מאת: דוד בדין
אש"ף ורש"ף מעולם לא אישרו הסכמים עם ממשלת ישראל. איך זה יכול להיות? הרי בדשא של הבית הלבן, בספטמבר 1993, חתמו יצחק רבין, שמעון פרס, יאסר ערפאת ומחמוד עבאס על 'הסכם העקרונות למען הכרה הדדית ונגד אלימות' – בנוכחות הנשיאים של ארה"ב ורוסיה. לאחר מכן אישרה הכנסת את 'הסכם העקרונות' ברוב של 61 נגד 50 ח"כים, עם תשעה נמנעים.
אך בתאריך 6/10/93, כאשר הוועד המרכזי של אש"ף נפגש כדי לדון ולאשר את 'הסכם העקרונות', יאסר ערפאת לא הצליח לזכות ברוב הקולות כדי לאשרר את ההסכם, והאישור נפל.
הכתב היחיד שישב אז בטוניס מטעם העיתונות הישראלית היה פנחס ענברי, מטעם עיתון השמאל 'על המשמר'. ענברי דיווח למחרת, בידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של 'על המשמר', שערפאת לא הצליח לקבל אישור מן הוועד המנהל שלו להסכם העקרונות בעד הכרה במדינת ישראל ונגד אלימות.
נדמה היה שכל תהליך אוסלו יקרוס, אך סגן שר החוץ יוסי ביילין הגיע לטוניס ב-7/10/93, לחץ לערפאת את היד ובירך אותו על אישור ההסכם, 'כאילו' היה לו אישור. ענברי חזר ארצה עם הידיעה המרשימה שלו ועמד להתראיין בתכנית 'הכל דיבורים' של 'קול ישראל', אך בשל 'הוראה מלמעלה' בוטל הראיון, וענברי לא התראיין באף כלי תקשורת ישראלי לאחר שחזר מטוניס.
ההסכמים של יאסר ומחמוד
ככה זה היה בכל ההסכמים שחתם עליהם יאסר ערפאת עם ממשלת ישראל. הוא מעולם לא הצליח להביא את ההסכמים הללו לאישור אש"ף או רש"ף, למרות שהיה היו"ר של אש"ף והנשיא של רש"ף.
שאלתי את מנהל לשכת העתונות הממשלתית דאז, מר אורי דרומי, בשם מי ערפאת חותם? דרומי היה ישר מספיק כדי לומר שערפאת חותם על הסכמים בשמו בלבד. כך היה עם ההבטחה החשובה ביותר שנתן ערפאת בדשא של הבית הלבן – לבטל את האמנה של אש"ף, שמבוססת על המשך המלחמה לשחרור כל פלשתין, על-פי העקרונות שלפיהם נוסד אש"ף בשנת 1964 על-ידי הליגה הערבית – אותה ליגה שנוסדה במטרה אחת: להשמיד את מדינת ישראל.
לאחר לחץ של הקונגרס האמריקני, שקבע בסוף 1995 שערפאת הוא אישיות בלתי רצויה בארה"ב אם אש"ף לא יבטל את האמנה שלה כפי שהובטח, התכנסה המועצה הלאומית של אש"ף בעזה ב-24/4/96, שבמקרה חל בו יום העצמאות הישראלי. התקשורת הישראלית הושבתה בגלל יום העצמאות, וצוות הטלוויזיה שלנו היה הצוות הישראלי היחידי שסיקר את האירוע ואת החלטת המועצה הלאומית של אש"ף ליזום ועדה שתבדוק את 'האמנה'. אבל ממשלת ארה"ב וממשלת ישראל שידרו לתקשורת שאש"ף אכן ביטל את האמנה הפלשתינית, וערפאת התקבל בבית הלבן בוושינגטון.
המזרחן פרופ' יהושע פורת, ממייסדי 'שלום עכשיו' ומועמד 'מרצ' לכנסת ב-1992, בדק את הפרוטוקולים של המועצה הלאומית של אש"ף וגם את הצילומים של אותו האירוע, וקבע שהיתה כאן תרמית. פורת כינס מסיבות עיתונאים והכריז שלא היה כל ביטול של האמנה הפלשתינית, אך הסיוע האמריקני-ישראלי לאש"ף כבר אושר בקונגרס, ובכנסת המשיכו 'כאילו' בוטלה אמנה.
