עזרן אומרת לערוץ 7 כי היא ומשפחתה עוברים לקרוואן באתר הקרוואנים בעין צורים ו"סוף סוף נשב סביב שולחן, נוכל לאמר דבר תורה, לשמוע את אבא מקדש, לשיר את השירים שלנו, לאכול אוכל של אמא וסוף סוף אשן במיטה שלי".

אמנם ברגע שייכנסו כולם לבית, "הם ייזכרו בבית בנוה דקלים. זה יהיה רגע עצוב, אבל זה בכל זאת נכנס לבית משלנו, גם אם זמני. יש לנו כוחות, נעבור את זה ונקים בית חדש".

לדבריה, בימים הראשונים אחרי הגירוש, הם ישבו שבעה וחוץ מלבכות לא עשו דבר "אספנו פצעים ושברים". אחד הדברים הקשים ביותר היה ההתמודדות מול מה שהיא מכנה "מכונת הרשעה – מנהלת סל"ע". היא מציינת כי אפילו בשם המינהלת אין אמת, שכן ס, הוא סיוע, והמינהלת לא עזרה, ל, היא למפונים, ואנחנו לא מפונים אנחנו עקורים ומגורשים, וע פירושה – עזה, לא גורשנו מעזה אלא מגוש קטיף. "לא היה רגע דל טוב מהמינהלת וגם עתה אין. זו מפלצת ענקית המכלה את כוחותינו וכבודנו. איני מאחלת לאיש לעמוד מולה. רק השבוע בשעה שניקיתי את הקרוואן באתר עין צורים התקשר בני בן ה 7 בבכי. הוא סיפר שנתנו לו מכתב שבו נכתב כי 'ממחר אין יותר ארוחת בוקר'. כך נוהגים בילד שעבר גירוש? כך במשך חודשים וחודשים, שוב ושוב משגרים מכתבים כאלה".

על מלון הייאט אותו היא עוזבת כאמור לאחר 8 חודשים, יש לעזרן רק מילים טובות. ברגע שבמלון תפסו כי אין קשר בין המגורשים למינהלת, ולא המגורשים הם אלו שאינם משלמים חודשים את החשבונות למלון, הם היו מקסימים אלינו.

להאזנה לראיון