לפני כחודש וחצי פרסמה 'קדימה' בגאווה את הצטרפותם של כ-30 ראשי ערים לשורותיה. מדגם מייצג של הכוכבים העולים של 'קדימה' מראה כי השחיתות ב'קדימה' לא נעצרה בראש. כמה מהם סוחבים תיקים כבדים בעברות של שוחד, לשון הרע ומנהל בלתי תקין. ובעצם, למה אפשר לצפות, כשהמפעיל הראשי של קדימה כבר יושב בכלא?
מאת: מיכאל שטרן
בתחילת פברואר פרסם מטה ההסברה של 'קדימה' את הצטרפותם של למעלה משלושים ראשי רשויות לתנועה. מבחינה של השמות, עולה כי לרבים מהם יש עניינים בלתי פתורים עם רשויות החוק. לא כל ראשי הרשויות שהצטרפו ל'קדימה' עומדים לדין, בדיוק כפי שלא כל חברי הכנסת של המפלגה עומדים לדין – ובכל זאת, ראוי להתעכב על אותם תפוחים רקובים, ולראות איך מקדמת 'קדימה' את ענייניהם.
ביניים: חיים ברביבאי – הוא מבקש והתאגידים מממנים
סיפורו של ברביבאי מתחיל במערכת הבחירות של 2003. עם ספירת הקולות, בסיום מערכת בחירות רוויות יצרים בעיר הצפונית, התברר כי למרבה ההפתעה, ראש העיר המכהן ברביבאי לא הצליח לזכות בארבעים האחוזים הדרושים כדי לזכות בבחירות ללא צורך בסיבוב שני.
ברביבאי הבין כי הוא זקוק לעוד כסף לקמפיין הבחירות שלו, למרות שבסיבוב הראשון (על-פי כתב האישום) כבר הוציא את מלוא הסכום שהחוק מתיר לו. זאת ועוד, מכתב האישום עולה כי כדי לגייס את הכסף ליתרת הקמפיין ניצל ברביבאי את מעמדו כראש עיר, ו'ביקש' עזרה מגורמים שעל-פי חוק אסור להם לתרום למערכות בחירות. למרבה ההפתעה, 'בקשתו' של ברביבאי נפלה על אוזניים קשובות, ולפחות חמישה תאגידים וחברות תרמו אלפי שקלים לכיסוי חובותיו.
עברה גוררת עברה. ברביבאי ניסה להסתיר את התרומות שנתרמו שלא כדין, ולכן טען כי הכספים ששולמו היו למעשה חובות של אותם תאגידים. ניסיון זה נחשב להצהרה כוזבת למבקר המדינה, וכך הלך ותפח כתב האישום כנגד ראש העירייה.
מצבו המשפטי המסובך של ברביבאי הביא לכך שהרומן שניהל עם 'קדימה', כולל הבטחה לשיבוצו במקום ה-34, היה קצר מאוד. תחילתו של הפלרטוט היתה ב-1/12/05, כשברביבאי נפגש עם שרון והודיעה לו על תמיכתו ב'קדימה'. 12 יום אחר-כך, בעקבות החשדות שהועלו נגדו, הודיע ברביבאי על השעיית מועמדותו מ'קדימה', מתוך "רצונו להילחם על שמו הטוב ועל זיכויו".
להודעת ההשעיה שרבב ברביבאי את המשפט: "גורמים פוליטיים חברו כדי להעליל עלי, אולם מזימתם לא תצלח". ברביבאי נמנע כמובן מלנקוב בשמות של אותם גורמים, אך בירור קצר מגלה כי לפי כל ההערכות, אחד האנשים הללו הנו חבר מועצת עיריית קריית שמונה אלירן ביטון.
שמו של ביטון בהקשר של ברביבאי מעניין במיוחד. נוסף לברביבאי, הוא היה חבר המועצה שבמקרה הודיע על הצטרפותו ל'קדימה'.
למרות הצהרותיו של ברביבאי על הצטרפותו ל'קדימה', הוא נמנע מלהודיע על פרישתו מהליכוד. בעקבות כך החליטו מוסדות הליכוד על סילוקו משורותיו, עם עוד שבעה פעילים מרכזיים שהתהדרו בהצטרפותם 'לקדימה'.
