ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע גזר שנתיים מאסר בפועל על דניאל פיינר מתפוח, שהורשע בירי לעבר פלשתיני במואסי ובפציעתו. השופטת רחל ברקאי דחתה את דרישת התביעה לגזור עליו 7 שנות מאסר.
מדובר באירוע שהיה לפני ההתנתקות באזור גוש קטיף. כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי פיינר ששהה באותו זמן במלון 'מעוז הים' בגוש קטיף, שוטט באותו יום לאורך הכביש, לאורך חוף הים בסמוך למלון בו שהה. באותה עת שהו בחוף הים פלשתינים מהמואסי וכן אזרחים יהודים יושבי המלון. בגזר הדין נכתב כי "יושבי המלון היהודים שזהותם אינה ידועה החלו לתקוף את אחד מתושבי המואסי וגרמו לו חבלות של ממש עד אשר נדרש לטיפול רפואי. סמוך לאחר מכן החל אירוע של ידויי אבנים בין היהודים תושבי המלון לבין פלשתינים מהמואסי. בשלב זה הגיע פיינר לזירת האירוע, כשהוא מצוייד ברובה מסוג עוזי ובמחסנית עם קליעים והחל להסתובב בין הניצים. בשלב כלשהו ירה באמצעו כלי הנשק שברשותו מספר יריות, חלקן באויר וחלקן לעברו של הפלשתיני שהתלונן, שעמד כ 30 מטרים ממנו. כתוצאה מהירי נפגע הפלשתיני מקליע בירכו ונגרמה לו חבלה חמורה. הוא הובהל לבית החולים שם אושפז ונותח ושוחרר מאוחר יותר".
פיינר הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, כשטענתו כי פעל מתוך הגנה עצמית ופתח בירי כאשר חש סכנה מיידית ומוחשית, נדחתה.
במהלך הטיעונים לעונש הובאה עדות של עדה אשר ציינה כי מדובר ב"אדם חביב ורגיש, שקול ומסביר פנים, אשר אינו נוטה לכעוס או להתנגדות. לדבריה, פעילותו בישוב בו הם מתגוררים אופיינה בהתנדבות לכלל הציבור ובפרט לילדים כשלא אחת התנדב הוא לעסוק בהוראת השפה האנגלית לילדי הישוב".
העדה הוסיפה כי "לפני מספר שנים איבד פיינר את חברתו אשר נרצחה בפיגוע כשלאחריו היה במשבר תקופה ארוכה. לדבריה לאחר שליוו את המנוחה לקבורה, ובעודו מצוי במתח ובסערת רגשות, הותקפו הם על ידי תושבי ישוב ערבי שבסמוך, כשאלה יידו כלפיהם אבנים וכי כאשר ביקשה היא לעשות שימוש בכלי נשק שהיה ברשותה כדי להבריח את אותם מיידי אבנים, היה זה דווקא פיינר אשר על אף סערת הרגשות בה היה מצוי, הניא אותה שלא לעשות כן ולא לפתוח באש".
השופטת רחל ברקאי דחתה דרישת התביעה לגזור עליו 7שנות מאסר, וקבעה כי הוא יישלח לשנתיים מאסר, בהם יכללו גם 9 החודשים שבהם הוא נתון במעצר.
בהחלטה כתבה השופטת: "לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנסיבות, וחזרתי והפכתי בדברים, סבורני כי אין מדובר בנסיבות המצדיקות גישה מחמירה עם פיינר, כפי שעתרה המדינה בטיעוניה לעונש. יש להבחין בין מעשי חבלה בכוונה מחמירה, אשר מבוצעים מתוך תכנון עברייני מוקדם ובכוונה זדונית לפגוע באחר, שאז ראויה גם ראויה ענישה מחמירה של מאסר לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, לבין מעשיו של פיינר, שהמניע שלו לקום ולפגוע באחר, נולד מתוך חששו מפני תקיפה של גורמים עויינים, והרצון להשכים ולהפגין כוח, מבלי שהנסיבות מגיעות לכדי נסיבות של הגנה עצמית.
אמנם כאשר עשה פיינר שימוש בנשק, היה מודע לכך שקיימת אפשרות ממשית שכתוצאה ממעשיו עלול מי מהנוכחים להפגע, יחד עם זאת, רגישות היתר באזור בטחוני רגיש זה, על רקע הימים הסוערים של ערב תקופת ההתנתקות, במקום אשר היה בבחינת 'מועד לפורענות', הינה בבחינת גורם לקולא שמצאתי לנכון להתחשב בו".
