בני נוער יהודים ובדואים בגילאים 12-18, המגלים לראשונה שחלו במחלת הסוכרת, הם קבוצה ייחודית בעלת צרכים שונים מבני הנוער הרגילים שאינם חולים במחלה כרונית.

בגיל ההתבגרות, נושא הדימוי העצמי ודימוי הגוף, המושפעים מן המחלה הכרונית, מהווים ציר מרכזי לעבודה עם מתבגרים, ויש להם קשר ישיר לרצונם להיענות לטיפול.

היענות לטיפול כוללת גם שינויים באורח החיים: תזונה בריאה, פעילות גופנית, סדר יום ועוד, מלבד הבדיקות הרוטיניות של רמת הסוכר בדם והזרקת אינסולין.

מתבגרים הם לעתים חסרי ביטחון, ואינם יודעים תמיד כיצד לממש את רצונותיהם ובד בבד לשמור על הטיפול בסוכרת. הדבר גורם לקונפליקטים, לירידה בהערכה העצמית ובדימוי העצמי ולקונפליקטים במשפחה.

מטרות הסדנה הן העשרת הידע של המתבגרים לגבי הסוכרת ודרכי הטיפול בה, חיזוק מיומנויות ההתמודדות עם המחלה והשלכותיה הרגשיות והחברתיות, ושיפור ההיענות לטיפול.

בספרות המקצועית נמצא שהשתתפות בקבוצת תמיכה מאפשרת שינוי דעות ואמונות שיש למתבגרים כלפי עצמם ומאפשרת מרחב טוב יותר לפתח מיומנויות לפיתרון בעיות ומצבים הקשורים במחלת הסוכרת.

הפרויקט הוא יוזמתה של יהודית סדן, העובדת הסוציאלית של היחידה, שרתמה לעזרתה שתי סטודנטיות לעבודה סוציאלית, ליאת ברכה ואריג' מג'אדלה.

אחת לשבוע נפגשים בני הנוער בבית החולים ועוסקים בנושאים שונים כמו: הצגה עצמית ואישית- בנוכחות הורי המתבגרים. לעבור התנסויות יחד או לחוד – יתרונות וחסרונות, המחלה כסוד שלא מספרים, המשמעות של שמירת סודות מפני הרופא, הצוות המקצועי או ההורים, לעומת פתיחות המאפשרת מאמץ משותף לשיפור המצב הרפואי, כיצד יש לשאול שאלות: בושה ואשמה לעומת כנות וביטחון עצמי בפנייה לצוות המקצועי, ונושאים נוספים.

הקבוצה, המונחית על ידי העובדות הסוציאליות, דנה בנושאים השונים באמצעות שימוש במשחקי הדמיה, תיאטרון ואמצעי המחשה נוספים. לדיונים השונים מצטרפות ד"ר אסתר ליברמן, מנהלת היחידה, גב' צילה צ'צ'יק, אחות אחראית וד"ר נטע לבנטל, רופאה ביחידה.

בתום הסדנה מתוכננת פעילות חווייתית מחוץ לבית החולים ובדיקת העמדות ומידת ההיענות לטיפול של המשתתפים.