הבוקר, תחת גשם זלעפות, הובאו למנוחות בקדומים בני הזוג הלוי, הלנה ורפי הי"ד, תושבי הישוב שנרצחו ביום חמישי. מחבל מתאבד 'טרמפיסט' התפוצץ בתוך רכבם. ברכב נרצחו גם נער בן 16 שקד לסקר הי"ד מקדומים, ובת השירות מהרצליה רעות פלדמן הי"ד.
יו"ר מועצת קדומים דניאלה וייס אומרת לערוץ 7 כי בני הזוג הלוי "נגעו" בכל דבר הקשור לבנין הישוב: שכונה חדשה, חקלאות, טיפול בילדים. "מדובר באנשים שהם עצמם היו 'מפעל חיים'". היא מציינת כי לאחרונה קיבל רפי הלוי על עצמו פרוייקט ענק של טיפוח 3500 עצי זית שניטעו באזור קדומים. "הגשם הזה שיורד עלינו עכשיו תוך כדי הלוויה, זה גשם שרפי חיכה לו, אך הוא קיבל אותו בצורה שנסתרת ממחשבות אנוש", אומרת וייס.
למרות תחושת ההזדהות עם המשפחה האבלה, האוירה השוררת בישוב ובקרב אלפים רבים שהגיעו להלוויה, כולל אלפים רבים של בני נוער ואפילו ילדי בי"ס היסודי, היא של כאב אבל גם נחישות להמשיך ובגדול, אומרת וייס. היא מציינת כי זמן קצר לאחר הבחירות אנשים תהו מה יקרה עכשיו, אבל "כעת הם מבינים שיידרש מהם יותר מאמץ והם נכונים לכך. רעיון א"י השלמה והמטרה להתיישב בכל מרחבי ארץ ישראל לא קטן, אלא גדל. מדיבוריהם של הצעירים עולה שהם רוצים להמשיך ובגדול. הם כואבים אבל אינם שבורים ואינם מוכים, וקוראים נכון את האתגר בפניהם".
וייס שוללת אמירות שנשמעו בצה"ל לפיהם המתנחלים צריכים להפיק לקחים בנושא הטרמפים. מדובר בדיבורים "אבסורדיים, מעוררים דחיה ושאט נפש", אומרת וייס, "במקום לתקוף ולמגר את האויב באים בטענות לאנשים שעושים חסד? האם בגלל שהאויב הצליח להערים על אדם טהור לב כמו רפי, להדחף לתוך טרמפ אחרי ילד ונערה, ולהכנס לתוך רכב תוך הערמה, יש להאשים את העושה חסד? או אולי צריך להאשים את מי שלא הצליח לעלות בעוד מועד על אותם רוצחים שתכננו את הרצח הנתעב הזה"?
דיבורים אלו מעידים על בלבול מוחלט, אבל לא אצלי, מדגישה וייס. "מי שאשם הוא מי שאינו ממגר את האויב. מי שאינו מציב כמטרה לחסל את האויב עד תום ולא ב 99 אחוזים. אפשר לחסל אויב עד הסוף וזוהי חובה. לא נותני טרמפים אשמים אלא מי שלא ממגר את האויב ומי שלא מחסל את אלו שמתכננים להרוג וגם מצהירים על כך, הוא האשם".
הציבור שלנו מוסיפה וייס, הוא בוגר וגם מגלה עירנות. "הנוער שלנו חי באופן בריא, נוסע בכל מקום ולכל מקום, מגלה עירנות אך ללא פחד. ערבי רוצח מסוגל לעשות דברים, גם כשכולם עירניים, ואת זאת ראינו בתל אביב בחדרה בירושלים בנתניה וגם בכמה ישובים. הדבר לא ישתק ולא יאבן את חיינו. זרימת החיים תמשך ביתר שאת וביתר עוז, ללא פחד. חובתו של צה"ל לטפל ברוצחים ערבים ואין מקום לגעור בנו שכן גערה כזו מהווה היפוך תפקידים ומבטאת חולשה".
להאזנה לראיון
יו"ר מועצת קדומים דניאלה וייס אומרת לערוץ 7 כי בני הזוג הלוי "נגעו" בכל דבר הקשור לבנין הישוב: שכונה חדשה, חקלאות, טיפול בילדים. "מדובר באנשים שהם עצמם היו 'מפעל חיים'". היא מציינת כי לאחרונה קיבל רפי הלוי על עצמו פרוייקט ענק של טיפוח 3500 עצי זית שניטעו באזור קדומים. "הגשם הזה שיורד עלינו עכשיו תוך כדי הלוויה, זה גשם שרפי חיכה לו, אך הוא קיבל אותו בצורה שנסתרת ממחשבות אנוש", אומרת וייס.
למרות תחושת ההזדהות עם המשפחה האבלה, האוירה השוררת בישוב ובקרב אלפים רבים שהגיעו להלוויה, כולל אלפים רבים של בני נוער ואפילו ילדי בי"ס היסודי, היא של כאב אבל גם נחישות להמשיך ובגדול, אומרת וייס. היא מציינת כי זמן קצר לאחר הבחירות אנשים תהו מה יקרה עכשיו, אבל "כעת הם מבינים שיידרש מהם יותר מאמץ והם נכונים לכך. רעיון א"י השלמה והמטרה להתיישב בכל מרחבי ארץ ישראל לא קטן, אלא גדל. מדיבוריהם של הצעירים עולה שהם רוצים להמשיך ובגדול. הם כואבים אבל אינם שבורים ואינם מוכים, וקוראים נכון את האתגר בפניהם".
וייס שוללת אמירות שנשמעו בצה"ל לפיהם המתנחלים צריכים להפיק לקחים בנושא הטרמפים. מדובר בדיבורים "אבסורדיים, מעוררים דחיה ושאט נפש", אומרת וייס, "במקום לתקוף ולמגר את האויב באים בטענות לאנשים שעושים חסד? האם בגלל שהאויב הצליח להערים על אדם טהור לב כמו רפי, להדחף לתוך טרמפ אחרי ילד ונערה, ולהכנס לתוך רכב תוך הערמה, יש להאשים את העושה חסד? או אולי צריך להאשים את מי שלא הצליח לעלות בעוד מועד על אותם רוצחים שתכננו את הרצח הנתעב הזה"?
דיבורים אלו מעידים על בלבול מוחלט, אבל לא אצלי, מדגישה וייס. "מי שאשם הוא מי שאינו ממגר את האויב. מי שאינו מציב כמטרה לחסל את האויב עד תום ולא ב 99 אחוזים. אפשר לחסל אויב עד הסוף וזוהי חובה. לא נותני טרמפים אשמים אלא מי שלא ממגר את האויב ומי שלא מחסל את אלו שמתכננים להרוג וגם מצהירים על כך, הוא האשם".
הציבור שלנו מוסיפה וייס, הוא בוגר וגם מגלה עירנות. "הנוער שלנו חי באופן בריא, נוסע בכל מקום ולכל מקום, מגלה עירנות אך ללא פחד. ערבי רוצח מסוגל לעשות דברים, גם כשכולם עירניים, ואת זאת ראינו בתל אביב בחדרה בירושלים בנתניה וגם בכמה ישובים. הדבר לא ישתק ולא יאבן את חיינו. זרימת החיים תמשך ביתר שאת וביתר עוז, ללא פחד. חובתו של צה"ל לטפל ברוצחים ערבים ואין מקום לגעור בנו שכן גערה כזו מהווה היפוך תפקידים ומבטאת חולשה".
להאזנה לראיון