את המושב הרביעי "האם ערך ההתיישבות זקוק להגדרה מחודשת, ומהם הביטויים העכשוויים לזיקתנו לארץ?", פתח ח"כ צבי הנדל בתקווה לחיבור בין ציבור הכיפות הסרוגות מיישבי ארץ ישראל, וציבור חברי המושבים חברי תנועת העבודה, התומכים בהמשך ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל.
ח"כ הנדל אמר שכיום אחד הדברים שחסרים לנו הוא קצת גאווה לאומית, "מעולם העולם לא היה נגדנו ושנא אותנו כמו שהיום המרכז הישראלי נגדנו" אמר הנדל, הוא קרא ליותר אמונה בצדקת הדרך בקרב הציבור הישראלי, על שאלת הדמוגרפיה אמר הנדל שיש לה פתרונות, אך עד שלא נאמין בעצמנו לא נוכל לעשותם.
שמואל (סמי) בר לב, ראש המועצה המקומית בקצרין, פתח ואמר שאידיאלים רבים שעליהם הייתה מבוססת מדינת ישראל כבר בטלו, כדוגמאות לכך מנה את המשפט "היכן שתעבור המחרשה שם יעבור הגבול", שבטל עם עקירת חבל ימית וגוש קטיף, האידיאל של מגורים ביישובי הספר בטל כאשר יישובי הספר מהווים מעמסה על צה"ל, הערך השלישי של כיבוש השממה והמדבר וכיבוש הביצות, בטל כאשר היום קיים הערך של שימור המדבר, הערכים הסוציאליסטים כבר לא קיימים בעידן ההפרטה, ערך החקלאות בטל כאשר נשארו חקלאים בודדים, ורובם הם תאילנדים וערבים.
בר לב מנה את הערכים שלדבריו עדיין קיימים, ויש לדבריו לחזקם כפיזור האוכלוסייה בנגב, שעדיין נתפס כמטרה חשובה, וחיזוק התיישבותי לישובים חדשים וערים קיימות.
נושא נוסף שציין בר לב הוא שבמקום החקלאות וכיבוש השממה יש לטפח ערכים של הגנה על הטבע, וכן שיש צורך לחבר את הנוער לערכי אהבת הארץ.
לאחריו דיבר העיתונאי ישראל הראל, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, שטען כי הישרדותה של מדינת ישראל הוא לא דבר המובן מאליו, הוא שהקמתה של מדינת ישראל היה הישג גדול, אך עם הקמתה לא הובטחה בעלות על הטריטוריה שבה הוקמה המדינה.
הראל אמר כי גם במגילת העצמאות ארץ ישראל לא מוגדרת כקרקעות של העם היהודי, ויש את הבעיה הדמוגרפית ההולכת וגדלה עם הגברת הילודה הערבית, בדבריו הוא קרא להעדפה במתן קרקעות ליהודים ואמר שאין מלחמה מספקת בבניה הבלתי חוקית בישובים הערביים, הוא הוסיף כי יש היום מגמה מאסיבית של רכישת אדמות בידי ערבים שרואים בכך גם פרנסה וגם עניין לאומי.
לדבריו, אנו נאבקים כיום על עצם הקיום של מדינת ישראל כאשר עיקר המאבק הוא על הקרקע, ו"בלי התיישבות אנו עלולים חלילה לאבד את המדינה".
רונן צפריר מהמושב מולדת, סקר בדבריו "120 שנות התיישבות" כאשר את מקימי הישובים כינה "נוער הגבעות של אז", לדבריו, מאז ומעולם מה שהנחה אותנו זה צדקת הדרך, כאשר בהקמת הישובים התחושה הייתה שהעם עומד מאחורינו.
אך לדבריו ב-30 השנים האחרונות נוצרה דה-לגיטימציה לזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, בעיקר בידי מערכת המשפט והתקשורת, שגרמה לכך שאנו מתנצלים על מה ששלנו בפני כל העולם.
הוא ציטט את אלתרמן שכתב ש"אין עם שנסוג מחפירות חייו" ושאל על מושג "הכיבוש", "איך עם יכול להיות כובש בארצו?", צפריר כינה את הציבור הדתי לאומי כיחידי שמשוחרר מ"שטיפת המוח" של התקשורת.
שמואל ריפמן ראש המועצה האזורית רמת הנגב, קרא בדבריו לחידוש תנופת ההתיישבות באזורי הנגב, ואמר שיש להעמיק את החינוך "לאהבת הארץ ולהכרת הארץ".
הוא קרא לציבור הדתי לאומי לראות במשימת ישוב הנגב משימה ציונית לאומית לחמישים השנים הבאות, ו"הצדיע" למגורשי גוש קטיף שלמרות הקושי הגדול שעברו, לחלקים גדולים מהם יש את הכוחות לישב את אזורי הנגב.
