ערב חג הפסח, ובמלאת 21 שנים לאובדן חירותו, פונה פולארד במכתב וקורא לציבור הישראלי לא להותיר את זעקותיו לעזרה חסרות מענה. במכתב אותו מפרסם פולארד הוא חושף את מצבו הבריאותי המתדרדר, את בדידותו ואת תחושת הבגידה בו. כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במכתב מדגיש פולארד את תחושת הבגידה לנוכח בחירתו לכנסת של יו"ר מפלגת הגימלאים, רפי איתן, מפקדו לשעבר של פולארד ו"האיש שבגד בי והפקיר אותי במשך 21 שנה".
"בשעה שאני ממשיך להירקב בכלא, איתן חוגג את נצחונו. זהו האיש שנכשל בביצוע תוכנית המילוט שלי. שנתן עדות שקרית נגדי לאמריקנים; שהיה שותף בתכנון השלכתי מהשגרירות, שלא נקף אצבע למען שחרורי במשך 21 שנה. אך גרוע מכל זאת, איתן מחזיק בידיו כבר 21 שנה את העותק היחיד של מסמך שמהווה קלף מיקוח חשוב על מנת להשיג את שחרורי. בחירתו של רפי איתן לכנסת, והדיבורים אודות האפשרות שיתמנה לשר הם תקיעת אצבע בעיניהם של האמריקנים. זוהי התגרות בהם שלא עולה לרפי איתן כלום, אך אני משלם עליה בחיי".
בפתח מכתבו כותב פולארד: חג הפסח ה-21 שלי בכלא מתקרב. אם לא יקרה נס, זה מה שעומד לעבור עלי במהלך השבוע של חג החירות: רעב, היפרטרמיה, עבודת פרך, בדידות, חולי ותחושת בגידה. בכל שנה אין מספיק מזון בחג הפסח והרעב הוא 'חברי' הקבוע. השנה זה יהיה אפילו גרוע יותר: האוכל הכשר לפסח שמוצב למכירה בקנטינה של הכלא נגנב ע"י אסירים אחרים. מה יהיה עכשיו? אין לי שמץ של מושג".
פולארד מציין בין היתר כי בבית הסוהר מופעל חימום למרות מזג אויר חם. האגף בו הוא שוהה הוא כ'סאונה' גדולה והתא שלו הוא כ'סיר לחץ' וכתוצאה, התפתחו אצלו מחלות שהשם המשותף שלהן הוא 'היפרטרמיה'. נוסף על כך "שנים רבות של סבל בכמה בתי סוהר עם התנאים הקשים ביותר הרסו את המערכת החיסונית שלי. לחץ הדם שלי נמצא כבר מזמן מחוץ לסקאלה, יש לי כולסטרול גבוה, סכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלקומה, התקפות קשות מכיס המרה, גידולים בסינוס שמונעים ממני להיבדק על מנת לוודא האם הם ממאירים או שפירים. בנוסף, יש לי סינוסיטיס כרוני אשר גורם לי לעיתים קרובות לדימום, סחרחרות, בחילה וכאבי ראש נוראיים. כשלכל אלה נוסף הלחץ של המחסור במזון ושאר הקשיים של חג הפסח, מצבי רק הולך ומחמיר".
פולארד מציין כי אין בידיו את הדברים הבסיסיים הנדרשים לליל הסדר, מצות, יין וכי בשבוע של הפסח כמו בכל שבוע אחר "אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. שום דבר אישי, בעניין הזה אני פשוט סמל לעם היהודי".
הוא מתאר את בדידותו "אני לגמרי לבד, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מבקרים. אני מודאג עד כדי חולי כשאני חושב על אשתי האהובה אסתר, הנמצאת בירושלים. אסתר עדיין נאבקת למען לשחרורי למרות מצבה הבריאותי הרעוע, המחסור בכסף וחוסר התמיכה המוחלט מצד ממשלת ישראל. אני מתגעגע אליה יותר משכל מילה תוכל לתאר. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת שנינו עומדים לעבור את חג החירות כאסירים".
עוד כותב פולארד: "במשך 21 שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך 21 שנה נותרו זעקותיי לעזרה חסרות מענה וכל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות. אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח.
שמע ישראל! ה' אלוקינו ה' אחד! עורו סוף סוף! הגיע הזמן לחזור בתשובה, העם חייב להתאחד מייד ולבצע סוף סוף את מצוות פדיון שבויים. לפעול, להתפלל, להשפיע, לדרוש. המסורת היהודית מלמדת אותנו לא לסמוך על ניסים. אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו ואלוקים יעשה את השאר. המכתב הזה והמסר הזועק מתוכו הם ההשתדלות שלי. זוהי זעקה אחרונה, זעקה מהלב, מעמקי נשמתי. מן המיצר אני זועק אליכם, בדמעות מן השאול". דברי פולארד במכתבו.
