כוננות שיא לקראת הפסח עקב התרעות בלתי ממוקדות לפיגועים. שוטרים מוצבים במרכזי קניות, בשווקים ובתחנות הסעה. הערב, ליל הסדר, תתוגבר אבטחת בתי הכנסת והמלונות.

זמני הדלקת הנרות וכניסת החג:


ירושלים: 18:31

תל אביב: 18:46

חיפה: 18:37

באר שבע: 18:45

אילת: 18:45



זמני צאת החג:


ירושלים: 19:44

תל אביב: 19:46

חיפה: 19:47

באר שבע: 19:46

אילת: 19:42


מערכת ערוץ 7 מאחלת לגולשי האתר, ולכל בית ישראל חג כשר ושמח!!!



כוחות הבטחון יפרסו החל מהבוקר בכל רחבי הארץ במטרה למנוע מארגוני הטרור לבצע פיגועים בישראל במהלך חג הפסח. בידי מערכת הבטחון כ-70 התרעות לביצוע פיגוע ברחבי ישראל.

אלפי שוטרים, לוחמי משמר הגבול ומתנדבים יהיו פרושים עד לצאת החג לאורך קו התפר, עוטף ירושלים, בכניסות לערים, על צירי התנועה המרכזיים ובמקומות הומי אדם.


מזג האוויר צפוי להיות אביבי, כרצוי בחג האביב. זאת לפחות עד שבת חול המועד.


ואצלנו - מבצע ה'אפיקומן' של ערוץ 7:

ברכותינו לגולשים הנאמנים שאיתרו את ה'אפיקומן' שהסתרנו באחת הכתבות. למי שתהה - האיזכוק 'אפיקומן' בכתבת הטיול של קובי פינקלר, כפי שדיווחו רבים, לא הייתה האפיקומן המוסתר שכן ביקשנו את המילה 'אפיקומן' ששולבה בכתבה כלשהי "כאילו נטולת קשר לתוכן הכתבה", ולא כחלק הגיוני מהכתבה.

השי יישלח לבתי המוצאים.


בקשה: להשאיר כיסא ריק בסדר למען יונתן פולארד:

הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה קורא לציבור בישראל להשאיר מחר, בליל הסדר, כיסא ריק ליהונתן פולארד ולשאר השבויים והנעדרים. "ביום בו אנו חוגגים את חירותנו נזכור את מי שהקריבו את חירותם למעננו ושטרם מלאנו את חובתנו להשיבם הביתה" אומרים בוועד.

כמו כן, הוועד הפיץ ביממה האחרונה עשרות אלפי מכתבי דוא"ל ובהם מכתב שכתב יהונתן פולארד ובו הוא מתאר כיצד צפוי לעבור עליו ליל הסדר ה-21 שלו בכלא האמריקני. פעילי הוועד מבקשים מהציבור להקריא את המכתב במהלך סעודת החג.

מכתבו של פולארד:

חג החירות העשרים ואחד שלי בכלא
מאת: יהונתן פולארד

חג הפסח העשרים ואחד שלי בכלא מתקרב. אם לא יקרה נס, זה מה שעומד לעבור עלי במהלך השבוע של חג החירות: רעב, היפרטרמיה, עבודת פרך, בדידות, חולי ותחושת בגידה.

רעב: בכל שנה אין מספיק מזון בחג הפסח והרעב הוא "חברי" הקבוע. השנה זה יהיה אפילו גרוע יותר: האוכל הכשר לפסח שמוצב למכירה בקנטינה של הכלא נגנב ע"י אסירים אחרים. מה יהיה עכשיו? אין לי שמץ של מושג.

היפרטרמיה: זהו השם המשותף שניתן לוריאציות רבות של מחלות הנובעות מחום. למרות מזג האוויר החם בצפון קרוליינה, בית הסוהר ממשיך להפעיל את החימום באגף שבו אני מוחזק. האגף כולו הוא סאונה אחת גדולה והתא שלי הוא סיר לחץ.

עבודת פרך: לא יהיה לי שום סדר פסח. לא מצה שמורה, לא יין, לא הסיבה כבן חורין. במשך השבוע של החג, ממש כמו בכל שבוע אחר, אני אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. שום דבר אישי, בעניין הזה אני פשוט סמל לעם היהודי.

בדידות: אני לגמרי לבד, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מבקרים. אני מודאג עד כדי חולי כשאני חושב על אשתי האהובה אסתר, הנמצאת בירושלים. אסתר עדיין נאבקת למען לשחרורי למרות מצבה הבריאותי הרעוע, המחסור בכסף וחוסר התמיכה המוחלט מצד ממשלת ישראל. אני מתגעגע אליה יותר משכל מילה תוכל לתאר. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת שנינו עומדים לעבור את חג החירות כאסירים.

חולי: עשרים ואחת שנים של סבל ממושך בכמה מבתי הסוהר עם התנאים הקשים ביותר, הרסו את המערכת החיסונית שלי. לחץ הדם שלי נמצא כבר מזמן מחוץ לסקאלה, יש לי כולסטרול גבוה, סכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלקומה, התקפות קשות מכיס המרה, גידולים בסינוס שמונעים ממני להיבדק על מנת לוודא האם הם ממאירים או שפירים. בנוסף, יש לי סינוסיטיס כרוני אשר גורם לי לעיתים קרובות לדימום, סחרחרות, בחילה וכאבי ראש נוראיים. כשלכל אלה נוסף הלחץ של המחסור במזון ושאר הקשיים של חג הפסח, מצבי רק הולך ומחמיר.

