בתי הדין לפשעי מלחמה שהקים האו"ם מיותרים, מהווים בזבוז כסף ולעיתים גם פוגעים באותם בני אדם שלשמירת זכויותיהם הוקמו. כך כותבת חברת הועדה המייעצת לעניני המזרח התיכון של ארגון זכויות האדם הבינלאומי, הלנה קובן. קובן מותחת ביקורת נוקבת על בתי דין שהקים האו"ם לשפוט פושעי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר ברואנדה ובסודן וקוראת לשקול את נחיצותם של בתי דין בינלאומיים לפשעי מלחמה.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי קובן, אזרחית בריטית, בעלת טור בסנדיי טיימס הבריטי וכותבת בעתונים אמריקנים כמו הניו יורק טיימס, מציינת כי ההשראה לבתי"ד אלו היה בית הדין לפושעי מלחמה נאציים בנירנברג. אבל מוסיפה קובן, אין דמיון ביניהם. בית הדין בנירנברג היה חלק ממערך שהוקם כדי לשקם את המדינות ההרוסות מהמלחמה. הוא פעל במהירות וביעילות, ובתוך 11 חודשים הסתיימו המשפטים, הפושעים הורשעו חלקם הוצא להורג וארה"ב התפנתה לשקם.
לעומת זאת, בתי הדין של האו"ם פועלים באיטיות, זוללים כסף ולעיתים מסלימים את המצב ופוגעים בזכויות אדם. דוגמא לכך לדבריה, הטבח באוגנדה. ביולי 04 ביקשה ממשלת אוגנדה מהתובע בהאג לפתוח בחקירה בחשד כי צבא המורדים LRA בצפון אוגנדה, ביצע פשעי מלחמה ב 18 שנות מלחמת שבטים עקובה מדם. אבל באפריל 05 הגיעה להאג משלחת מאותו אזור ובראשה ראש אחד השבטים הלוחמים, דיויד עונן אוקנה. המשלחת ביקשה כי בית הדין ישאיר לשבטים לפתור בעצמם את הבעיה בדרכים שלהם שהן יעילות יותר מאשר באמצעות חקירות ומשפטים בינלאומיים. הוא הזהיר מפני תוצאות המהלך הבינלאומי. באוקטובר החליטה ממשלת אוגנדה להסלים את המאבק במורדים, ופרסמה כי בית הדין בהאג הוציא צווי מעצר נגד 5 ממנהיגי צבא המורדים. התוצאה היתה שצבא המורדים טבח באזרחים ובעובדי ארגוני סיוע.
בית הדין ביוגוסלביה לשעבר 'מרח' את משפטו של מילושביץ' על פני 4 שנים במהלכן הוא גם ניצל את הבימה שניתנה לו כדי להסית ולהתסיס, אומרת קובן. בסופו של דבר את השלום השברירי השיגו הכוחות הבינלאומיים והמאמצים הדיפלומטיים ולא עורכי דין ושופטים.
לדבריה את הכסף שמשקיע האו"ם בבתי דין אלו ניתן לנצל טוב יותר לרווחת קורבנות המלחמות. כך סברה גם ההנהגה הרואנדית שהביעה את דעתה ללא מורא כי ניתן היה למצוא אפיקים מועילים יותר לאותם מיליארד הדולרים שהושקעו בבית הדין לפשעי מלחמה.
קובן מוסיפה כי פעילי זכויות אדם מארצות מבוססות חושבים לפעמים כי הם יודעים יותר טוב מהקורבנות עצמם מה דרוש להם והם גם אינם טורחים לברר. לפעמים הקורבנות מעדיפים להשיג שקט, בטחון ואוכל, לפני העמדתם לדין של פושעי מלחמה. מה גם שלא הוכח כי העמדתם לדין של פושעי מלחמה מנעה את הפשעים. למשל, מילושביץ' הוזהר פעמים רבות כי יועמד לדין, הוא ראה שמעמידים לדין מפקדי צבא סרבי שפעלו בבוסניה וגם ראה את המעצרים שביצע צבא נאטו בבוסניה, כל אלו לא מנעו ממנו לבצע "טיהור אתני".
