יאיר זלדין, יו"ר ענף גרורים ומרכבים בהתאחדות התעשיינים טוען כי "תקנות משרד התחבורה והתנהלותו - גורמים לסיכון המשתמשים בכבישי ישראל, בכך שהם מאפשרים להמשיך ולהשתמש 10 שנים נוספות בכלי הובלה ונגררים ישנים שחלקם יוצרו לפני יותר מ-20 שנה ומונעים שימוש בציוד חדיש ובטיחותי יותר, כרכישת נגררים חדשים".
זלדין טוען עוד כי המפקח על התעבורה במשרד התחבורה מונע מזה שנתיים את ייצורם של נגררים יעודיים להובלת מטענים חריגים (ציוד כבד, ציוד כבד לשינוע, כלים ולעבודות עפר, ציוד מכני הנדסי ואף מובילי טנקים).
זלדין מדגיש כי נגררים יעודים היא הדרך היחידה לשנעם, ועליהם לא חלות התקנות החדשות של משרד התחבורה.
לדברי זלדין, המפקח על התעבורה במשרד התחבורה טוען כי התקנות הקיימות אינן מתירות את ייצורם של כלים מסוג זה, אך יחד עם זאת אינו נותן כל פתרון מעשי למצב זה ואינו מפרסם אמות מידה או מפרט טכני שיאפשר את ייצורם.
זלדין טוען כי לפני כחצי שנה אושרו בוועדת הכלכלה של הכנסת תקנות תעבורה שמטרתן "להפחית את משקלם של כלי ההובלה הנעים בכבישי ישראל, במטרה למזער את סיכוני הבטיחות בדרכים". בה בשעה שתקנות אלו מתירות, בין אם כתוצאה מטעות או בשל לחצם של בעלי עניין, להמשיך ולהוביל לעוד עשור את אותם המשקלים (שהיו מותרים ערב פרסום התקנות), זאת באמצעות מתן היתר מפורש לרתימת גוררים חדשים לנגררים ונתמכים ישנים - לעיתים גם כאלו שנוצרו לפני עשרות שנים.
זלדין מתריע כי מצב זה גורם לכך שבכבישי ישראל נעים נגררים ישנים או משופצים. בעלי נגררים אלו מנצלים את ההטבה המשמעותית שמתירות התקנות החדשות להובלת משקל עודף שמתבטאת אומנם בתועלת חומרית וב"חיסכון" כספי למובילים, אך זאת במחיר של סיכון חיי אדם ורכוש - והכל בחסות החוק.
תוצאת לוואי למצב זה, אומר זלדין, הנה פגיעה קשה בכ-30 מפעלים המייצרים גרורים ומרכבים וחשש כבד לפגיעה בפרנסתן של כ-4,000 משפחות הנסמכות על ענף זה.
זלדין טוען עוד כי המפקח על התעבורה במשרד התחבורה מונע מזה שנתיים את ייצורם של נגררים יעודיים להובלת מטענים חריגים (ציוד כבד, ציוד כבד לשינוע, כלים ולעבודות עפר, ציוד מכני הנדסי ואף מובילי טנקים).
זלדין מדגיש כי נגררים יעודים היא הדרך היחידה לשנעם, ועליהם לא חלות התקנות החדשות של משרד התחבורה.
לדברי זלדין, המפקח על התעבורה במשרד התחבורה טוען כי התקנות הקיימות אינן מתירות את ייצורם של כלים מסוג זה, אך יחד עם זאת אינו נותן כל פתרון מעשי למצב זה ואינו מפרסם אמות מידה או מפרט טכני שיאפשר את ייצורם.
זלדין טוען כי לפני כחצי שנה אושרו בוועדת הכלכלה של הכנסת תקנות תעבורה שמטרתן "להפחית את משקלם של כלי ההובלה הנעים בכבישי ישראל, במטרה למזער את סיכוני הבטיחות בדרכים". בה בשעה שתקנות אלו מתירות, בין אם כתוצאה מטעות או בשל לחצם של בעלי עניין, להמשיך ולהוביל לעוד עשור את אותם המשקלים (שהיו מותרים ערב פרסום התקנות), זאת באמצעות מתן היתר מפורש לרתימת גוררים חדשים לנגררים ונתמכים ישנים - לעיתים גם כאלו שנוצרו לפני עשרות שנים.
זלדין מתריע כי מצב זה גורם לכך שבכבישי ישראל נעים נגררים ישנים או משופצים. בעלי נגררים אלו מנצלים את ההטבה המשמעותית שמתירות התקנות החדשות להובלת משקל עודף שמתבטאת אומנם בתועלת חומרית וב"חיסכון" כספי למובילים, אך זאת במחיר של סיכון חיי אדם ורכוש - והכל בחסות החוק.
תוצאת לוואי למצב זה, אומר זלדין, הנה פגיעה קשה בכ-30 מפעלים המייצרים גרורים ומרכבים וחשש כבד לפגיעה בפרנסתן של כ-4,000 משפחות הנסמכות על ענף זה.