תחושת בגידה: השירות שלי לישראל לא היה למען מפלגה או מנהיג פוליטי. התגייסתי על מנת לשרת את האומה, למען טובת הכלל. מעולם לא בקשתי תודות או תמורה. אך גם בחלומותיי הגרועים ביותר, מעולם לא דמיינתי שלעם שלי לא יהיה אכפת ממצוות פדיון שבויים עד כדי כך שיעלו לשלטון וייתנו כוח למפקד שלי לשעבר, אותו האיש שבגד בי והפקיר אותי במשך עשרים ואחת שנה. במקום זעקה לאומית שתאלץ את ממשלת ישראל להשיג את שחרורי לקראת חג החירות, הלכו בני עמי לקלפי ובחרו ברפי איתן להיות חבר כנסת וככל הנראה גם לתפקיד שר.

בשעה שאני ממשיך להירקב בכלא, איתן חוגג את נצחונו. זהו האיש שנכשל בביצוע תוכנית המילוט שלי; שנתן עדות שקרית נגדי לאמריקנים; שהיה שותף בתכנון השלכתי מהשגרירות; שלא נקף אצבע למען שחרורי במשך עשרים ואחת שנה. אך גרוע מכל זאת, איתן מחזיק בידיו כבר עשרים ואחת שנה את העותק היחיד של מסמך שמהווה קלף מיקוח חשוב על מנת להשיג את שחרורי. בחירתו של רפי איתן לכנסת, והדיבורים אודות האפשרות שיתמנה לשר הם תקיעת אצבע בעיניהם של האמריקנים. זוהי התגרות בהם שלא עולה לרפי איתן כלום, אך אני משלם עליה בחיי.

לא לסמוך על הנס. המסורת היהודית מלמדת אותנו לא לסמוך על ניסים. אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו ואלוקים יעשה את השאר.

המכתב הזה והמסר הזועק מתוכו הם ההשתדלות שלי. זוהי זעקה אחרונה, זעקה מהלב, מעמקי נשמתי. מן המיצר אני זועק אליכם! בדמעות מן השאול! קריאה נרגשת לאחי, כל בית ישראל:

במשך עשרים ואחת שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך עשרים ואחת שנה נותרו זעקותיי לעזרה חסרות מענה וכל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות. אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח.

שמע ישראל! ה' אלוקינו ה' אחד! עורו סוף סוף! הגיע הזמן לחזור בתשובה! העם חייב להתאחד מייד ולבצע סוף סוף את מצוות פדיון שבויים! לפעול! להתפלל! להשפיע! לדרוש!

רק מתוך אחדות ישראל נראה לבורא עולם שבית ישראל לא ישקוט ולא ינוח עוד! לא יעמוד עוד על דם רעהו! בפדיונו של שבוי אחד, עם ישראל פודה למעשה את עצמו.

חג החירות קרב. בעזרת ה', הישועה תבוא כהרף עין! יהי רצון שהפסח הזה יהיה חג של חירות - כללית ופרטית - והלוואי שיהיה זה פסח של אותות ומופתים לגאולתם של כל שבויי עם ישראל! אמן! כן יהי רצון!


רופא: 'אל תחליטו לבד על צריכת התרופות בפסח'
הרב ד"ר משה רוטשילד מבית החולים מעייני הישועה אומר כי אסור לחולים להחליט בעצמם אלו תרופות יצרכו בפסח ואלו לא יצרכו בשל החשש מן החמץ שבתרופות. לדבריו, ההחלטה על כך צריכה להיות של רופא בלבד.

"אני נלחם נגד הרשימות הללו. לא שמעתי שיש רשימה שמישהו מסתכל אם תרנגול כשר או לא כשר
ופתאום נתנו רשימה לעם, שכל אחד יפסוק ויחליט לבד"

הרב ד"ר רוטשילד סיפר כי לפני מספר שנים קיבל בשבת חול המועד פסח שליח של אדם חשוב שקרא לו לבוא בשל אדם זקן שלא מרגיש טוב. אותו זקן לקח בדרך כלל כדורים לייצוב לחץ הדם ובאותו פסח לא לקח אותם. "באתי מיד לשם ונתתי לו כדור שצריך היה להשפיע מיד, אחרי שעתיים לקחו אותו לבית החולים ולמחרת הוא נפטר", סיפר.

לאחר מות הזקן התגלה שבמקום לבלוע את הכדור הוא שפך את תכולתו על הרצפה וזאת מכיוון שלפני כמה שנים כמעט כל התרופות היו כשרות לפסח חוץ מן התרופות שיוצרו בבית חרושת אחד בחיפה שיש בו חשש חמץ. אותו זקן, לדבריו, לא לקח את הכדורים שהיו חיוניים לבריאותו ולשמירה על חייו בשל החשש להימצאות חמץ בתרופה.

לדבריו, הסיפור הזה מוכיח כי לתת את רשימת התרופות לפציינטים זה דבר שלא כל כך מקובל. "בהחלט צריך לשמור על פסח אבל אדם שצריך לקחת תרופות חיוניות צריך לשים את ההחלטה עליהן אך ורק ביד רופא, שלא ישנה אפילו אם יש פעמים תרופות חלופיות אך יתכן שהן אינן אותו דבר".

להאזנה לראיון