שנתיים וחצי לאחר מכן השתכנע הנשיא קלינטון שאמנת אש"ף לא בוטלה. הוא הגיע לישיבה שלא מן המניין של המועצה הלאומית של אש"ף ב-14/12/98, ושאל את הנוכחים אם הם יבטלו את האמנה. הנשיא ראה הצבעת ידיים, והסיק שהאמנה בוטלה סופית. למחרת המפגש הנ"ל הופיע שר ההסברה של אש"ף ברדיו של רשות השידור הפלשתינית, והודיע שלא היה כל ביטול של האמנה; אך משרד החוץ הישראלי ומשרד ראש הממשלה רשמו את האמנה כמובטלת, וכך מופיע הדבר עד היום הזה באתר של משרד החוץ. 'כאילו' היא בוטלה.
בספר ההסברה שהוציא בשבוע שעבר אלי הרץ, שעובד עם משרד החוץ, מאשר הרץ שלמעשה לא היה כל ביטול של 'האמנה הפלשתינית', מאחר שהיא ממשיכה להופיע בכל האתרים של אש"ף ורש"ף, ונלמדת בבתי הספר של רש"ף עד היום הזה.
לפני שנה סיקרתי את הפסגה בשארם א-שייח במצרים, בין ראש הממשלה אריאל שרון לבין ראש הרשות מחמוד עבאס. הדובר התורן של ראש הממשלה, מר אבי פזנר, הדגיש בפני העיתונאים ששרון ועבאס לא הגיעו לכל סיכום או הבנה בנושא של הפסקת אלימות או הפסקת אש. כשחזר מטוס 'אל-על' משארם א-שייח לנתב"ג, שמענו בחדשות השעה 20:00 שהושג הסכם הפסקת אש בשארם. ניגשתי לפזנר בנתב"ג, ושאלתי אותו על הבשורה הזו. פזנר ענה שוב שלא הושגה כל הבנה או הסכם, אך הציבור בישראל הבין 'כאילו' הושגה הבנה הדדית להפסקת האלימות. לא היה כל הסכם כזה, אבל בחוברת הסברה של משרד החוץ שיצאה לאור בתחילת מאי 2005, 'ההתנתקות בדרך לשלום' נכתב שאכן הושגה הפסקת אש בשארם א-שייח. 'כאילו'.
איפה מותר ליהודי להתיישב?
'בצלם' הוא ארגון לזכויות האזרח. על-פי הרישום שלו ברשם העמותות ב-3/2/89, התפקיד של 'בצלם' הוא "איסוף מידע על המתרחש בתחום זכויות האדם בשטחים המוחזקים, ומעקב אחרי כל שינוי במדיניות וכל התפתחות בתחום זה. עידוד וסיוע להתערבות בנושא באמצעים משפטיים, עיתונאיים, רפואיים ומדיניים".
לפני מספר ימים קיים 'בצלם' מסיבת עיתונאים שהציגה ממצאים על הרחבת היישובים היהודיים ביו"ש. לטענת 'בצלם', הרחבת היישובים הללו מהווה הפרה של החוק הבינלאומי לזכויות אדם, בהתבסס על אמנת ז'נבה משנת 1949, שאוסרת על מדינות להעביר את אוכלוסיהן לשטחים שנכבשו.
יש כמובן דעה אחרת, של משפטנים כגון פרופ' יהודה בלום – השגריר לשעבר של מדינת ישראל באו"ם. פרופ' בלום קובע שאזורי יהודה, שומרון וירושלים, שנלקחו על-ידי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, הנם חלק מ"הבית הלאומי לעם ישראל" שנקבע על-ידי ליגת העמים בשנת 1924 ואושר מחדש בשנת 1945. הוא מכיר בזכותו של כל יהודי להתיישב בכל מקום מערבה לנהר הירדן.
כאשר 'בצלם' מבסס את הטענה שלו כנגד החוקיות של ההתיישבות הישראלית באזורים שנכבשו על-ידי צה"ל במלחמה, המשפטנים הבינלאומיים שעובדים עם כל הארגונים לזכויות אדם בצד הערבי מצביעים על כך שניתן לקבוע את העיקרון הזה כלפי האזורים שנכבשו על-ידי צה"ל גם במלחמת העצמאות – אזורים שלא היו כלולים בתכנית החלוקה שאישר האו"ם ב-29/4/47. לפי עו"ד יונתן כותב, היועץ המשפטי הבינלאומי של הארגון LAW, הדרישה הפלשתינית, על-פי אמנת ז'נבה, כוללת את כל האזורים שנכבש על-ידי צה"ל ב-1948 וב-1967.