סיכום ביניים מעלה כי רבים הסיכויים שהאיש איבד את עולמו הפוליטי בחודשיים. מצד אחד הוא כבר לא חבר מרכז ליכוד, וממילא לא יהיה מועמד הליכוד לקדנציה נוספת בקריית שמונה. מצד שני, הוא איבד את מקומו ב'קדימה' לכנסת, ונשאר לו רק לקוות כי בימים הבאים יאמץ פרקליט המדינה את גרסתו ויימנע מהגשת כתב אישום.
זמיר בן-ארי – העיר והשטחים הירוקים
הפרשיות שנקשרו לשמו של בן-ארי הן רבות, והן סוקרו בהרחבה על-ידי תחקירן 'מעריב' קלמן ליבסקינד. מהתחקיר עולה תמונה של שריף הדואג לעצמו ולמקורביו ללא בושה ולעיני כל. לדוגמה, הופיע בכתבה סיפורה של קרקע הסמוכה לביתו של בן-ארי, שיועדה למבני ציבור. התערבותו הישירה של בן-ארי הביאה לכך ששטח ירוק שהיה אמור להיות רחוק מביתו הועבר לקרקע הזו, ואילו השטח שהיה אמור להישאר ירוק הפך לשטח המיועד למבני הציבור. על-פי התחקיר בן-ארי יזם שינויים אלה, הגיש אותם לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואף ישב בדיוני הוועדה כשזו דנה בתכנית החדשה. אין פלא שהתכנית אושרה.
כאמור, מקרה זה ואחרים הביאו לכך שהיחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת בת-ים פתחה בחקירה כנגד זמיר בן-ארי. כיום עומדים נגדו חמישה תיקים בפרקליטות. ייתכן שבגלל שחקירות אלה טרם הסתיימו הוחלט שלא להכליל את בן-ארי ברשימה.
בכל זאת, אנשי 'קדימה' מבינים כי עליהם לשמור על חבר מסור ולא לנטוש אותו ולהשאירו ללא כלום, ואכן נמצא פתרון: הוחלט על שדרוג מעמדה של גבעת שמואל ממועצה מקומית לעיר ואם בישראל. אחת המשמעויות של החלטה זו נוגעת לגובה משכורתם של ראש העירייה ובכיריה. לפני כחודש נפגשה סגנית שר הפנים, ח"כ רוחמה אברהם מ'קדימה', עם בן-ארי, וכתוצאה מהפגישה הורתה למנות ועדה שתבדוק אופציה לשינוי מעמדה של גבעת שמואל והפיכתה לעיר.
מעניין כי שר הפנים הקודם, אופיר פינס, שלל מגמה כזאת, בטענה שגבעת שמואל אינה עומדת בקריטריונים הבסיסיים של עיר. אחד מאותם קריטריונים מדבר על מספר תושבים מינימלי. בגבעת שמואל מתגוררים כ-18 אלף תושבים, וכדי להיחשב עיר חייבים להתגורר במקום 25 אלף תושבים לפחות.
בני רגב – החבר של דודי אפל
ברשימת ראשי הערים שהצטרפו ל'קדימה' לאחרונה מתנוסס שמו של ראש עיריית לוד, בני רגב. כיום מתברר כי רגב הפך לנטל יותר מאשר נכס, לאחר שפרקליט המדינה, ערן שנדר, לא שוכנע בשימוע שקיים לרגב, והחליט להגיש כנגדו כתב אישום חמור בחשד לקבלת שוחד וטובת הנאה מאיש העסקים דודי אפל. ב-5/3/06 הפך רגב סופית לנאשם בפלילים בגלל קשריו הלא כשרים לכאורה עם אפל.
על-פי כתב האישום, מדובר בחשד לקבלת שוחד כשהתמודד על ראשות עיריית לוד ב-98'. האישום הוא כי בניגוד לטענותיו של רגב, מדובר בשוחד בסכומים של כמעט מיליון וחצי, שבתמורה להם שמר רגב על האינטרסים של אפל. על-פי כתב האישום אין מדובר ב'מעידה' חד-פעמית, אלא לפחות פעמיים סייע אפל לרגב בדרכים בלתי כשרות. גם במערכת הבחירות לקדנציה השנייה שלו, ב-2003, נעזר רגב באפל.
