האגודה לזכויות האזרח פנתה ליוע"מ מזוז בבקשה שיורה לממשלה לחזור בה מהכוונה לשלול את תושבותם של חברי ממשלת החמאס המתגוררים בירושלים.
במכתבם הדגישו ראשי ה האגודה כי אמנם חובתה של המדינה לפעול נגד מי שמסכן את בטחונה, ואולם זאת רק במסגרת הליכים פליליים. בכל מקרה, לטעמם חברי הפרלמנט החמאסי אינם נחשדים בפעילות "בטחונית", וגירושם - רק משום היבחרם לפרלמנט - אסור על פי הדין הישראלי והבינלאומי. כך קובעים חברי האגודה.
האגודה מדגישה עוד במכתבה, כי החלטתם של השרים בדבר ביטול התושבות חמורה, גם בשל הלגיטימציה, שהיא נותנת למגמות גזעניות, כהגדרתה. המתבטאות לא פעם בקריאות לשלול את מעמדם של אזרחי ישראל ותושביה הערבים.
להלן נוסח מכתבה של האגודה ליועץ המשפטי מזוז אותו שיגר עורך הדין עודד פלר:
במכתבם הדגישו ראשי ה האגודה כי אמנם חובתה של המדינה לפעול נגד מי שמסכן את בטחונה, ואולם זאת רק במסגרת הליכים פליליים. בכל מקרה, לטעמם חברי הפרלמנט החמאסי אינם נחשדים בפעילות "בטחונית", וגירושם - רק משום היבחרם לפרלמנט - אסור על פי הדין הישראלי והבינלאומי. כך קובעים חברי האגודה.
האגודה מדגישה עוד במכתבה, כי החלטתם של השרים בדבר ביטול התושבות חמורה, גם בשל הלגיטימציה, שהיא נותנת למגמות גזעניות, כהגדרתה. המתבטאות לא פעם בקריאות לשלול את מעמדם של אזרחי ישראל ותושביה הערבים.
להלן נוסח מכתבה של האגודה ליועץ המשפטי מזוז אותו שיגר עורך הדין עודד פלר:
מן העיתונות למדנו, כי בהתייעצות שרים שנערכה ביום 18.4.2006 בלשכתו של ראש הממשלה בפועל הוחלט להתחיל בהליך לשלול את תושבותם של שלושה חברי הפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס, המתגוררים בירושלים המזרחית ("השרים: תישלל התושבות מחברי פרלמנט של חמאס", "הארץ", 20.4.2006). עוד למדנו, כי החלטת להגן משפטית על החלטה זו, אם תוגשנה נגדה עתירות ("מזוז: נגן בבג"ץ על ההחלטה לשלול תושבות מאנשי חמאס", "הארץ", 20.4.2006).
אנו סבורים, כי החלטת השרים אינה ראויה, אינה חוקתית ואינה חוקית, וכי מתפקידך להבהיר זאת לשרים ולהימנע מלהעניק לה גיבוי משפטי.
רשויות המדינה זכאיות ואף חייבות לפעול נגד כל אדם הפוגע בבטחון המדינה ובבטחון אזרחיה, ואולם לרשותן עומדים אמצעי אכיפה רבים וחמורים פחות משלילת מעמד. הסמכות לשלול מעמד מטעמים של "הפרת אמונים" למדינה היא סמכות קיצונית מאוד שאין לה מקבילה במדינות נאורות. דברים אלה נטענו מפי נציגי המדינה בפני בג"ץ בפרשת אלראי, שם נדרש בג"ץ להורות לשר הפנים לשלול את מעמדו בישראל של יגאל עמיר מטעמים של "הפרת אמונים". המדינה הודיעה לבג"ץ, כי היא רואה לנכון להימנע ככלל מהפעלת הסמכות לבטל מעמד, אותה היא מגדירה "צעד דרסטי וקיצוני". בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ופסק, כי הדין הפלילי הוא הדרך להוקיע מעשים אסורים ולהביע הסתייגות וסלידה מהם (בג"ץ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, 24 (1996)).
