מאת: זאב ז'בוטינסקי
ביום א' השבוע הגיש איסמעיל האנייה את ממשלתו לאישור לראש הרשות הפלשתינית. כצפוי, נכשל אבו מאזן גם במבחן זה ואישר את הממשלה, בניגוד להסכמים בינלאומיים שעליהם חתם עם שרון ועם הנשיא בוש. הוא סייג את אישורו בתנאים שלא יתקיימו לעולם על-ידי ממשלת החמאס, וברור שהוא גם לא יכפה עליהם את קיום התנאים – כי הכוח בידיהם ולא בידיו.
מרגע זה והלאה אנו נמצאים בתסריט אחר מזה שעליו מתנהל הוויכוח הציבורי הרדום לפני הבחירות. המזרח התיכון עבר ביום א' שינוי יסודי, ממש רעידת אדמה מדינית, כאשר בפעם הראשונה השתלטו 'האחים המוסלמים' על השלטון באופן דמוקרטי, וזה לא קרה במרחק גדול מאיתנו, אלא בחצר האחורית שלנו. מעתה אנו ניצבים מול שלטון שמטרתו היא חיסול מדינת ישראל, ממש כפי שמטיף נשיא איראן. זה מוסבר בפירוט ובבהירות באמנת החמאס.
צפוי שהאנייה לא יתמקד בעניין זה בהתחלה. הוא יעדיף לבסס את אחיזתו בשלטון, כדי להבטיח ששלטון זה לא יהיה בר חלוף כמו זה של קודמיו. הוא ינצל את פרק הזמן הראשון גם כדי להקצין את ההסתה כנגדנו, במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת, כדי להכשיר את הלבבות אצלם למלחמה שתבוא אחר-כך. מיד אחרי שישיג זאת הוא יפנה נגדנו, בגיבוי כל מי שיהיה מוכן לתמוך בו – ויש כאלה. הוא יקבל גיבוי (כולל מימון ונשק) מאיראן, מרוסיה של פוטין, מהעולם האסלאמי כולל הוואהבים מסעודיה, ואולי גם מהאירופים.
השמאל במדינת ישראל מנסה ליצור בדעת הקהל שלנו תפיסה שלפיה שטחי יו"ש וחבל עזה הם שטחים בריבונות ערבית, כשהוא מסתמך על בורות הציבור בנקודה זו. האמת הפוכה לחלוטין. אין כיום, וגם לא היתה, ריבונות ערבית על שטחים אלה. זו בדיוק הסיבה שבגללה זקוקים הפלשתינים לאישורה של ישראל כדי להחיל ריבונות כזו על שטחים אלה. הסיבה לכך היא שבהסכמים האחרונים שבהם חולקו השטחים במזרח התיכון (בוועידת סאן רמו, 1920) הם יועדו לבית הלאומי לעם היהודי. הבריטים קיבלו מנדט כדי לשמור את הארץ ליהודים בזמן שהם מכשירים אותם לשליטה על הארץ.
המצב החוקי הזה לא השתנה מאז ועד היום. אפילו האו"ם סייג את עצמו מלהכריע בשאלת הריבונות על השטחים כל זמן שהיא במחלוקת, בסעיף 80 של אמנת האו"ם. כך שמבחינת המשפט הבינלאומי ריבונות לא יהודית על שטח תיחשב חוקית רק אם היהודים יחליטו לוותר עליו.
ההבדל בין רשות פלשתינית בשטח ללא ריבונות למדינה פלשתינית ריבונית באותו שטח הוא הבדל יסודי, שעלול להיות קטלני עבור מדינת ישראל. אם נוותר על זכותנו לריבונות על השטח, החמאס יקים שם מדינה ריבונית אויבת למדינת ישראל. במצב זה לא נוכל לקיים פעילות מצילת חיים כמו זו המתנהלת מדי לילה ביו"ש, כי זו תהיה פגיעה בריבונות שלהם. מצד שני, לא תהיה סימטריה, כי הם ימשיכו לחתור להשמדת המדינה בחסות הרוב האוטומטי שלהם במוסדות האו"ם.
יוצא איפה שהמזרח התיכון החדש שאליו הגענו ביום א' הוא מזרח תיכון המאיים על הביטחון האישי של כל אזרח ישראלי; מזרח תיכון החותר להשמדת המדינה וגם מזרח תיכון שעלול להביא לנפילת המשטרים הערביים המקיימים קשרים עם ישראל והחלפתם בשלטון 'האחים המוסלמים'. בכל אחת ממדינות ערב קיימת אופוזיציה חזקה ומאורגנת של 'האחים המוסלמים', השואבת כוח עצום מניצחון החמאס ברשות. הצלחת המאבק ברשות מהווה דלק חיוני לרוח הלחימה שלהם.
יוצא איפה שהסכמה לוויתור בשם היהודים על זכותם לריבונות בשטחים אלה עלול לחרוץ את גורלה של המדינה (וגם של היהודים החיים בה) להשמדה. אסור להקל ראש בסכנה זו.