הגשת כתב האישום ערערה עוד יותר את מעמדו של רגב, ובעקבות כך עתר ארגון 'תושבים למען מִנהל תקין בלוד' בשיתוף עמותת אומ"ץ לבג"ץ, שיורה לאהוד אולמרט להדיח את ראש העיר ולמנות במקומו ועדה קרואה.
על-פי מדד אובייקטיבי של חברת 'דן אנד ברדסטריט' לשנת 2004, מצבה של לוד הידרדר והיא נסוגה מהמקום ה-21 בשנת 2003 למקום ה-49 בדירוג הרשויות הגדולות בישראל. דרישתם של חברי הארגון ברורה, כאשר נציג הארגון קובע נחרצות כי "אין עוד מקום להמתין, להסס או לתת עוד הזדמנות. יש להורות לאלתר על מינוי ועדה קרואה לעיר, תוך הדחת ראש העיר מתפקידו".
משה סיני – מאיפה הכסף?
ב-21-22/2/06, לפני פחות מחודש, נחקר משה סיני, ראש עיריית ראש העין במשך שעות ארוכות, בחשד לסדרת עברות – ביניהן עברות על חוק הבחירות לרשויות המקומיות, מרמה כלפי מבקר המדינה, זיוף ורישומים כוזבים במסמכי תאגיד.
עברות אלה, כפי שנכתב בדו"ח מבקר המדינה, בוצעו בשנת 2003, במהלך מערכת הבחירות המוניציפלית שבהן התמודד סיני ברשימת 'עתיד חדש' לראשות עיריית ראש העין. במערכת בחירות זו הצליח סיני לנצח את יריבו בהפרש קטן, ומאז הוא מכהן כראש העירייה. מפרטי החקירה שהודלפו נודע כי החקירה מתרכזת בעיקר בשתי עברות מרכזיות: גיוס כספים אסור למימון מערכת הבחירות ודיווחים כוזבים בנוגע לסכומי כסף אלה לרשויות.
בעקבות החשדות שהועלו כנגדו וחקירת המשטרה שוחרר סיני למעצר בית, ולמעשה בכך נאלץ לנתק עצמו מעבודתו כראש העירייה. עורך דינו של סיני, רונאל פישר, מנסה לצייר את מצבו של סיני בצבעים בהירים הרבה יותר, ובתגובה למעצר הבית טען כי "ראש העיר התבקש על-ידי המשטרה להשיב על כמה שאלות. מובן שהוא השיב על כל השאלות שהופנו אליו. ראש העיר התבקש על-ידי המשטרה לאפשר לה לנהל בדיקה יסודית של עניינים שהופנו אליה מאת גורמים הפועלים לפגוע בו במזיד, ועל כן הסכים מרצונו הטוב לנתק עצמו לכמה ימים מהפעילות השוטפת".
יוסף בן דוד מסדר את הבחור
בן דוד נבחר לראשות עיריית יהוד בנובמבר 2003. כבר בתחילת 2004 החל האיש להסתבך עם רשויות החוק: הפרק הראשון היה כאשר נעצר והואשם כי איים והשתמש לרעה בתפקידו. הפעם הבאה שבן דוד ראה את חדרי החקירות מבפנים היתה בספטמבר 2005, במהלך בדיקה של היחידה הארצית לחקירות הונאה במגוון רחב של עברות-לכאורה שביצע. ביניהן ניתן למנות עברות של התנהלות בלתי תקינה, כמו קידום מקורבים ללא מכרזים, מרמה והפרת אמונים, וגם חשד שהגיש בקשה לתקצוב 45 אלף ₪ להוצאות משפט, שרק לאחר מעשה התברר כי נועדו לתשלום שכר טרחה לעורכת דינו, שייצגה אותו על בסיס אישי. יצוין כי בעקבות חקירה זו שוחרר בן דוד בערבות ונאסר עליו להיכנס לבניין העירייה למשך חמישה ימים.
