסייה: בנישואין ראשונים, אישה יהודייה מבוגרת בכ-3 שנים בממוצע מאישה מוסלמית ודרוזית, ובכשנה מאישה נוצרית. מאז 1970, העלייה הגדולה ביותר בגיל הממוצע בנישואין ראשונים הייתה בקרב היהודיות (3.4 שנים) והנמוכה ביותר בקרב המוסלמיות (1.7 שנים).
ילודה
140,900 אלף נשים ילדו במהלך שנת 2004, מתוכן כ-69% יהודיות, 25% מוסלמיות, 2% נוצריות ו-2% דרוזיות.
בשנת 2004 חלה ירידה של 2% במספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה, מ-2.95 בשנת 2003 ל-2.90 ב-2004. למרות זאת, שיעור הפריון הכולל יציב למדי מאז תחילת שנות התשעים, סביב 2.9 ילדים לאישה. שיעור הפריון בקרב נשים מוסלמיות (4.4) גבוה מהשיעור בקרב נשים יהודיות (2.7), דרוזיות (2.7) ונוצריות (2.1).
בקרב הנשים הנשואות שילדו בשנת 2004, לידת הילד הראשון התרחשה בממוצע כשנתיים לאחר שנישאו.
רמת השכלה
בשנת 2004 ל-13.7% מכלל הנשים בנות 18 ומעלה היה תואר ראשון, לעומת 11.5% מכלל הגברים בני 18 ומעלה.
ל-7.4% מהנשים היה תואר שני, לעומת 7.1% מהגברים, ול-0.7% מהנשים היה תואר שלישי לעומת 1.4%מהגברים. ל-23.6% מהנשים תעודת הבגרות הייתה תעודת ההשכלה הגבוהה ביותר אותן קיבלו, לעומת 20.7% מהגברים. 15.6% מהנשים בנות 18 ומעלה סיימו בית ספר תיכון ללא תעודת בגרות, לעומת 21.3% מהגברים. 4.4% מהנשים בנות 18 ומעלה לא למדו כלל, לעומת 1.7% מהגברים.
חינוך גבוה
ב-2005 למדו לקראת תואר אקדמי באוניברסיטאות, ובמכללות אקדמיות 90.5 אלף סטודנטים ו-113.6 אלף סטודנטיות. שיעור הנשים מכלל הסטודנטים לקראת תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות היה 55% (ב-1990 – 54%), לקראת תואר שני – 57% (ב-1990– 50%) ולקראת תואר שלישי – 52% (ב-1990 – 41%).
נשים מהוות יותר ממחצית הלומדים לקראת תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות בתחומים הבאים: בחינוך (81%), ברפואה ובמקצועות עזר רפואיים (74%), במדעי הרוח ובמדעי החברה (64%), במדעים ביולוגיים (61%) ובחקלאות (55%). הן מהוות פחות ממחצית הלומדים במשפטים (47%), במדעי הניהול ועסקים (49%), במדעים פיזיקליים (39%), במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (32%), ובהנדסה ואדריכלות (25%).
עבודה
שיעור ההשתתפות של נשים בגילים 15 ומעלה בכוח העבודה האזרחי בישראל ממשיך לעלות בהתמדה והגיע בשנת 2005 ל-50.0% (45.7% ב-1995), לעומת מגמת ירידה בשיעור זה בקרב הגברים בישראל – 60.7% (62.9% ב-1995).
אחוז הנשים הבלתי מועסקות מכלל כוח העבודה ירד מ-11.4% ב-2004 ל-9.5% ב-2005. הפער בין נשים לגברים הצטמצם אולם הוא עדיין גבוה – אחוז הגברים הבלתי מועסקים בשנת 2005 ירד ל-8.5% (לעומת 9.5% ב-2004).
הכנסות שכירים
בשנת 2004, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מעבודה שכירה של גבר הייתה 8,459 ₪ ושל אישה 5,357 ₪. כלומר, הכנסת אישה הייתה 63% מהכנסת גבר.
חלק מהפער בהכנסה החודשית בין גברים ונשים מוסבר על ידי העובדה שנשים עובדות פחות שעות בחודש, בממוצע, מגברים. גבר שכיר עובד בממוצע 45.7 שעות בשבוע, ואישה – 34.9 שעות.
השוואת ההכנסה לשעת עבודה של גברים ונשים, כלומר ללא השפעת הכמות השונה של שעות עבודה, מורה על פערי שכר קטנים יותר, אך אינה מבטלת אותם.
נהיגה
בשנת 2005 היו 1.25 מיליון נשים ו-1.9 מיליון גברים בעלי רישיון נהיגה. חלקן של הנשים בכלל הנהגים גדל מ-34% ב-1990 ל-40% ב-2005. ל-46 אלף נשים יש רישיון לנהוג באופנוע (4.5% מכלל הנשים הנהגות), ולכ-1,700 נשים יש רישיון לנהוג במונית.