להאזנה לרדיו
לצפייה בכנס
ח"כ הנדל אמר שכיום אחד הדברים שחסרים לנו הוא קצת גאווה לאומית, "מעולם העולם לא היה נגדנו ושנא אותנו כמו שהיום המרכז הישראלי נגדנו" אמר הנדל, הוא קרא ליותר אמונה בצדקת הדרך בקרב הציבור הישראלי, על שאלת הדמוגרפיה אמר הנדל שיש לה פתרונות, אך עד שלא נאמין בעצמנו לא נוכל לעשותם.
שמואל (סמי) בר לב, ראש המועצה המקומית בקצרין, פתח ואמר שאידיאלים רבים שעליהם הייתה מבוססת מדינת ישראל כבר בטלו, כדוגמאות לכך מנה את המשפט "היכן שתעבור המחרשה שם יעבור הגבול", שבטל עם עקירת חבל ימית וגוש קטיף, האידיאל של מגורים ביישובי הספר בטל כאשר יישובי הספר מהווים מעמסה על צה"ל, הערך השלישי של כיבוש השממה והמדבר וכיבוש הביצות, בטל כאשר היום קיים הערך של שימור המדבר, הערכים הסוציאליסטים כבר לא קיימים בעידן ההפרטה, ערך החקלאות בטל כאשר נשארו חקלאים בודדים, ורובם הם תאילנדים וערבים.
בר לב מנה את הערכים שלדבריו עדיין קיימים, ויש לדבריו לחזקם כפיזור האוכלוסייה בנגב, שעדיין נתפס כמטרה חשובה, וחיזוק התיישבותי לישובים חדשים וערים קיימות.
נושא נוסף שציין בר לב הוא שבמקום החקלאות וכיבוש השממה יש לטפח ערכים של הגנה על הטבע, וכן שיש צורך לחבר את הנוער לערכי אהבת הארץ.
לאחריו דיבר העיתונאי ישראל הראל, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, שטען כי הישרדותה של מדינת ישראל הוא לא דבר המובן מאליו, הוא שהקמתה של מדינת ישראל היה הישג גדול, אך עם הקמתה לא הובטחה בעלות על הטריטוריה שבה הוקמה המדינה.
הראל אמר כי גם במגילת העצמאות ארץ ישראל לא מוגדרת כקרקעות של העם היהודי, ויש את הבעיה הדמוגרפית ההולכת וגדלה עם הגברת הילודה הערבית, בדבריו הוא קרא להעדפה במתן קרקעות ליהודים ואמר שאין מלחמה מספקת בבניה הבלתי חוקית בישובים הערביים, הוא הוסיף כי יש היום מגמה מאסיבית של רכישת אדמות בידי ערבים שרואים בכך גם פרנסה וגם עניין לאומי.
לדבריו, אנו נאבקים כיום על עצם הקיום של מדינת ישראל כאשר עיקר המאבק הוא על הקרקע, ו"בלי התיישבות אנו עלולים חלילה לאבד את המדינה".
רונן צפריר מהמושב מולדת, סקר בדבריו "120 שנות התיישבות" כאשר את מקימי הישובים כינה "נוער הגבעות של אז", לדבריו, מאז ומעולם מה שהנחה אותנו זה צדקת הדרך, כאשר בהקמת הישובים התחושה הייתה שהעם עומד מאחורינו.
אך לדבריו ב-30 השנים האחרונות נוצרה דה-לגיטימציה לזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, בעיקר בידי מערכת המשפט והתקשורת, שגרמה לכך שאנו מתנצלים על מה ששלנו בפני כל העולם.
הוא ציטט את אלתרמן שכתב ש"אין עם שנסוג מחפירות חייו" ושאל על מושג "הכיבוש", "איך עם יכול להיות כובש בארצו?", צפריר כינה את הציבור הדתי לאומי כיחידי שמשוחרר מ"שטיפת המוח" של התקשורת.
שמואל ריפמן ראש המועצה האזורית רמת הנגב, קרא בדבריו לחידוש תנופת ההתיישבות באזורי הנגב, ואמר שיש להעמיק את החינוך "לאהבת הארץ ולהכרת הארץ".
הוא קרא לציבור הדתי לאומי לראות במשימת ישוב הנגב משימה ציונית לאומית לחמישים השנים הבאות, ו"הצדיע" למגורשי גוש קטיף שלמרות הקושי הגדול שעברו, לחלקים גדולים מהם יש את הכוחות לישב את אזורי הנגב.
להאזנה לרדיו
לצפייה בכנס