מתברר כי גם דמויות אחרות במשפחת בן דוד מוכרות למשטרה, ובעיקר אחיינו, יניב. ב-2003 הואשם יניב באיומים על ראש עיריית יהוד הקודם, עוזי מאיר, במהלך מערכת הבחירות המוניציפלית. ב-2005 שוב הסתבך יניב עם החוק, כאשר עלה חשד כי חברת כוח אדם בבעלות אריה שקד חתמה על חוזה עם עיריית יהוד, כשלמעשה מי שסיפק את עובדי חברת כוח אדם היה לא אחר מאשר יניב, אחיינו האהוב של ראש העירייה.
בן דוד אף הגדיל בצורה מופרזת את כוח האדם בעירייה. מתברר כי מהלך זה הביא לכך שבמשך חודשים רבים לא קיבלו עובדי העירייה את משכורתם. למרות מצבה הכספי הקשה של העירייה החליט בן דוד בתחילת הקדנציה שלו לנסוע עם משפחתו לארה"ב, למה שהוא הגדיר כ"עניין משפחתי". עובדים בעירייה מספרים כי 'העניין המשפחתי' היה טיול במיאמי עם בני משפחתו.
דניאל וקנין – והמשכיל בעת ההיא יידום
ראש עיריית בית שמש, דניאל וקנין, עוד תומך 'קדימה' טרי, חש את זרוע החוק רק לאחרונה, כאשר לפני כשבועיים, ב-7/3/06, החליט פרקליט המדינה לאשר כתב אישום נגדו בגין קבלת דבר במרמה.
מאחורי המילים היבשות מסתתרת, על-פי החשד, סדרה של העתקת עבודות אקדמיות של וקנין, כדי שיוכל לקבל תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת ברלינגטון. על-פי טיוטת האישום, עולה כי יש ראיות שלפיהן העתיק וקנין לפחות חלק מעבודותיו האקדמיות. יתרה מזאת, וקנין הגיש את מועמדותו לחברות במועצה להשכלה גבוהה על בסיס התואר שהשיג במרמה.
זה המקום לציין כי בקדנציה הנוכחית, זאת לא הפעם הראשונה שהאיש נחקר בחשד לעברות פליליות. כבר בשנת 2004, חודשים ספורים אחרי שנבחר, עלה החשד כי האיש רכש קולות בתמורה לקידום עניינים מסוימים בעיר לכשייבחר. בפרשה זו וקנין כבר נחקר במשטרה, אך ההליך טרם הסתיים.
אבישי לוין – הלשון הרעה
ראש מועצת גני תקווה, אבישי לוין, סוחב על גבו תביעת דיבה שבה הפסיד עוד בקדנציה הקודמת שלו, באוקטובר 2003 – ערב הבחירות המוניציפליות שבהן נבחר לראשות המועצה פעם נוספת.
בפסק דינו של השופט ישעיהו שנלר נמצא באחד מתוך ארבעת הנושאים שבהם האשים את יריבו, דב פליישמן, חטא לוין בלשון הרע, ועל כן נפסקו לחובתו פיצויים של 20 אלף ₪. לוין טען כי פליישמן מתחזה לממלא מקום ראש המועצה, כאשר בפועל אכן זה היה תפקידו ותוארו באותה העת. בפסק דינו קבע השופט שנלר כי הסיבה היחידה שסכום הפיצוי הוא נמוך קשורה בעובדה שהדברים נתפרסמו במכתב ששלח לוין, ולא בפרסום ציבורי.
נוסף לסיפור ה'קטן' הזה מתברר כי לפני כשנה, ב-19/2/05, הוגשה ליחידה הארצית לחקירות הונאה תלונה כנגד לוין בחשד להתנהלות בלתי תקינה. תוכן התלונה אמר כי לוין חשוד בכך שקיבל שלא כדין פדיון ימי חופשה. לדברי מגישי התלונה, לוין קיבל 78 אלף שקלים עבור 70 ימי חופשה. לטענתם, דו"ח ביקורת פנימית העלה כי לא התנהל רישום של ימי חופשה, ומשום כך הועברו הכספים שלא כדין. לדברי לוין, "מדובר בהאשמות סרק של גורמים המנסים להכפיש אותי".
