שיעור התחלואה בסרטן בקרב ניצולי שואה החיים בישראל גבוהים לעומת בני גילם אשר עלו ארצה לפני מלחמת העולם השנייה, כך קובע מחקר ישראלי חדש וראשון מסוגו שבדק את שכיחות מחלת הסרטן בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה בישראל.
המחקר נערך על ידי בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, במימון האגודה למלחמה בסרטן. עוד קבע המחקר כי ניצולים שהיו בגילאי הילדות בזמן המלחמה נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן מאלו שהיו בגילאים מבוגרים יותר במהלכה וכי ההישרדות מהמחלה בקרב הניצולים שחלו בסרטן נמוכה מעט מזו של חולי סרטן שלא עברו את המלחמה.
המחקר התבסס על איסוף נתוני רישום מחלת הסרטן בישראל של כ – 2 מליון ישראלים ילידי אירופה וממסקנותיו עולה המלצה לערנות מוגברת לביצוע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן השד והמעי הגס בקרב ניצולי השואה וכן קריאה לבני המשפחה של הניצולים והסובבים אותם שיהיו ערים וקשובים לתלונותיהם ויסייעו בידם לבצע את הבדיקות לגילוי מוקדם, גם אם לא התגלו סימפטומים כלשהם.
ד"ר מיכה ברחנא, מנהל רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות ומרצה בכיר בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה מסר כי: "כידוע לנו, החיים בגטאות ובמחנות הריכוז באירופה בתקופת השואה אופיינו בעיקר על-ידי צפיפות קשה, מחסור באמצעי קיום, תנאים סניטרים וסביבתיים קשים, רעב מתמשך, הכולל תת-תזונה ומחסור במרכיבי מזון שונים, קור, תשישות ודחק נפשי. תנאים קשים אלה, ובעיקר ההגבלה הקלורית וחוסר ברכיבים תזונתיים, מהם סבלו ניצולי השואה לאורך שנות המלחמה, עשויים להיות בין הגורמים העיקריים לממצאים"
נעמי ווין רביב, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה הוסיפה כי: "ממצאי המחקר מצביעים גם על כך שאלו שעברו את מלחמת העולם השנייה בגיל צעיר יותר (ילידי 1940-1945) היו בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן. החשיפה לרעב וחסר תזונתי במהלך הילדות ובגיל ההתבגרות, בהם נמצא הגוף בתהליך גדילה מואץ, התגלו כגורם המגביר את הסיכון להתפתחות מחלת הסרטן"
עוד מצאו החוקרים כי אחוז ההישרדות ממחלות ממאירות בקרב ניצולי שואה היה נמוך במעט ( ב - 5% עד 13%) לעומת אחוז ההישרדות בקרב ילידי אירופה שעלו ארצה לפני המלחמה וגם שניצולי שואה מאובחנים באופן יחסי, בשלבים מאוחרים יותר של המחלה, ככל הנראה בשל חוסר רצון "להתלונן" על סימפטומים גופניים, מה שיכול להסביר ממצא זה.
המחקר נערך על ידי בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, במימון האגודה למלחמה בסרטן. עוד קבע המחקר כי ניצולים שהיו בגילאי הילדות בזמן המלחמה נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן מאלו שהיו בגילאים מבוגרים יותר במהלכה וכי ההישרדות מהמחלה בקרב הניצולים שחלו בסרטן נמוכה מעט מזו של חולי סרטן שלא עברו את המלחמה.
המחקר התבסס על איסוף נתוני רישום מחלת הסרטן בישראל של כ – 2 מליון ישראלים ילידי אירופה וממסקנותיו עולה המלצה לערנות מוגברת לביצוע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן השד והמעי הגס בקרב ניצולי השואה וכן קריאה לבני המשפחה של הניצולים והסובבים אותם שיהיו ערים וקשובים לתלונותיהם ויסייעו בידם לבצע את הבדיקות לגילוי מוקדם, גם אם לא התגלו סימפטומים כלשהם.
ד"ר מיכה ברחנא, מנהל רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות ומרצה בכיר בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה מסר כי: "כידוע לנו, החיים בגטאות ובמחנות הריכוז באירופה בתקופת השואה אופיינו בעיקר על-ידי צפיפות קשה, מחסור באמצעי קיום, תנאים סניטרים וסביבתיים קשים, רעב מתמשך, הכולל תת-תזונה ומחסור במרכיבי מזון שונים, קור, תשישות ודחק נפשי. תנאים קשים אלה, ובעיקר ההגבלה הקלורית וחוסר ברכיבים תזונתיים, מהם סבלו ניצולי השואה לאורך שנות המלחמה, עשויים להיות בין הגורמים העיקריים לממצאים"
נעמי ווין רביב, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה הוסיפה כי: "ממצאי המחקר מצביעים גם על כך שאלו שעברו את מלחמת העולם השנייה בגיל צעיר יותר (ילידי 1940-1945) היו בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן. החשיפה לרעב וחסר תזונתי במהלך הילדות ובגיל ההתבגרות, בהם נמצא הגוף בתהליך גדילה מואץ, התגלו כגורם המגביר את הסיכון להתפתחות מחלת הסרטן"
עוד מצאו החוקרים כי אחוז ההישרדות ממחלות ממאירות בקרב ניצולי שואה היה נמוך במעט ( ב - 5% עד 13%) לעומת אחוז ההישרדות בקרב ילידי אירופה שעלו ארצה לפני המלחמה וגם שניצולי שואה מאובחנים באופן יחסי, בשלבים מאוחרים יותר של המחלה, ככל הנראה בשל חוסר רצון "להתלונן" על סימפטומים גופניים, מה שיכול להסביר ממצא זה.