בעדותו בוועדת אור אתמול שלח שלמה בן עמי, ששימש כשר לבטחון פנים בעת ההתפרעויות של ערביי ישראל, האשמות בעיקר כלפי המפכ\"ל שעבר יהודה וילק. לדבריו, המפכ\"ל לא יידע אותו על חומרת המצב, אלא הדגיש בפניו כי המשטרה ערוכה לכל תרחיש. בן עמי טען כי גם על השימוש בצלפים נודע לו רק במהלך דיוני ועדת אור. השופט אור הביע פליאה על כך שבן עמי לא דרש מהמשטרה לדווח לו מייד כמה מהמתפרעים נהרגו, וכן התפלא מדוע לא טרח בן עמי לקבל בעצמו מידע חיוני בנושאים שונים על פעולת המשטרה, מידע שהיה יכול להבהיר לו את חומרת המצב, ולפעול בהתאם.
בן עמי נשאל מתי שקל לפרוק את השוטרים מנשקם, והוא השיב כי הדבר עלה בינו לבין וילק ב 2 באוקטובר. \"אמרתי למפכ\"ל שהמצב הזה הוא בלתי נסבל, ושצריך להפסיק את מחזור הדמים הזה. נקודת המוצא שהדבר הבהול ביותר הוא לעשות הכל כדי להפסיק מיד את אירועי הדמים, ולכן נאמרה האמירה \"לפרוק את השוטרים\". לכאורה חשתי והאמנתי שהמשטרה יכולה לעשות את המאמץ בריכוז גדול של האנשים, ולהימנע מהליכה עם נשק\" אמר בן עמי.
בפתח עדותו נשאל בן עמי על השפעת העובדה כי הוא כיהן כשר חוץ נוסף על תפקידו כשר לבטחון פנים. בן עמי אמר כי דווקא היותו גם שר החוץ הועיל לו במילוי תפקידו כשר לבטחון הפנים. זאת, מפני שכדבריו, פתרון הבעיה הפלשתינית יביא לרגיעה ברחוב הערבי בישראל. שאלת השופט אור בנושא זה נבעה מכך שמפכ\"ל המשטרה לשעבר יהודה וילק, וגם מפקד המחוז הצפוני לשעבר אליק רון, העלו את הטענה כי השר לא היה מעורב במהלך העניינים מאחר שהיה עסוק במשא ומתן המדיני במסגרת תפקידו המקביל כשר חוץ.
לדברי בן עמי לא זו בלבד שהמידע על הקריאה של \"ועדת המעקב\" הערבית ישראלית לצאת לתהלוכות לא הגיעה אליו אלא שהיה משוכנע כי פניותיו לגורמים בהנהגה הערבית כדי למתן את הציבור הערבי, ופניותיהם של שרים נוספים כמו בן אליעזר וביילין, אף הם בנושא זה, יצרו אצלו תחושה כי המהומות אולי נבלמו, וכך גם דיווח לממשלה.
בשיחה ליומן הצהרים של ערוץ 7 אמר השר הקודם לבטחון פנים אביגדור קהלני כי השר לבטחון פנים צריך להיות חלק מהמשטרה, מעין \"אב בוגר\", כלשונו שמקשיב, נותן תמיכה ומסייע, ומצד שני כחלק מהמערכת עליו לצפות את התהליכים מראש, וגם לערוך תחקירים מיד אחרי כל אירוע. מה שקרה בין השאר, אמר קהלני, הוא עקב הנתק שהיה בין השר למפכ\"ל ולדרגים אחרים, ובדברי בן עמי יש ניסיון להתנתק ממה שנעשה בשטח.