קדימה לכלא
כאמור, לכל ראשי הרשויות המופיעים בכתבה יש לפחות שני תחומים משותפים: כולם החליטו לתמוך ב'קדימה' וכולם חשודים בפלילים ובשחיתות. כן, וכמעט שכחנו: בכולם מתגאה 'קדימה' כמצטרפים, וראשי המפלגה אף תומכים בהם בפומבי.
מאת: מיכאל שטרן
בתחילת פברואר פרסם מטה ההסברה של 'קדימה' את הצטרפותם של למעלה משלושים ראשי רשויות לתנועה. מבחינה של השמות, עולה כי לרבים מהם יש עניינים בלתי פתורים עם רשויות החוק. לא כל ראשי הרשויות שהצטרפו ל'קדימה' עומדים לדין, בדיוק כפי שלא כל חברי הכנסת של המפלגה עומדים לדין – ובכל זאת, ראוי להתעכב על אותם תפוחים רקובים, ולראות איך מקדמת 'קדימה' את ענייניהם.
ביניים: חיים ברביבאי – הוא מבקש והתאגידים מממנים
סיפורו של ברביבאי מתחיל במערכת הבחירות של 2003. עם ספירת הקולות, בסיום מערכת בחירות רוויות יצרים בעיר הצפונית, התברר כי למרבה ההפתעה, ראש העיר המכהן ברביבאי לא הצליח לזכות בארבעים האחוזים הדרושים כדי לזכות בבחירות ללא צורך בסיבוב שני.
ברביבאי הבין כי הוא זקוק לעוד כסף לקמפיין הבחירות שלו, למרות שבסיבוב הראשון (על-פי כתב האישום) כבר הוציא את מלוא הסכום שהחוק מתיר לו. זאת ועוד, מכתב האישום עולה כי כדי לגייס את הכסף ליתרת הקמפיין ניצל ברביבאי את מעמדו כראש עיר, ו'ביקש' עזרה מגורמים שעל-פי חוק אסור להם לתרום למערכות בחירות. למרבה ההפתעה, 'בקשתו' של ברביבאי נפלה על אוזניים קשובות, ולפחות חמישה תאגידים וחברות תרמו אלפי שקלים לכיסוי חובותיו.
עברה גוררת עברה. ברביבאי ניסה להסתיר את התרומות שנתרמו שלא כדין, ולכן טען כי הכספים ששולמו היו למעשה חובות של אותם תאגידים. ניסיון זה נחשב להצהרה כוזבת למבקר המדינה, וכך הלך ותפח כתב האישום כנגד ראש העירייה.
מצבו המשפטי המסובך של ברביבאי הביא לכך שהרומן שניהל עם 'קדימה', כולל הבטחה לשיבוצו במקום ה-34, היה קצר מאוד. תחילתו של הפלרטוט היתה ב-1/12/05, כשברביבאי נפגש עם שרון והודיעה לו על תמיכתו ב'קדימה'. 12 יום אחר-כך, בעקבות החשדות שהועלו נגדו, הודיע ברביבאי על השעיית מועמדותו מ'קדימה', מתוך "רצונו להילחם על שמו הטוב ועל זיכויו".
להודעת ההשעיה שרבב ברביבאי את המשפט: "גורמים פוליטיים חברו כדי להעליל עלי, אולם מזימתם לא תצלח". ברביבאי נמנע כמובן מלנקוב בשמות של אותם גורמים, אך בירור קצר מגלה כי לפי כל ההערכות, אחד האנשים הללו הנו חבר מועצת עיריית קריית שמונה אלירן ביטון.
שמו של ביטון בהקשר של ברביבאי מעניין במיוחד. נוסף לברביבאי, הוא היה חבר המועצה שבמקרה הודיע על הצטרפותו ל'קדימה'.
למרות הצהרותיו של ברביבאי על הצטרפותו ל'קדימה', הוא נמנע מלהודיע על פרישתו מהליכוד. בעקבות כך החליטו מוסדות הליכוד על סילוקו משורותיו, עם עוד שבעה פעילים מרכזיים שהתהדרו בהצטרפותם 'לקדימה'.