שרית מיכאלי, הדוברת של 'בצלם', טענה בתגובה שהיא בודקת את מה שניתן ליישם כלפי יהודה ושומרון וירושלים, ושהיא אינה בקיאה ביישום החוק הבינלאומי במקומות אחרים בארץ.
אזהרה לאזרחים ערבים
לאחרונה הפיצה 'האגודה לזכויות האזרח בישראל' כרוז באלפי עותקים בשפה הערבית לכלל האוכלוסיה הערבית ביהודה ושומרון, כדי להדריך אותם בנוגע לזכויות האדם שלהם כאשר יהודי פוגע בהם.
"מטרת דף זה", נכתב בכרוז' "ליידע בדבר זכויותיהם של תושבים הנפגעים מהתקפות אלימות של מתנחלים. אנו ערים לכך שהטיפול של הצבא והמשטרה באירועים נגד פלשתינים ורכושם אינו מספק, ורבות מן התלונות אינן מקבלות את הטיפול הראוי. למרות זאת, ישנה חשיבות רבה בהגשת התלונות ובתיעוד האירועים. לצורך כך אפשר כמובן להיעזר בארגונים לזכויות אדם".
'האגודה לזכויות האזרח בישראל' התבקשה להסביר, איך יכול להיות שארגון זכויות האדם מצביע אך ורק על יהודים כפוגעים פוטנציאליים בזכויות האדם של אזרחים ערביים ביו"ש? האם האגודה אינה מודעת לכך שהמרכז לזכויות אדם במגזר הפלשתיני, בניהולו של בסאם עיד, מדווח על ערבים שמתנכלים לערבים במאות מקרים של חטיפות, גניבות ורציחות, מאז כינונה של הרשות הפלשתינית?
הדובר של 'האגודה לזכויות האזרח בישראל' אמר שהם פשוט אינם מודעים להתנכלויות של ערבים לערבים באזור יהודה ושומרון, ושלא מתפקידם לדעת מה ערבים עושים נגד ערבים.
כאשר הדובר נשאל על האפשרות שהכרוז שלהם עלול להסית את האוכלוסיה הערבית נגד יהודים, הוא אמר שהוא "מכיר רק הפרות זכויות האדם שנעשות על-ידי מתנחלים".
אש"ף ורש"ף מעולם לא אישרו הסכמים עם ממשלת ישראל. איך זה יכול להיות? הרי בדשא של הבית הלבן, בספטמבר 1993, חתמו יצחק רבין, שמעון פרס, יאסר ערפאת ומחמוד עבאס על 'הסכם העקרונות למען הכרה הדדית ונגד אלימות' – בנוכחות הנשיאים של ארה"ב ורוסיה. לאחר מכן אישרה הכנסת את 'הסכם העקרונות' ברוב של 61 נגד 50 ח"כים, עם תשעה נמנעים.
אך בתאריך 6/10/93, כאשר הוועד המרכזי של אש"ף נפגש כדי לדון ולאשר את 'הסכם העקרונות', יאסר ערפאת לא הצליח לזכות ברוב הקולות כדי לאשרר את ההסכם, והאישור נפל.
הכתב היחיד שישב אז בטוניס מטעם העיתונות הישראלית היה פנחס ענברי, מטעם עיתון השמאל 'על המשמר'. ענברי דיווח למחרת, בידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של 'על המשמר', שערפאת לא הצליח לקבל אישור מן הוועד המנהל שלו להסכם העקרונות בעד הכרה במדינת ישראל ונגד אלימות.
נדמה היה שכל תהליך אוסלו יקרוס, אך סגן שר החוץ יוסי ביילין הגיע לטוניס ב-7/10/93, לחץ לערפאת את היד ובירך אותו על אישור ההסכם, 'כאילו' היה לו אישור. ענברי חזר ארצה עם הידיעה המרשימה שלו ועמד להתראיין בתכנית 'הכל דיבורים' של 'קול ישראל', אך בשל 'הוראה מלמעלה' בוטל הראיון, וענברי לא התראיין באף כלי תקשורת ישראלי לאחר שחזר מטוניס.
ההסכמים של יאסר ומחמוד
ככה זה היה בכל ההסכמים שחתם עליהם יאסר ערפאת עם ממשלת ישראל. הוא מעולם לא הצליח להביא את ההסכמים הללו לאישור אש"ף או רש"ף, למרות שהיה היו"ר של אש"ף והנשיא של רש"ף.