ביום א' השבוע הגיש איסמעיל האנייה את ממשלתו לאישור לראש הרשות הפלשתינית. כצפוי, נכשל אבו מאזן גם במבחן זה ואישר את הממשלה, בניגוד להסכמים בינלאומיים שעליהם חתם עם שרון ועם הנשיא בוש. הוא סייג את אישורו בתנאים שלא יתקיימו לעולם על-ידי ממשלת החמאס, וברור שהוא גם לא יכפה עליהם את קיום התנאים – כי הכוח בידיהם ולא בידיו.
מרגע זה והלאה אנו נמצאים בתסריט אחר מזה שעליו מתנהל הוויכוח הציבורי הרדום לפני הבחירות. המזרח התיכון עבר ביום א' שינוי יסודי, ממש רעידת אדמה מדינית, כאשר בפעם הראשונה השתלטו 'האחים המוסלמים' על השלטון באופן דמוקרטי, וזה לא קרה במרחק גדול מאיתנו, אלא בחצר האחורית שלנו. מעתה אנו ניצבים מול שלטון שמטרתו היא חיסול מדינת ישראל, ממש כפי שמטיף נשיא איראן. זה מוסבר בפירוט ובבהירות באמנת החמאס.
צפוי שהאנייה לא יתמקד בעניין זה בהתחלה. הוא יעדיף לבסס את אחיזתו בשלטון, כדי להבטיח ששלטון זה לא יהיה בר חלוף כמו זה של קודמיו. הוא ינצל את פרק הזמן הראשון גם כדי להקצין את ההסתה כנגדנו, במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת, כדי להכשיר את הלבבות אצלם למלחמה שתבוא אחר-כך. מיד אחרי שישיג זאת הוא יפנה נגדנו, בגיבוי כל מי שיהיה מוכן לתמוך בו – ויש כאלה. הוא יקבל גיבוי (כולל מימון ונשק) מאיראן, מרוסיה של פוטין, מהעולם האסלאמי כולל הוואהבים מסעודיה, ואולי גם מהאירופים.
השמאל במדינת ישראל מנסה ליצור בדעת הקהל שלנו תפיסה שלפיה שטחי יו"ש וחבל עזה הם שטחים בריבונות ערבית, כשהוא מסתמך על בורות הציבור בנקודה זו. האמת הפוכה לחלוטין. אין כיום, וגם לא היתה, ריבונות ערבית על שטחים אלה. זו בדיוק הסיבה שבגללה זקוקים הפלשתינים לאישורה של ישראל כדי להחיל ריבונות כזו על שטחים אלה. הסיבה לכך היא שבהסכמים האחרונים שבהם חולקו השטחים במזרח התיכון (בוועידת סאן רמו, 1920) הם יועדו לבית הלאומי לעם היהודי. הבריטים קיבלו מנדט כדי לשמור את הארץ ליהודים בזמן שהם מכשירים אותם לשליטה על הארץ.
המצב החוקי הזה לא השתנה מאז ועד היום. אפילו האו"ם סייג את עצמו מלהכריע בשאלת הריבונות על השטחים כל זמן שהיא במחלוקת, בסעיף 80 של אמנת האו"ם. כך שמבחינת המשפט הבינלאומי ריבונות לא יהודית על שטח תיחשב חוקית רק אם היהודים יחליטו לוותר עליו.
ההבדל בין רשות פלשתינית בשטח ללא ריבונות למדינה פלשתינית ריבונית באותו שטח הוא הבדל יסודי, שעלול להיות קטלני עבור מדינת ישראל. אם נוותר על זכותנו לריבונות על השטח, החמאס יקים שם מדינה ריבונית אויבת למדינת ישראל. במצב זה לא נוכל לקיים פעילות מצילת חיים כמו זו המתנהלת מדי לילה ביו"ש, כי זו תהיה פגיעה בריבונות שלהם. מצד שני, לא תהיה סימטריה, כי הם ימשיכו לחתור להשמדת המדינה בחסות הרוב האוטומטי שלהם במוסדות האו"ם.
יוצא איפה שהמזרח התיכון החדש שאליו הגענו ביום א' הוא מזרח תיכון המאיים על הביטחון האישי של כל אזרח ישראלי; מזרח תיכון החותר להשמדת המדינה וגם מזרח תיכון שעלול להביא לנפילת המשטרים הערביים המקיימים קשרים עם ישראל והחלפתם בשלטון 'האחים המוסלמים'. בכל אחת ממדינות ערב קיימת אופוזיציה חזקה ומאורגנת של 'האחים המוסלמים', השואבת כוח עצום מניצחון החמאס ברשות. הצלחת המאבק ברשות מהווה דלק חיוני לרוח הלחימה שלהם.
יוצא איפה שהסכמה לוויתור בשם היהודים על זכותם לריבונות בשטחים אלה עלול לחרוץ את גורלה של המדינה (וגם של היהודים החיים בה) להשמדה. אסור להקל ראש בסכנה זו.