במלון גולד התקיימה היום (ד), שושן פורים, סעודת פורים משותפת לעקורי גוש קטיף שנותרו במלונות שלום וגולד. בסעודה השתתפה מי שגורשה מנוה דקלים ולפני כן מימית, אסתר בזק, המספרת לערוץ 7על חוויות הפורים וההתמודדות עם הזכרונות וגם מול המינהלת.
בזק אומרת כי 'חייבים לשמוח בפורים, כי זה חג שמח' אבל "כשישבתי אתמול בקריאת המגילה, למעשה ישבתי במקומי בבית הכנסת בנוה דקלים, כמו בכל שנה. עדיין לא הפנמתי שהמקום פשוט אינו קיים יותר".
רע לנו, וקשה לנו כבר 7 חודשים במלון אומרת בזק אבל "אני מהדור ההוא ששמע ופגש אנשים שהלכו עם הילדים ועם המזוודה, נזרקו מבתיהם, ולא חזרו, אז אסור לאבד פרופורציות".
בזק מספרת על תמיכת הקהילות במגורשים. הישוב אלון שבות אימץ המגורשים שבמלון שלום, המלון שבו שוהה בזק. לדבריה בט"ו בשבט באו מהישוב אל האחראית על התרבות של המגורשים במלון.
"היא קיבלה הוראה לעבור ילד ילד והיא רשמה בדיוק את מידתו ולמה הוא רוצה להתחפש. לפני כעשרה ימים היא הביאה את כל התחפושות כשעל כל תחפושת מצויין השם, המידה והגיל. לכל ילד היתה תחפושת בדיוק לפי מה שהוא ביקש". בזק מספרת על הצפתם של המגורשים במשלוחי מנות
"המיטה שעליה אני יושבת מלאה במשלוחי מנות, ואמרו לי שמה שראיתי זה רק חלק קטן. משלוחי מנות הגיעו מהקהילות השונות, כמו מבית אל מאולפנה בשומרון, והאמת, זה נותן לנו הרגשה טובה".
בזק מספרת על מאבקה לקבלת מגורים התואמים את צרכיה. לדבריה בנתה בנוה דקלים את אחד הבתים הגדולים, 300 מ"ר, 'כי אני אלמנה ובתי התגוררה איתי ביחידת דיור משלה'. משפחתה של בזק מונה כ 70 איש והם נמצאים רבות ביחד, 40 מהם היו גם בפינוי. "המינהלת קבעה כי אני זכאית לקבל רק לפי מספר האנשים שגרו בבית ולא לפי גודלו של הבית. ההנחה שלהם היא כנראה, שכל פעם שילד מתחתן, זורקים את הצלחת והמיטה החוצה ואז נשארים רק עם שתי מיטות ושתי צלחות, ולא צריך הרבה פינוי. כשהגיעו הקרוואנים אמרו לי: את הרי בודדת תקבלי קרוואן של 60 מ"ר. ניסיתי להסביר שבניתי 300 מ"ר כדי שהמשפחה תהיה ביחד. כבר בנוה דקלים הייתי בודדת, אבל אנחנו רגילים לחיות כמו חמולה, ביחד, כל השבתות והחגים. הם הסתכלו עלי בתדהמה וכך אחרי הרבה מריבות של 'כל עם ישראל ואשתו', נתנו לי 90 מ"ר. אני כמובן ארכוש עוד קרוואן שכן אפשר להשכיב בני משפחה אצל שכנים, אבל אי אפשר לבשל ב ½ סיר כאן וב ½ סיר בבית השני".
העיכוב ביציאה מהמלונות נובע מהבטלנות של המינהלת אומרת בזק. ארבעה, חמישה חודשים לא התקדמו ופתאום רצים. לפני שבוע היא מספרת, הונח מתחת לדלת במלון מכתב למגורשים. 'הודיעו לנו שעד עכשיו 'עשו לנו טובה' שהיינו במלון, ועכשיו 'נגמר הסיפור' ועד ה 25 בחודש ומקסימום בשבת הגדול, איש לא יישאר במלונות. לדבריה הם הוסיפו ש"אם יהיו קרוואנים שלפי דעת המינהלת עוד לא ראויים לשימוש, ישימו את המשפחות במקומות חלופיים". פירוש הדבר, אומרת בזק, שידחפו משפחות עם עשרה ילדים עם הציוד חורף שלהם, שהוא הרבה, למשך שבועיים למגורים בישיבה או באולפנה.