בעקבות המכתב קורא הועד למען פולארד לציבור להשאיר למענו כיסא ריק בליל הסדר ולהקריא את המכתב במהלך הסעודה "על מנת שבשעה שאנחנו מסובים כבני חורין נזכור את מי שעדיין בשבי בגלל פעילותו למעננו".
המכתב המלא יפורסם גם בעלון "מעייני הישועה" שיופץ בבתי הכנסת ערב פסח.
"בשעה שאני ממשיך להירקב בכלא, איתן חוגג את נצחונו. זהו האיש שנכשל בביצוע תוכנית המילוט שלי. שנתן עדות שקרית נגדי לאמריקנים; שהיה שותף בתכנון השלכתי מהשגרירות, שלא נקף אצבע למען שחרורי במשך 21 שנה. אך גרוע מכל זאת, איתן מחזיק בידיו כבר 21 שנה את העותק היחיד של מסמך שמהווה קלף מיקוח חשוב על מנת להשיג את שחרורי. בחירתו של רפי איתן לכנסת, והדיבורים אודות האפשרות שיתמנה לשר הם תקיעת אצבע בעיניהם של האמריקנים. זוהי התגרות בהם שלא עולה לרפי איתן כלום, אך אני משלם עליה בחיי".
בפתח מכתבו כותב פולארד: חג הפסח ה-21 שלי בכלא מתקרב. אם לא יקרה נס, זה מה שעומד לעבור עלי במהלך השבוע של חג החירות: רעב, היפרטרמיה, עבודת פרך, בדידות, חולי ותחושת בגידה. בכל שנה אין מספיק מזון בחג הפסח והרעב הוא 'חברי' הקבוע. השנה זה יהיה אפילו גרוע יותר: האוכל הכשר לפסח שמוצב למכירה בקנטינה של הכלא נגנב ע"י אסירים אחרים. מה יהיה עכשיו? אין לי שמץ של מושג".
פולארד מציין בין היתר כי בבית הסוהר מופעל חימום למרות מזג אויר חם. האגף בו הוא שוהה הוא כ'סאונה' גדולה והתא שלו הוא כ'סיר לחץ' וכתוצאה, התפתחו אצלו מחלות שהשם המשותף שלהן הוא 'היפרטרמיה'. נוסף על כך "שנים רבות של סבל בכמה בתי סוהר עם התנאים הקשים ביותר הרסו את המערכת החיסונית שלי. לחץ הדם שלי נמצא כבר מזמן מחוץ לסקאלה, יש לי כולסטרול גבוה, סכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלקומה, התקפות קשות מכיס המרה, גידולים בסינוס שמונעים ממני להיבדק על מנת לוודא האם הם ממאירים או שפירים. בנוסף, יש לי סינוסיטיס כרוני אשר גורם לי לעיתים קרובות לדימום, סחרחרות, בחילה וכאבי ראש נוראיים. כשלכל אלה נוסף הלחץ של המחסור במזון ושאר הקשיים של חג הפסח, מצבי רק הולך ומחמיר".
פולארד מציין כי אין בידיו את הדברים הבסיסיים הנדרשים לליל הסדר, מצות, יין וכי בשבוע של הפסח כמו בכל שבוע אחר "אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. שום דבר אישי, בעניין הזה אני פשוט סמל לעם היהודי".
הוא מתאר את בדידותו "אני לגמרי לבד, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מבקרים. אני מודאג עד כדי חולי כשאני חושב על אשתי האהובה אסתר, הנמצאת בירושלים. אסתר עדיין נאבקת למען לשחרורי למרות מצבה הבריאותי הרעוע, המחסור בכסף וחוסר התמיכה המוחלט מצד ממשלת ישראל. אני מתגעגע אליה יותר משכל מילה תוכל לתאר. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת שנינו עומדים לעבור את חג החירות כאסירים".
עוד כותב פולארד: "במשך 21 שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך 21 שנה נותרו זעקותיי לעזרה חסרות מענה וכל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות. אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח.
שמע ישראל! ה' אלוקינו ה' אחד! עורו סוף סוף! הגיע הזמן לחזור בתשובה, העם חייב להתאחד מייד ולבצע סוף סוף את מצוות פדיון שבויים. לפעול, להתפלל, להשפיע, לדרוש. המסורת היהודית מלמדת אותנו לא לסמוך על ניסים. אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו ואלוקים יעשה את השאר. המכתב הזה והמסר הזועק מתוכו הם ההשתדלות שלי. זוהי זעקה אחרונה, זעקה מהלב, מעמקי נשמתי. מן המיצר אני זועק אליכם, בדמעות מן השאול". דברי פולארד במכתבו.
בעקבות המכתב קורא הועד למען פולארד לציבור להשאיר למענו כיסא ריק בליל הסדר ולהקריא את המכתב במהלך הסעודה "על מנת שבשעה שאנחנו מסובים כבני חורין נזכור את מי שעדיין בשבי בגלל פעילותו למעננו".
המכתב המלא יפורסם גם בעלון "מעייני הישועה" שיופץ בבתי הכנסת ערב פסח.