שופטת ביהמ"ש השלום עירית כהן קבעה לעוד כחודשים דיון שבו יוחלט האם חלה על דברי ח"כ מהעבודה לשעבר הרב מלכיאור חסינות חברי כנסת או שניתן להגיש נגדו תביעת לשון הרע.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי התובע נגד הרב מלכיאור הוא מנהל המרכז הישראלי נורבגי למלחמה באנטישמיות ובגזענות, ארז אוריאלי. התביעה בגין לשון הרע מתייחסת לדברי הרב מלכיאור בתכנית 'הבוקר הזה' ברשת ב', שבה אמר כי אוריאלי הוא "גורם כהניסט בנורבגיה", וכן כי "מדובר על בחור ישראלי יורד שנמצא באוסלו ועושה הכל כדי להפיץ כל מיני דברים".
הרב מלכיאור טען כי "ראיון בכלי תקשורת בארץ ובחו"ל הוא חלק מרכזי ועיקרי בתפקידו של ח"כ והוא רואיין בתכנית אך ורק בשל מעמדו ותפקידו כחבר כנסת". השופטת קבעה כי השאלה שיש לברר היא האם דבריו של הרב מלכיאור היו "במסגרת תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת", וכי תקיים דיון בשאלת החסינות.
יצויין כי במאמר שפרסם בזמנו אוריאלי בבטאון נתיב, התייחס לשליח האו"ם למזה"ת טריה לארסן וחשף את המעשים 'המושחתים' כלשונו בהם היה מעורב בארצו. אוריאלי כתב כי "נורבגיה מקיאה את לארסן המושחת מתוכה, כל הדלתות נסגרות בפניו ואין הוא יכול למצוא בה משרה כלשהי. שר החוץ הנורבגי Bjørn Tore Godal מסרב לכל קשר רשמי עם לארסן. עתה פונה לארסן לשני חבריו הטובים ושותפיו לעסקים - יאסר ערפאת ושמעון פרס. כיוון שאין הוא יכול לקבל שום משרה בנורבגיה, הוא מארגן לעצמו משרה משתלמת היטב מחוץ לארצו: בינואר 1998 מתמנה האיש ליועץ הממשלה למזרח התיכון. המשרה מושגת עבורו לאחר השתדלות אש"ף וישראל בעבורו. ב 02 בעקבות הפרסום מישראל, חוקר משרד החוץ הנורבגי את פרשת הפרס הכספי, שבו לארסן ואשתו Mona Jull קיבלו ממכון פרס לשלום כ- 10% מהכסף שאותו העביר לארסן מקופת ממשלת נורבגיה לקופתו של פרס. העיתונות הנורבגית מגלה ענין רב בסיפור. שוב 'זוכר' לארסן לסַפר רק חלק מהאמת: לשאלת העיתונאים לגבי השימוש בכסף, ענה לארסן שחלקו שימש לפרנסה בעת שהיה מחוסר עבודה, וחלקו בבנק, שם הכסף מושקע 'כדי להביא שלום למזרח התיכון'. אך אשתו מסרה גירסה אחרת - שהכסף בבנק. גם הפעם 'שכחה' משפחת לארסן לדווח - הן למשרד החוץ והן ללשכת המס".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי התובע נגד הרב מלכיאור הוא מנהל המרכז הישראלי נורבגי למלחמה באנטישמיות ובגזענות, ארז אוריאלי. התביעה בגין לשון הרע מתייחסת לדברי הרב מלכיאור בתכנית 'הבוקר הזה' ברשת ב', שבה אמר כי אוריאלי הוא "גורם כהניסט בנורבגיה", וכן כי "מדובר על בחור ישראלי יורד שנמצא באוסלו ועושה הכל כדי להפיץ כל מיני דברים".
הרב מלכיאור טען כי "ראיון בכלי תקשורת בארץ ובחו"ל הוא חלק מרכזי ועיקרי בתפקידו של ח"כ והוא רואיין בתכנית אך ורק בשל מעמדו ותפקידו כחבר כנסת". השופטת קבעה כי השאלה שיש לברר היא האם דבריו של הרב מלכיאור היו "במסגרת תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת", וכי תקיים דיון בשאלת החסינות.
יצויין כי במאמר שפרסם בזמנו אוריאלי בבטאון נתיב, התייחס לשליח האו"ם למזה"ת טריה לארסן וחשף את המעשים 'המושחתים' כלשונו בהם היה מעורב בארצו. אוריאלי כתב כי "נורבגיה מקיאה את לארסן המושחת מתוכה, כל הדלתות נסגרות בפניו ואין הוא יכול למצוא בה משרה כלשהי. שר החוץ הנורבגי Bjørn Tore Godal מסרב לכל קשר רשמי עם לארסן. עתה פונה לארסן לשני חבריו הטובים ושותפיו לעסקים - יאסר ערפאת ושמעון פרס. כיוון שאין הוא יכול לקבל שום משרה בנורבגיה, הוא מארגן לעצמו משרה משתלמת היטב מחוץ לארצו: בינואר 1998 מתמנה האיש ליועץ הממשלה למזרח התיכון. המשרה מושגת עבורו לאחר השתדלות אש"ף וישראל בעבורו. ב 02 בעקבות הפרסום מישראל, חוקר משרד החוץ הנורבגי את פרשת הפרס הכספי, שבו לארסן ואשתו Mona Jull קיבלו ממכון פרס לשלום כ- 10% מהכסף שאותו העביר לארסן מקופת ממשלת נורבגיה לקופתו של פרס. העיתונות הנורבגית מגלה ענין רב בסיפור. שוב 'זוכר' לארסן לסַפר רק חלק מהאמת: לשאלת העיתונאים לגבי השימוש בכסף, ענה לארסן שחלקו שימש לפרנסה בעת שהיה מחוסר עבודה, וחלקו בבנק, שם הכסף מושקע 'כדי להביא שלום למזרח התיכון'. אך אשתו מסרה גירסה אחרת - שהכסף בבנק. גם הפעם 'שכחה' משפחת לארסן לדווח - הן למשרד החוץ והן ללשכת המס".