שאלתי את מנהל לשכת העתונות הממשלתית דאז, מר אורי דרומי, בשם מי ערפאת חותם? דרומי היה ישר מספיק כדי לומר שערפאת חותם על הסכמים בשמו בלבד. כך היה עם ההבטחה החשובה ביותר שנתן ערפאת בדשא של הבית הלבן – לבטל את האמנה של אש"ף, שמבוססת על המשך המלחמה לשחרור כל פלשתין, על-פי העקרונות שלפיהם נוסד אש"ף בשנת 1964 על-ידי הליגה הערבית – אותה ליגה שנוסדה במטרה אחת: להשמיד את מדינת ישראל.
לאחר לחץ של הקונגרס האמריקני, שקבע בסוף 1995 שערפאת הוא אישיות בלתי רצויה בארה"ב אם אש"ף לא יבטל את האמנה שלה כפי שהובטח, התכנסה המועצה הלאומית של אש"ף בעזה ב-24/4/96, שבמקרה חל בו יום העצמאות הישראלי. התקשורת הישראלית הושבתה בגלל יום העצמאות, וצוות הטלוויזיה שלנו היה הצוות הישראלי היחידי שסיקר את האירוע ואת החלטת המועצה הלאומית של אש"ף ליזום ועדה שתבדוק את 'האמנה'. אבל ממשלת ארה"ב וממשלת ישראל שידרו לתקשורת שאש"ף אכן ביטל את האמנה הפלשתינית, וערפאת התקבל בבית הלבן בוושינגטון.
המזרחן פרופ' יהושע פורת, ממייסדי 'שלום עכשיו' ומועמד 'מרצ' לכנסת ב-1992, בדק את הפרוטוקולים של המועצה הלאומית של אש"ף וגם את הצילומים של אותו האירוע, וקבע שהיתה כאן תרמית. פורת כינס מסיבות עיתונאים והכריז שלא היה כל ביטול של האמנה הפלשתינית, אך הסיוע האמריקני-ישראלי לאש"ף כבר אושר בקונגרס, ובכנסת המשיכו 'כאילו' בוטלה אמנה.
שנתיים וחצי לאחר מכן השתכנע הנשיא קלינטון שאמנת אש"ף לא בוטלה. הוא הגיע לישיבה שלא מן המניין של המועצה הלאומית של אש"ף ב-14/12/98, ושאל את הנוכחים אם הם יבטלו את האמנה. הנשיא ראה הצבעת ידיים, והסיק שהאמנה בוטלה סופית. למחרת המפגש הנ"ל הופיע שר ההסברה של אש"ף ברדיו של רשות השידור הפלשתינית, והודיע שלא היה כל ביטול של האמנה; אך משרד החוץ הישראלי ומשרד ראש הממשלה רשמו את האמנה כמובטלת, וכך מופיע הדבר עד היום הזה באתר של משרד החוץ. 'כאילו' היא בוטלה.
בספר ההסברה שהוציא בשבוע שעבר אלי הרץ, שעובד עם משרד החוץ, מאשר הרץ שלמעשה לא היה כל ביטול של 'האמנה הפלשתינית', מאחר שהיא ממשיכה להופיע בכל האתרים של אש"ף ורש"ף, ונלמדת בבתי הספר של רש"ף עד היום הזה.
לפני שנה סיקרתי את הפסגה בשארם א-שייח במצרים, בין ראש הממשלה אריאל שרון לבין ראש הרשות מחמוד עבאס. הדובר התורן של ראש הממשלה, מר אבי פזנר, הדגיש בפני העיתונאים ששרון ועבאס לא הגיעו לכל סיכום או הבנה בנושא של הפסקת אלימות או הפסקת אש. כשחזר מטוס 'אל-על' משארם א-שייח לנתב"ג, שמענו בחדשות השעה 20:00 שהושג הסכם הפסקת אש בשארם. ניגשתי לפזנר בנתב"ג, ושאלתי אותו על הבשורה הזו. פזנר ענה שוב שלא הושגה כל הבנה או הסכם, אך הציבור בישראל הבין 'כאילו' הושגה הבנה הדדית להפסקת האלימות. לא היה כל הסכם כזה, אבל בחוברת הסברה של משרד החוץ שיצאה לאור בתחילת מאי 2005, 'ההתנתקות בדרך לשלום' נכתב שאכן הושגה הפסקת אש בשארם א-שייח. 'כאילו'.
איפה מותר ליהודי להתיישב?