סיכום ביניים מעלה כי רבים הסיכויים שהאיש איבד את עולמו הפוליטי בחודשיים. מצד אחד הוא כבר לא חבר מרכז ליכוד, וממילא לא יהיה מועמד הליכוד לקדנציה נוספת בקריית שמונה. מצד שני, הוא איבד את מקומו ב'קדימה' לכנסת, ונשאר לו רק לקוות כי בימים הבאים יאמץ פרקליט המדינה את גרסתו ויימנע מהגשת כתב אישום.
זמיר בן-ארי – העיר והשטחים הירוקים
הפרשיות שנקשרו לשמו של בן-ארי הן רבות, והן סוקרו בהרחבה על-ידי תחקירן 'מעריב' קלמן ליבסקינד. מהתחקיר עולה תמונה של שריף הדואג לעצמו ולמקורביו ללא בושה ולעיני כל. לדוגמה, הופיע בכתבה סיפורה של קרקע הסמוכה לביתו של בן-ארי, שיועדה למבני ציבור. התערבותו הישירה של בן-ארי הביאה לכך ששטח ירוק שהיה אמור להיות רחוק מביתו הועבר לקרקע הזו, ואילו השטח שהיה אמור להישאר ירוק הפך לשטח המיועד למבני הציבור. על-פי התחקיר בן-ארי יזם שינויים אלה, הגיש אותם לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואף ישב בדיוני הוועדה כשזו דנה בתכנית החדשה. אין פלא שהתכנית אושרה.
כאמור, מקרה זה ואחרים הביאו לכך שהיחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת בת-ים פתחה בחקירה כנגד זמיר בן-ארי. כיום עומדים נגדו חמישה תיקים בפרקליטות. ייתכן שבגלל שחקירות אלה טרם הסתיימו הוחלט שלא להכליל את בן-ארי ברשימה.
בכל זאת, אנשי 'קדימה' מבינים כי עליהם לשמור על חבר מסור ולא לנטוש אותו ולהשאירו ללא כלום, ואכן נמצא פתרון: הוחלט על שדרוג מעמדה של גבעת שמואל ממועצה מקומית לעיר ואם בישראל. אחת המשמעויות של החלטה זו נוגעת לגובה משכורתם של ראש העירייה ובכיריה. לפני כחודש נפגשה סגנית שר הפנים, ח"כ רוחמה אברהם מ'קדימה', עם בן-ארי, וכתוצאה מהפגישה הורתה למנות ועדה שתבדוק אופציה לשינוי מעמדה של גבעת שמואל והפיכתה לעיר.
מעניין כי שר הפנים הקודם, אופיר פינס, שלל מגמה כזאת, בטענה שגבעת שמואל אינה עומדת בקריטריונים הבסיסיים של עיר. אחד מאותם קריטריונים מדבר על מספר תושבים מינימלי. בגבעת שמואל מתגוררים כ-18 אלף תושבים, וכדי להיחשב עיר חייבים להתגורר במקום 25 אלף תושבים לפחות.
בני רגב – החבר של דודי אפל
ברשימת ראשי הערים שהצטרפו ל'קדימה' לאחרונה מתנוסס שמו של ראש עיריית לוד, בני רגב. כיום מתברר כי רגב הפך לנטל יותר מאשר נכס, לאחר שפרקליט המדינה, ערן שנדר, לא שוכנע בשימוע שקיים לרגב, והחליט להגיש כנגדו כתב אישום חמור בחשד לקבלת שוחד וטובת הנאה מאיש העסקים דודי אפל. ב-5/3/06 הפך רגב סופית לנאשם בפלילים בגלל קשריו הלא כשרים לכאורה עם אפל.
על-פי כתב האישום, מדובר בחשד לקבלת שוחד כשהתמודד על ראשות עיריית לוד ב-98'. האישום הוא כי בניגוד לטענותיו של רגב, מדובר בשוחד בסכומים של כמעט מיליון וחצי, שבתמורה להם שמר רגב על האינטרסים של אפל. על-פי כתב האישום אין מדובר ב'מעידה' חד-פעמית, אלא לפחות פעמיים סייע אפל לרגב בדרכים בלתי כשרות. גם במערכת הבחירות לקדנציה השנייה שלו, ב-2003, נעזר רגב באפל.