בזק אומרת כי 'חייבים לשמוח בפורים, כי זה חג שמח' אבל "כשישבתי אתמול בקריאת המגילה, למעשה ישבתי במקומי בבית הכנסת בנוה דקלים, כמו בכל שנה. עדיין לא הפנמתי שהמקום פשוט אינו קיים יותר".
רע לנו, וקשה לנו כבר 7 חודשים במלון אומרת בזק אבל "אני מהדור ההוא ששמע ופגש אנשים שהלכו עם הילדים ועם המזוודה, נזרקו מבתיהם, ולא חזרו, אז אסור לאבד פרופורציות".
בזק מספרת על תמיכת הקהילות במגורשים. הישוב אלון שבות אימץ המגורשים שבמלון שלום, המלון שבו שוהה בזק. לדבריה בט"ו בשבט באו מהישוב אל האחראית על התרבות של המגורשים במלון.
"היא קיבלה הוראה לעבור ילד ילד והיא רשמה בדיוק את מידתו ולמה הוא רוצה להתחפש. לפני כעשרה ימים היא הביאה את כל התחפושות כשעל כל תחפושת מצויין השם, המידה והגיל. לכל ילד היתה תחפושת בדיוק לפי מה שהוא ביקש". בזק מספרת על הצפתם של המגורשים במשלוחי מנות
"המיטה שעליה אני יושבת מלאה במשלוחי מנות, ואמרו לי שמה שראיתי זה רק חלק קטן. משלוחי מנות הגיעו מהקהילות השונות, כמו מבית אל מאולפנה בשומרון, והאמת, זה נותן לנו הרגשה טובה".
בזק מספרת על מאבקה לקבלת מגורים התואמים את צרכיה. לדבריה בנתה בנוה דקלים את אחד הבתים הגדולים, 300 מ"ר, 'כי אני אלמנה ובתי התגוררה איתי ביחידת דיור משלה'. משפחתה של בזק מונה כ 70 איש והם נמצאים רבות ביחד, 40 מהם היו גם בפינוי. "המינהלת קבעה כי אני זכאית לקבל רק לפי מספר האנשים שגרו בבית ולא לפי גודלו של הבית. ההנחה שלהם היא כנראה, שכל פעם שילד מתחתן, זורקים את הצלחת והמיטה החוצה ואז נשארים רק עם שתי מיטות ושתי צלחות, ולא צריך הרבה פינוי. כשהגיעו הקרוואנים אמרו לי: את הרי בודדת תקבלי קרוואן של 60 מ"ר. ניסיתי להסביר שבניתי 300 מ"ר כדי שהמשפחה תהיה ביחד. כבר בנוה דקלים הייתי בודדת, אבל אנחנו רגילים לחיות כמו חמולה, ביחד, כל השבתות והחגים. הם הסתכלו עלי בתדהמה וכך אחרי הרבה מריבות של 'כל עם ישראל ואשתו', נתנו לי 90 מ"ר. אני כמובן ארכוש עוד קרוואן שכן אפשר להשכיב בני משפחה אצל שכנים, אבל אי אפשר לבשל ב ½ סיר כאן וב ½ סיר בבית השני".
העיכוב ביציאה מהמלונות נובע מהבטלנות של המינהלת אומרת בזק. ארבעה, חמישה חודשים לא התקדמו ופתאום רצים. לפני שבוע היא מספרת, הונח מתחת לדלת במלון מכתב למגורשים. 'הודיעו לנו שעד עכשיו 'עשו לנו טובה' שהיינו במלון, ועכשיו 'נגמר הסיפור' ועד ה 25 בחודש ומקסימום בשבת הגדול, איש לא יישאר במלונות. לדבריה הם הוסיפו ש"אם יהיו קרוואנים שלפי דעת המינהלת עוד לא ראויים לשימוש, ישימו את המשפחות במקומות חלופיים". פירוש הדבר, אומרת בזק, שידחפו משפחות עם עשרה ילדים עם הציוד חורף שלהם, שהוא הרבה, למשך שבועיים למגורים בישיבה או באולפנה.