לדעת קובן גורלו של בית הדין שהוקם לחקור את פשעי המלחמה שבוצעו בסודאן יהיה כגורל קודמיו ולכן יש לפזר את האשליות של האידיאליסטים הרואים בבית הדין כגורם שיתערב ויפסיק ביצוע פשעי מלחמה. "הגיע הזמן לנטוש את אשליית הצדק העולמי", מדגישה קובן.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי קובן, אזרחית בריטית, בעלת טור בסנדיי טיימס הבריטי וכותבת בעתונים אמריקנים כמו הניו יורק טיימס, מציינת כי ההשראה לבתי"ד אלו היה בית הדין לפושעי מלחמה נאציים בנירנברג. אבל מוסיפה קובן, אין דמיון ביניהם. בית הדין בנירנברג היה חלק ממערך שהוקם כדי לשקם את המדינות ההרוסות מהמלחמה. הוא פעל במהירות וביעילות, ובתוך 11 חודשים הסתיימו המשפטים, הפושעים הורשעו חלקם הוצא להורג וארה"ב התפנתה לשקם.
לעומת זאת, בתי הדין של האו"ם פועלים באיטיות, זוללים כסף ולעיתים מסלימים את המצב ופוגעים בזכויות אדם. דוגמא לכך לדבריה, הטבח באוגנדה. ביולי 04 ביקשה ממשלת אוגנדה מהתובע בהאג לפתוח בחקירה בחשד כי צבא המורדים LRA בצפון אוגנדה, ביצע פשעי מלחמה ב 18 שנות מלחמת שבטים עקובה מדם. אבל באפריל 05 הגיעה להאג משלחת מאותו אזור ובראשה ראש אחד השבטים הלוחמים, דיויד עונן אוקנה. המשלחת ביקשה כי בית הדין ישאיר לשבטים לפתור בעצמם את הבעיה בדרכים שלהם שהן יעילות יותר מאשר באמצעות חקירות ומשפטים בינלאומיים. הוא הזהיר מפני תוצאות המהלך הבינלאומי. באוקטובר החליטה ממשלת אוגנדה להסלים את המאבק במורדים, ופרסמה כי בית הדין בהאג הוציא צווי מעצר נגד 5 ממנהיגי צבא המורדים. התוצאה היתה שצבא המורדים טבח באזרחים ובעובדי ארגוני סיוע.
בית הדין ביוגוסלביה לשעבר 'מרח' את משפטו של מילושביץ' על פני 4 שנים במהלכן הוא גם ניצל את הבימה שניתנה לו כדי להסית ולהתסיס, אומרת קובן. בסופו של דבר את השלום השברירי השיגו הכוחות הבינלאומיים והמאמצים הדיפלומטיים ולא עורכי דין ושופטים.
לדבריה את הכסף שמשקיע האו"ם בבתי דין אלו ניתן לנצל טוב יותר לרווחת קורבנות המלחמות. כך סברה גם ההנהגה הרואנדית שהביעה את דעתה ללא מורא כי ניתן היה למצוא אפיקים מועילים יותר לאותם מיליארד הדולרים שהושקעו בבית הדין לפשעי מלחמה.
קובן מוסיפה כי פעילי זכויות אדם מארצות מבוססות חושבים לפעמים כי הם יודעים יותר טוב מהקורבנות עצמם מה דרוש להם והם גם אינם טורחים לברר. לפעמים הקורבנות מעדיפים להשיג שקט, בטחון ואוכל, לפני העמדתם לדין של פושעי מלחמה. מה גם שלא הוכח כי העמדתם לדין של פושעי מלחמה מנעה את הפשעים. למשל, מילושביץ' הוזהר פעמים רבות כי יועמד לדין, הוא ראה שמעמידים לדין מפקדי צבא סרבי שפעלו בבוסניה וגם ראה את המעצרים שביצע צבא נאטו בבוסניה, כל אלו לא מנעו ממנו לבצע "טיהור אתני".
לדעת קובן גורלו של בית הדין שהוקם לחקור את פשעי המלחמה שבוצעו בסודאן יהיה כגורל קודמיו ולכן יש לפזר את האשליות של האידיאליסטים הרואים בבית הדין כגורם שיתערב ויפסיק ביצוע פשעי מלחמה. "הגיע הזמן לנטוש את אשליית הצדק העולמי", מדגישה קובן.