הגשת כתב האישום ערערה עוד יותר את מעמדו של רגב, ובעקבות כך עתר ארגון 'תושבים למען מִנהל תקין בלוד' בשיתוף עמותת אומ"ץ לבג"ץ, שיורה לאהוד אולמרט להדיח את ראש העיר ולמנות במקומו ועדה קרואה.
על-פי מדד אובייקטיבי של חברת 'דן אנד ברדסטריט' לשנת 2004, מצבה של לוד הידרדר והיא נסוגה מהמקום ה-21 בשנת 2003 למקום ה-49 בדירוג הרשויות הגדולות בישראל. דרישתם של חברי הארגון ברורה, כאשר נציג הארגון קובע נחרצות כי "אין עוד מקום להמתין, להסס או לתת עוד הזדמנות. יש להורות לאלתר על מינוי ועדה קרואה לעיר, תוך הדחת ראש העיר מתפקידו".
משה סיני – מאיפה הכסף?
ב-21-22/2/06, לפני פחות מחודש, נחקר משה סיני, ראש עיריית ראש העין במשך שעות ארוכות, בחשד לסדרת עברות – ביניהן עברות על חוק הבחירות לרשויות המקומיות, מרמה כלפי מבקר המדינה, זיוף ורישומים כוזבים במסמכי תאגיד.
עברות אלה, כפי שנכתב בדו"ח מבקר המדינה, בוצעו בשנת 2003, במהלך מערכת הבחירות המוניציפלית שבהן התמודד סיני ברשימת 'עתיד חדש' לראשות עיריית ראש העין. במערכת בחירות זו הצליח סיני לנצח את יריבו בהפרש קטן, ומאז הוא מכהן כראש העירייה. מפרטי החקירה שהודלפו נודע כי החקירה מתרכזת בעיקר בשתי עברות מרכזיות: גיוס כספים אסור למימון מערכת הבחירות ודיווחים כוזבים בנוגע לסכומי כסף אלה לרשויות.
בעקבות החשדות שהועלו כנגדו וחקירת המשטרה שוחרר סיני למעצר בית, ולמעשה בכך נאלץ לנתק עצמו מעבודתו כראש העירייה. עורך דינו של סיני, רונאל פישר, מנסה לצייר את מצבו של סיני בצבעים בהירים הרבה יותר, ובתגובה למעצר הבית טען כי "ראש העיר התבקש על-ידי המשטרה להשיב על כמה שאלות. מובן שהוא השיב על כל השאלות שהופנו אליו. ראש העיר התבקש על-ידי המשטרה לאפשר לה לנהל בדיקה יסודית של עניינים שהופנו אליה מאת גורמים הפועלים לפגוע בו במזיד, ועל כן הסכים מרצונו הטוב לנתק עצמו לכמה ימים מהפעילות השוטפת".
יוסף בן דוד מסדר את הבחור
בן דוד נבחר לראשות עיריית יהוד בנובמבר 2003. כבר בתחילת 2004 החל האיש להסתבך עם רשויות החוק: הפרק הראשון היה כאשר נעצר והואשם כי איים והשתמש לרעה בתפקידו. הפעם הבאה שבן דוד ראה את חדרי החקירות מבפנים היתה בספטמבר 2005, במהלך בדיקה של היחידה הארצית לחקירות הונאה במגוון רחב של עברות-לכאורה שביצע. ביניהן ניתן למנות עברות של התנהלות בלתי תקינה, כמו קידום מקורבים ללא מכרזים, מרמה והפרת אמונים, וגם חשד שהגיש בקשה לתקצוב 45 אלף ₪ להוצאות משפט, שרק לאחר מעשה התברר כי נועדו לתשלום שכר טרחה לעורכת דינו, שייצגה אותו על בסיס אישי. יצוין כי בעקבות חקירה זו שוחרר בן דוד בערבות ונאסר עליו להיכנס לבניין העירייה למשך חמישה ימים.
מתברר כי גם דמויות אחרות במשפחת בן דוד מוכרות למשטרה, ובעיקר אחיינו, יניב. ב-2003 הואשם יניב באיומים על ראש עיריית יהוד הקודם, עוזי מאיר, במהלך מערכת הבחירות המוניציפלית. ב-2005 שוב הסתבך יניב עם החוק, כאשר עלה חשד כי חברת כוח אדם בבעלות אריה שקד חתמה על חוזה עם עיריית יהוד, כשלמעשה מי שסיפק את עובדי חברת כוח אדם היה לא אחר מאשר יניב, אחיינו האהוב של ראש העירייה.