קהלני ציין כי ההתפרעויות פרצו על רקע של התדרדרות ממושכת ביחסים בין ערבים ליהודים. העניין התחיל, לדבריו, בעוינות של הח\"כים הערביים, שהרשו לעצמם להתבטא באופן בלתי דמוקרטי בכנסת. רוח זו עברה לדעתו פשתה בקרב הציבור הערבי, שפירש את הדמוקרטיה כחולשתה של המדינה. המשך ההתדרדרות, לדבריו, נבע מהקושי של המשטרה להתמודד עם ההתנגדות לאכוף את החוק במגזר הערבי בנושא הבנייה ללא רשיונות, וכן מכך שבית המשפט איפשר למתפרעים להמשיך בבנייה בלתי חוקית זו.
בן עמי נשאל מתי שקל לפרוק את השוטרים מנשקם, והוא השיב כי הדבר עלה בינו לבין וילק ב 2 באוקטובר. \"אמרתי למפכ\"ל שהמצב הזה הוא בלתי נסבל, ושצריך להפסיק את מחזור הדמים הזה. נקודת המוצא שהדבר הבהול ביותר הוא לעשות הכל כדי להפסיק מיד את אירועי הדמים, ולכן נאמרה האמירה \"לפרוק את השוטרים\". לכאורה חשתי והאמנתי שהמשטרה יכולה לעשות את המאמץ בריכוז גדול של האנשים, ולהימנע מהליכה עם נשק\" אמר בן עמי.
בפתח עדותו נשאל בן עמי על השפעת העובדה כי הוא כיהן כשר חוץ נוסף על תפקידו כשר לבטחון פנים. בן עמי אמר כי דווקא היותו גם שר החוץ הועיל לו במילוי תפקידו כשר לבטחון הפנים. זאת, מפני שכדבריו, פתרון הבעיה הפלשתינית יביא לרגיעה ברחוב הערבי בישראל. שאלת השופט אור בנושא זה נבעה מכך שמפכ\"ל המשטרה לשעבר יהודה וילק, וגם מפקד המחוז הצפוני לשעבר אליק רון, העלו את הטענה כי השר לא היה מעורב במהלך העניינים מאחר שהיה עסוק במשא ומתן המדיני במסגרת תפקידו המקביל כשר חוץ.
לדברי בן עמי לא זו בלבד שהמידע על הקריאה של \"ועדת המעקב\" הערבית ישראלית לצאת לתהלוכות לא הגיעה אליו אלא שהיה משוכנע כי פניותיו לגורמים בהנהגה הערבית כדי למתן את הציבור הערבי, ופניותיהם של שרים נוספים כמו בן אליעזר וביילין, אף הם בנושא זה, יצרו אצלו תחושה כי המהומות אולי נבלמו, וכך גם דיווח לממשלה.
בשיחה ליומן הצהרים של ערוץ 7 אמר השר הקודם לבטחון פנים אביגדור קהלני כי השר לבטחון פנים צריך להיות חלק מהמשטרה, מעין \"אב בוגר\", כלשונו שמקשיב, נותן תמיכה ומסייע, ומצד שני כחלק מהמערכת עליו לצפות את התהליכים מראש, וגם לערוך תחקירים מיד אחרי כל אירוע. מה שקרה בין השאר, אמר קהלני, הוא עקב הנתק שהיה בין השר למפכ\"ל ולדרגים אחרים, ובדברי בן עמי יש ניסיון להתנתק ממה שנעשה בשטח.
קהלני ציין כי ההתפרעויות פרצו על רקע של התדרדרות ממושכת ביחסים בין ערבים ליהודים. העניין התחיל, לדבריו, בעוינות של הח\"כים הערביים, שהרשו לעצמם להתבטא באופן בלתי דמוקרטי בכנסת. רוח זו עברה לדעתו פשתה בקרב הציבור הערבי, שפירש את הדמוקרטיה כחולשתה של המדינה. המשך ההתדרדרות, לדבריו, נבע מהקושי של המשטרה להתמודד עם ההתנגדות לאכוף את החוק במגזר הערבי בנושא הבנייה ללא רשיונות, וכן מכך שבית המשפט איפשר למתפרעים להמשיך בבנייה בלתי חוקית זו.