ספר שכתבה שרה בלאושטיין, על מסע שעשתה עם אמה מארץ ישראל לפולין ונקלעה לימי האימים של השואה. במשך שנים הדחיקה את המוראות האיומים שחוותה באותם ימים, וכעת מספרת על חוויותיה בספר שלושה מעילים – ילדה צברית בפולין הכבושה.
על הספר דווח באתר כתב עת – יד ושם ירושלים
"[...] למה לא שמחו לקראתנו? משהו היה מוזר. משהו באוויר, בקבלת הפנים הצוננת, החליש את פעימות האושר שבלבי: איש לא הבחין בכך שבגדי היו כה מיוחדים. איש לא החמיא לי, וכולם כאחד שאלו את אמא: 'למה באת עכשיו? לא היית צריכה לבוא'".
סיפורה של שרה בלאושטיין (רייטברגר) ממחיש את סיפורם המרתק של יהודים שהתגוררו בפלסטינה-ארץ ישראל ושנקלעו לאירופה עם פרוץ המלחמה. הגם שהאיום היה מוחשי והעולם היה כמרקחה, בחרה אמה של שרה, כמו כאלף יהודים ארץ-ישראליים אחרים בעלי דרכונים מנדטוריים, להחליט החלטה גורלית מאוד - לנסוע לבקר את קרוביה שהתגוררו בפיוטרקוב שבפולין. רוב היהודים מארץ ישראל הצליחו לעזוב את פולין מיד לאחר כיבושה, אחרים הוחלפו זמן רב אחר כך בהסדרים בין הגרמנים לבריטים להחלפת אזרחים, והיו שנעלמו ללא שוב. שרה ואמה הצליחו להיחלץ בכוחות עצמן בזכות תושייתה המופלאה של הילדה הצעירה.
בעודן נמלטות עם קרוביהן, ישובות בעגלה עם עוד אנשים מבוהלים כמוהן, הופצצה השיירה, והאנשים קפצו מן העגלה והתפזרו לכל עבר לחפש מחסה. במהומה איבדה שרה את אמה ואת קרוביה. מוקפת אנשים זרים ששפתם זרה לה, מבועתת ואבודה וסביבה להבות אש וענני אבק, עמדה שרה וזעקה "שמע ישראל", ולפני שהספיקו האנשים להתעשת, העלו אותה ידיים זרות על עגלה. העגלה התרחקה במהירות, ואילו אמה של שרה וקרוביה נותרים המומים מאחור. שרה ניצלה בזכות הפולנים שאספוה אל העגלה, ובעיקר בזכות זיכרון עמום של כתובת שהצליחה למלמל בלי להבין את משמעותה. היא הובאה לבית קרוביה בטומשוב והתאחדה עם אמה. לאחר שלושה שבועות הן חזרו לפיוטרקוב שהייתה כבר נתונה בשלטון גרמני.
לאחר כמה שבועות נודע לשרה ולאמה שבעלי דרכונים בריטיים רשאים לצאת את פולין. היה עליהן לצאת ללודז' ולהיפרד מן המשפחה בחטף - "לא הספקתי לגעת בהם" - וזו הייתה הפעם האחרונה שראתה אותם. בלודז' היה עליהן להתייצב במטה הגסטפו ולהמתין במתח רב להחלטתו של הפקיד האדיש - האם יחתום על היתר היציאה או שמא יקרע אותו לגזרים בלי להניד עפעף? שוב שיחק להן המזל, ושרה ואמה הורשו לצאת. מלודז' הן נסעו לברסלאו, משם היטלטלו לטריאסטה שבאיטליה והפליגו בספינה לארץ ישראל, אל הביטחון של בית ומשפחה.
המסע לפולין הודחק. האב זעם אך שתק, האם סירבה לשוב ולדבר על המסע, ואף הילדה הצעירה חשה שמוטב שלא לגעת בנושא. אמנם היא זכרה בבהירות כל פרט ופרט אולם השתדלה להדחיקם. הספר שלושה מעילים הוא ההתמודדות הראשונה של שרה הבוגרת עם הטראומה, והיא עדיין מתגעגעת אל קרוביה שאבדו, ממש כאילו איבדה אותם אך זה עתה.
על הספר דווח באתר כתב עת – יד ושם ירושלים
"[...] למה לא שמחו לקראתנו? משהו היה מוזר. משהו באוויר, בקבלת הפנים הצוננת, החליש את פעימות האושר שבלבי: איש לא הבחין בכך שבגדי היו כה מיוחדים. איש לא החמיא לי, וכולם כאחד שאלו את אמא: 'למה באת עכשיו? לא היית צריכה לבוא'".
סיפורה של שרה בלאושטיין (רייטברגר) ממחיש את סיפורם המרתק של יהודים שהתגוררו בפלסטינה-ארץ ישראל ושנקלעו לאירופה עם פרוץ המלחמה. הגם שהאיום היה מוחשי והעולם היה כמרקחה, בחרה אמה של שרה, כמו כאלף יהודים ארץ-ישראליים אחרים בעלי דרכונים מנדטוריים, להחליט החלטה גורלית מאוד - לנסוע לבקר את קרוביה שהתגוררו בפיוטרקוב שבפולין. רוב היהודים מארץ ישראל הצליחו לעזוב את פולין מיד לאחר כיבושה, אחרים הוחלפו זמן רב אחר כך בהסדרים בין הגרמנים לבריטים להחלפת אזרחים, והיו שנעלמו ללא שוב. שרה ואמה הצליחו להיחלץ בכוחות עצמן בזכות תושייתה המופלאה של הילדה הצעירה.
בעודן נמלטות עם קרוביהן, ישובות בעגלה עם עוד אנשים מבוהלים כמוהן, הופצצה השיירה, והאנשים קפצו מן העגלה והתפזרו לכל עבר לחפש מחסה. במהומה איבדה שרה את אמה ואת קרוביה. מוקפת אנשים זרים ששפתם זרה לה, מבועתת ואבודה וסביבה להבות אש וענני אבק, עמדה שרה וזעקה "שמע ישראל", ולפני שהספיקו האנשים להתעשת, העלו אותה ידיים זרות על עגלה. העגלה התרחקה במהירות, ואילו אמה של שרה וקרוביה נותרים המומים מאחור. שרה ניצלה בזכות הפולנים שאספוה אל העגלה, ובעיקר בזכות זיכרון עמום של כתובת שהצליחה למלמל בלי להבין את משמעותה. היא הובאה לבית קרוביה בטומשוב והתאחדה עם אמה. לאחר שלושה שבועות הן חזרו לפיוטרקוב שהייתה כבר נתונה בשלטון גרמני.
לאחר כמה שבועות נודע לשרה ולאמה שבעלי דרכונים בריטיים רשאים לצאת את פולין. היה עליהן לצאת ללודז' ולהיפרד מן המשפחה בחטף - "לא הספקתי לגעת בהם" - וזו הייתה הפעם האחרונה שראתה אותם. בלודז' היה עליהן להתייצב במטה הגסטפו ולהמתין במתח רב להחלטתו של הפקיד האדיש - האם יחתום על היתר היציאה או שמא יקרע אותו לגזרים בלי להניד עפעף? שוב שיחק להן המזל, ושרה ואמה הורשו לצאת. מלודז' הן נסעו לברסלאו, משם היטלטלו לטריאסטה שבאיטליה והפליגו בספינה לארץ ישראל, אל הביטחון של בית ומשפחה.