בפעם הראשונה (והאחרונה, למיטב ידיעתנו), שהחליט שר הפנים לשלול את מעמדו של אדם בישראל בשל "הפרת אמונים" הודיע היועץ המשפטי לממשלה, כי כיוון שמדובר ב"צעד חמור ומרחיק לכת", לא ייעשה הדבר, אלא אם אותו אדם "היה מעורב בפעילות עוינת וחמורה כנגד בטחון המדינה", וניצל את מעמדו בישראל לצורך פעילות זו (ר' מכתבו של עו"ד יעקב שפירא מיום 11.8.2002 (מספרו אצלכם: 2002-0004-21587)).
חברי הפרלמנט הפלסטיני אינם נחשדים בפעילות שכזו, והם ודאי אינם חשודים שניצלו את רישיון הישיבה לצורך פעילות שכזו. העילה היחידה לשלילת מעמדם ולגירושם מבתיהם היא חברותם בפרלמנט הפלסטיני מטעם תנועת חמאס.
התושבים הפלסטינים של ירושלים המזרחית מחזיקים ברישיון לישיבת קבע משום סיפוחה של העיר המזרחית לישראל בשנת 1967 והחלת המשפט הישראלי באזור. המשפט הבינלאומי אינו מכיר בסיפוח ירושלים המזרחית על ידי מדינת ישראל ורואה בירושלים המזרחית שטח כבוש. גירוש תושבי השטח הכבוש אסור על פי הוראות המשפט הבינלאומי. הוא אסור אף על פי הוראות הדין הישראלי. החלת הדין הישראלי באזור והקביעה הנורמטיבית, כי האזור הוא חלק מירושלים, "שטח של ארץ ישראל, שבו חלים המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה", הובילה ליצירת "אינטגרציה של האזור ותושביו למערכת המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה". בראש ובראשונה מקנה רישיון הישיבה לתושבים הפלסטינים, תושבים שמרכז חייהם באיזור המסופח, זכות לשהות באופן קבוע בבתיהם וחסינות מפני גירוש. בדיוק משום כך, הרישיון, כדברי בג"ץ, ניתן להם בדין ולא בחסד (בג"ץ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424, 429 - 431 (1988)).
התושבים הפלסטינים של ירושלים המזרחית משתתפים בבחירות לפרלמנט על פי הסכמי אוסלו ובאישור ממשלת ישראל. חברי הפרלמנט, שאת מעמדם מבקשת הממשלה לשלול, נבחרו בבחירות שממשלת ישראל התירה את עריכתן. הממשלה אף הגנה על החלטתה זו בבג"ץ (בג"ץ 550/06 זאבי נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 9.2.2006)).
כעת, כשתוצאות הבחירות אינן לרוחה של ממשלת ישראל, הוחלט על שלילת מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית, שנבחרו לפרלמנט. החברות בפרלמנט כשלעצמה, כמו גם עמדותיהם הפוליטיות של חברי הפרלמנט, אינן עילה לשלילת מעמדם ולגירושם מבתיהם.
החלטת השרים אינה אסורה רק בשל תוצאותיה הקונקרטיות לדידם של חברי הפרלמנט הפלסטיני. חומרתה היתרה נובעת מן הלגיטימציה למגמות הרעות והגזעניות, שקנו להן שביתה במקומותינו ובקרב נבחרי הציבור, הקוראות לשלול את מעמדם של אזרחי ישראל ותושביה הערבים. אף שאזרחים ותושבים יהודים הורשעו בעבירות של בגידה ומסירת סודות למדינות אויב, איש מהם לא איבד את מעמדו בישראל. אין זאת, כי השימוש בסמכות לביטול מעמד מבקש להעביר מסר משפיל ומפלה, לפיו מעמדם של אזרחי ישראל ותושביה הערבים הוא מעמד על תנאי שאינו ברור מאליו.
נבקשך אפוא להורות לראש הממשלה בפועל ולשרים הנוגעים בדבר לחזור בהם מהחלטתם, ולהודיעם כי לא תגן עליה.