'בצלם' הוא ארגון לזכויות האזרח. על-פי הרישום שלו ברשם העמותות ב-3/2/89, התפקיד של 'בצלם' הוא "איסוף מידע על המתרחש בתחום זכויות האדם בשטחים המוחזקים, ומעקב אחרי כל שינוי במדיניות וכל התפתחות בתחום זה. עידוד וסיוע להתערבות בנושא באמצעים משפטיים, עיתונאיים, רפואיים ומדיניים".
לפני מספר ימים קיים 'בצלם' מסיבת עיתונאים שהציגה ממצאים על הרחבת היישובים היהודיים ביו"ש. לטענת 'בצלם', הרחבת היישובים הללו מהווה הפרה של החוק הבינלאומי לזכויות אדם, בהתבסס על אמנת ז'נבה משנת 1949, שאוסרת על מדינות להעביר את אוכלוסיהן לשטחים שנכבשו.
יש כמובן דעה אחרת, של משפטנים כגון פרופ' יהודה בלום – השגריר לשעבר של מדינת ישראל באו"ם. פרופ' בלום קובע שאזורי יהודה, שומרון וירושלים, שנלקחו על-ידי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, הנם חלק מ"הבית הלאומי לעם ישראל" שנקבע על-ידי ליגת העמים בשנת 1924 ואושר מחדש בשנת 1945. הוא מכיר בזכותו של כל יהודי להתיישב בכל מקום מערבה לנהר הירדן.
כאשר 'בצלם' מבסס את הטענה שלו כנגד החוקיות של ההתיישבות הישראלית באזורים שנכבשו על-ידי צה"ל במלחמה, המשפטנים הבינלאומיים שעובדים עם כל הארגונים לזכויות אדם בצד הערבי מצביעים על כך שניתן לקבוע את העיקרון הזה כלפי האזורים שנכבשו על-ידי צה"ל גם במלחמת העצמאות – אזורים שלא היו כלולים בתכנית החלוקה שאישר האו"ם ב-29/4/47. לפי עו"ד יונתן כותב, היועץ המשפטי הבינלאומי של הארגון LAW, הדרישה הפלשתינית, על-פי אמנת ז'נבה, כוללת את כל האזורים שנכבש על-ידי צה"ל ב-1948 וב-1967.
שרית מיכאלי, הדוברת של 'בצלם', טענה בתגובה שהיא בודקת את מה שניתן ליישם כלפי יהודה ושומרון וירושלים, ושהיא אינה בקיאה ביישום החוק הבינלאומי במקומות אחרים בארץ.
אזהרה לאזרחים ערבים
לאחרונה הפיצה 'האגודה לזכויות האזרח בישראל' כרוז באלפי עותקים בשפה הערבית לכלל האוכלוסיה הערבית ביהודה ושומרון, כדי להדריך אותם בנוגע לזכויות האדם שלהם כאשר יהודי פוגע בהם.
"מטרת דף זה", נכתב בכרוז' "ליידע בדבר זכויותיהם של תושבים הנפגעים מהתקפות אלימות של מתנחלים. אנו ערים לכך שהטיפול של הצבא והמשטרה באירועים נגד פלשתינים ורכושם אינו מספק, ורבות מן התלונות אינן מקבלות את הטיפול הראוי. למרות זאת, ישנה חשיבות רבה בהגשת התלונות ובתיעוד האירועים. לצורך כך אפשר כמובן להיעזר בארגונים לזכויות אדם".
'האגודה לזכויות האזרח בישראל' התבקשה להסביר, איך יכול להיות שארגון זכויות האדם מצביע אך ורק על יהודים כפוגעים פוטנציאליים בזכויות האדם של אזרחים ערביים ביו"ש? האם האגודה אינה מודעת לכך שהמרכז לזכויות אדם במגזר הפלשתיני, בניהולו של בסאם עיד, מדווח על ערבים שמתנכלים לערבים במאות מקרים של חטיפות, גניבות ורציחות, מאז כינונה של הרשות הפלשתינית?
הדובר של 'האגודה לזכויות האזרח בישראל' אמר שהם פשוט אינם מודעים להתנכלויות של ערבים לערבים באזור יהודה ושומרון, ושלא מתפקידם לדעת מה ערבים עושים נגד ערבים.
כאשר הדובר נשאל על האפשרות שהכרוז שלהם עלול להסית את האוכלוסיה הערבית נגד יהודים, הוא אמר שהוא "מכיר רק הפרות זכויות האדם שנעשות על-ידי מתנחלים".