בן דוד אף הגדיל בצורה מופרזת את כוח האדם בעירייה. מתברר כי מהלך זה הביא לכך שבמשך חודשים רבים לא קיבלו עובדי העירייה את משכורתם. למרות מצבה הכספי הקשה של העירייה החליט בן דוד בתחילת הקדנציה שלו לנסוע עם משפחתו לארה"ב, למה שהוא הגדיר כ"עניין משפחתי". עובדים בעירייה מספרים כי 'העניין המשפחתי' היה טיול במיאמי עם בני משפחתו.
דניאל וקנין – והמשכיל בעת ההיא יידום
ראש עיריית בית שמש, דניאל וקנין, עוד תומך 'קדימה' טרי, חש את זרוע החוק רק לאחרונה, כאשר לפני כשבועיים, ב-7/3/06, החליט פרקליט המדינה לאשר כתב אישום נגדו בגין קבלת דבר במרמה.
מאחורי המילים היבשות מסתתרת, על-פי החשד, סדרה של העתקת עבודות אקדמיות של וקנין, כדי שיוכל לקבל תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת ברלינגטון. על-פי טיוטת האישום, עולה כי יש ראיות שלפיהן העתיק וקנין לפחות חלק מעבודותיו האקדמיות. יתרה מזאת, וקנין הגיש את מועמדותו לחברות במועצה להשכלה גבוהה על בסיס התואר שהשיג במרמה.
זה המקום לציין כי בקדנציה הנוכחית, זאת לא הפעם הראשונה שהאיש נחקר בחשד לעברות פליליות. כבר בשנת 2004, חודשים ספורים אחרי שנבחר, עלה החשד כי האיש רכש קולות בתמורה לקידום עניינים מסוימים בעיר לכשייבחר. בפרשה זו וקנין כבר נחקר במשטרה, אך ההליך טרם הסתיים.
אבישי לוין – הלשון הרעה
ראש מועצת גני תקווה, אבישי לוין, סוחב על גבו תביעת דיבה שבה הפסיד עוד בקדנציה הקודמת שלו, באוקטובר 2003 – ערב הבחירות המוניציפליות שבהן נבחר לראשות המועצה פעם נוספת.
בפסק דינו של השופט ישעיהו שנלר נמצא באחד מתוך ארבעת הנושאים שבהם האשים את יריבו, דב פליישמן, חטא לוין בלשון הרע, ועל כן נפסקו לחובתו פיצויים של 20 אלף ₪. לוין טען כי פליישמן מתחזה לממלא מקום ראש המועצה, כאשר בפועל אכן זה היה תפקידו ותוארו באותה העת. בפסק דינו קבע השופט שנלר כי הסיבה היחידה שסכום הפיצוי הוא נמוך קשורה בעובדה שהדברים נתפרסמו במכתב ששלח לוין, ולא בפרסום ציבורי.
נוסף לסיפור ה'קטן' הזה מתברר כי לפני כשנה, ב-19/2/05, הוגשה ליחידה הארצית לחקירות הונאה תלונה כנגד לוין בחשד להתנהלות בלתי תקינה. תוכן התלונה אמר כי לוין חשוד בכך שקיבל שלא כדין פדיון ימי חופשה. לדברי מגישי התלונה, לוין קיבל 78 אלף שקלים עבור 70 ימי חופשה. לטענתם, דו"ח ביקורת פנימית העלה כי לא התנהל רישום של ימי חופשה, ומשום כך הועברו הכספים שלא כדין. לדברי לוין, "מדובר בהאשמות סרק של גורמים המנסים להכפיש אותי".
קדימה לכלא
כאמור, לכל ראשי הרשויות המופיעים בכתבה יש לפחות שני תחומים משותפים: כולם החליטו לתמוך ב'קדימה' וכולם חשודים בפלילים ובשחיתות. כן, וכמעט שכחנו: בכולם מתגאה 'קדימה' כמצטרפים, וראשי המפלגה אף תומכים בהם בפומבי.