מדובר באירוע שהיה לפני ההתנתקות באזור גוש קטיף. כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי פיינר ששהה באותו זמן במלון 'מעוז הים' בגוש קטיף, שוטט באותו יום לאורך הכביש, לאורך חוף הים בסמוך למלון בו שהה. באותה עת שהו בחוף הים פלשתינים מהמואסי וכן אזרחים יהודים יושבי המלון. בגזר הדין נכתב כי "יושבי המלון היהודים שזהותם אינה ידועה החלו לתקוף את אחד מתושבי המואסי וגרמו לו חבלות של ממש עד אשר נדרש לטיפול רפואי. סמוך לאחר מכן החל אירוע של ידויי אבנים בין היהודים תושבי המלון לבין פלשתינים מהמואסי. בשלב זה הגיע פיינר לזירת האירוע, כשהוא מצוייד ברובה מסוג עוזי ובמחסנית עם קליעים והחל להסתובב בין הניצים. בשלב כלשהו ירה באמצעו כלי הנשק שברשותו מספר יריות, חלקן באויר וחלקן לעברו של הפלשתיני שהתלונן, שעמד כ 30 מטרים ממנו. כתוצאה מהירי נפגע הפלשתיני מקליע בירכו ונגרמה לו חבלה חמורה. הוא הובהל לבית החולים שם אושפז ונותח ושוחרר מאוחר יותר".
פיינר הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, כשטענתו כי פעל מתוך הגנה עצמית ופתח בירי כאשר חש סכנה מיידית ומוחשית, נדחתה.
במהלך הטיעונים לעונש הובאה עדות של עדה אשר ציינה כי מדובר ב"אדם חביב ורגיש, שקול ומסביר פנים, אשר אינו נוטה לכעוס או להתנגדות. לדבריה, פעילותו בישוב בו הם מתגוררים אופיינה בהתנדבות לכלל הציבור ובפרט לילדים כשלא אחת התנדב הוא לעסוק בהוראת השפה האנגלית לילדי הישוב".
העדה הוסיפה כי "לפני מספר שנים איבד פיינר את חברתו אשר נרצחה בפיגוע כשלאחריו היה במשבר תקופה ארוכה. לדבריה לאחר שליוו את המנוחה לקבורה, ובעודו מצוי במתח ובסערת רגשות, הותקפו הם על ידי תושבי ישוב ערבי שבסמוך, כשאלה יידו כלפיהם אבנים וכי כאשר ביקשה היא לעשות שימוש בכלי נשק שהיה ברשותה כדי להבריח את אותם מיידי אבנים, היה זה דווקא פיינר אשר על אף סערת הרגשות בה היה מצוי, הניא אותה שלא לעשות כן ולא לפתוח באש".
השופטת רחל ברקאי דחתה דרישת התביעה לגזור עליו 7שנות מאסר, וקבעה כי הוא יישלח לשנתיים מאסר, בהם יכללו גם 9 החודשים שבהם הוא נתון במעצר.
בהחלטה כתבה השופטת: "לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנסיבות, וחזרתי והפכתי בדברים, סבורני כי אין מדובר בנסיבות המצדיקות גישה מחמירה עם פיינר, כפי שעתרה המדינה בטיעוניה לעונש. יש להבחין בין מעשי חבלה בכוונה מחמירה, אשר מבוצעים מתוך תכנון עברייני מוקדם ובכוונה זדונית לפגוע באחר, שאז ראויה גם ראויה ענישה מחמירה של מאסר לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, לבין מעשיו של פיינר, שהמניע שלו לקום ולפגוע באחר, נולד מתוך חששו מפני תקיפה של גורמים עויינים, והרצון להשכים ולהפגין כוח, מבלי שהנסיבות מגיעות לכדי נסיבות של הגנה עצמית.
אמנם כאשר עשה פיינר שימוש בנשק, היה מודע לכך שקיימת אפשרות ממשית שכתוצאה ממעשיו עלול מי מהנוכחים להפגע, יחד עם זאת, רגישות היתר באזור בטחוני רגיש זה, על רקע הימים הסוערים של ערב תקופת ההתנתקות, במקום אשר היה בבחינת 'מועד לפורענות', הינה בבחינת גורם לקולא שמצאתי לנכון להתחשב בו".