מדובר באירוע שהתרחש לפני כשנה ב'חירבת טוואני', שדה החיטה של חוות מעון בדרום הר חברון. רועים ערבים פלשו עם עדריהם לשדה, אליהם נלוו מגיניהם, אזרחים זרים, פעילי ארגון 'נוצרים למען השלום', הפועלים "למען דו-קיום בשלום והגנה על זכויות האדם".
באירוע יצאו המתיישב וחברו להניס את הפולשים, הפעילים הזעיקו תגבורת - חבריהם שהיו באותו אזור. התפתח עימות שבמהלכו היכה חברו של המתיישב את אחד הפעילים. למרות שהמתיישב לא היה מעורב בפועל בעימות הוא הורשע "מכוח דיני השותפות וכמבצע בצוותא חדא עם האחר", כהגדרת השופט עמר. השופט כתב כי "היסוד הנפשי מבחינת הנאשם, הוא גילוי אדישות כלפי מעשיו של האחר. ועל כן ניתן לומר בהחלט כי חלקו של הנאשם בעבירה זו הינו פחות חמור (ואולי אף בהרבה) משל האחר, שהינו המבצע העיקרי. ... אין ספק כי נוכחותו של הנאשם עימו וחבירתו אליו מלכתחילה עודדו את האחר במעשיו האלימים והקשים במיוחד".
בהחלטה להרשיעו כותב השופט כי לעבירות נלווה "נזק קשה לדימויה ולתדמיתה של מדינת ישראל בקרב הקהיליה הבינלאומית בהיות מעשי הנאשם והאחר כאלה המציגים את המדינה קבל עם ועולם כמי שאזרחיה (המתנחלים) רודים הן באוכלוסיה הפלשתינית והן במי שמבקשים להגן על זכויותיהם, כאילו לית דין ולית דיין במדינת ישראל".
השופט מוסיף כי גם אם יש צדק בטענות המתיישבים בנוגע לפעילות ארגוני 'נוצרים למען השלום', טענות לפיהן "אותם פעילי ארגוני 'נוצרים למען השלום' (ובהם המתלוננים) נקטו ונוקטים, מלכתחילה בגישה ובנטיה חד צדדית פרו פלשתינית ומתעלמים מאידך מזכויות המתנחלים היהודים כגון – ובמקרה דנן, התעלמותם, לטענת הנאשם, מהעובדה שחלקת האדמה שבה רעו אותם רועים פלשתינים את עדריהם ביום האירוע, הינה אדמת המתנחלים שאותה גם עיבדו והינה הרועים הפלשתינים כך ע"פ הטענה רעו בשדות לא להם והשחיתו את הצמחיה (החיטה) שבגידולה עמלו הנאשם והאחר וחבריהם, תוך ניצול הפלשתינים את ההגנה והאהדה לה הם זוכים מצד אנשי אותם ארגונים".
גם אז, הוסיף השופט "הרי שלא רק שלא מוצדק היה במדינת חוק כשלנו לנהוג במתלוננים כפי שנהגו בהם הנאשם והאחר אלא שבהתנהגותם הבריונית של אלה כלפיהם שגם תועדה בחלקה במצלמת וידאו) רק הוסיפו וסיפקו בידיהם חומר מוכח ותחמושת תעמולתית לניגוח מדינת ישראל ולהוצאת דיבתה רעה בקרב הקהיליה הבינלאומית".
כאמור המתיישב הורשע במסגרת הסדר בין הצדדים. בהחלטה על העונש ציין השופט כי החליט להקל משום שהודאת המתיישב חסכה 'זמן שיפוט' יקר שהיה נדרש "בשל קשיי התביעה להמשיך בניהול פרשת ההוכחות עקב קשיים בהבאת עדים מרכזיים נוספים כגון אותו יוהאנס, בשל מצבו הרפואי. אין ספק כי אלמלא ההסדר, צפוי היה המשפט להימשך עוד זמן רב". כמו כן ציין כי התחשב גם בטענת הסניגור עו"ד עדי קידר, כי לא קיבל מידע חיוני על מאסר מותנה התלוי נגד המתיישב בטרם נערך ההסדר בין הצדדים.
חבריו מחוות מעון של המתיישב אומרים בתגובה כי "ביהמ"ש החמיר בעונשו והתעלם בסופו של דבר מהשורה התחתונה שאין בה מחלוקת, שהחלק שלו היה כל כך מינורי והוא לא היה כמעט במגע עם המתלוננים, אבל בית המשפט בחר 'לשמור על הכבוד' של המדינה מצד פעילי השלום הבין לאומיים במקום על הנאשם".
באירוע יצאו המתיישב וחברו להניס את הפולשים, הפעילים הזעיקו תגבורת - חבריהם שהיו באותו אזור. התפתח עימות שבמהלכו היכה חברו של המתיישב את אחד הפעילים. למרות שהמתיישב לא היה מעורב בפועל בעימות הוא הורשע "מכוח דיני השותפות וכמבצע בצוותא חדא עם האחר", כהגדרת השופט עמר. השופט כתב כי "היסוד הנפשי מבחינת הנאשם, הוא גילוי אדישות כלפי מעשיו של האחר. ועל כן ניתן לומר בהחלט כי חלקו של הנאשם בעבירה זו הינו פחות חמור (ואולי אף בהרבה) משל האחר, שהינו המבצע העיקרי. ... אין ספק כי נוכחותו של הנאשם עימו וחבירתו אליו מלכתחילה עודדו את האחר במעשיו האלימים והקשים במיוחד".
בהחלטה להרשיעו כותב השופט כי לעבירות נלווה "נזק קשה לדימויה ולתדמיתה של מדינת ישראל בקרב הקהיליה הבינלאומית בהיות מעשי הנאשם והאחר כאלה המציגים את המדינה קבל עם ועולם כמי שאזרחיה (המתנחלים) רודים הן באוכלוסיה הפלשתינית והן במי שמבקשים להגן על זכויותיהם, כאילו לית דין ולית דיין במדינת ישראל".
השופט מוסיף כי גם אם יש צדק בטענות המתיישבים בנוגע לפעילות ארגוני 'נוצרים למען השלום', טענות לפיהן "אותם פעילי ארגוני 'נוצרים למען השלום' (ובהם המתלוננים) נקטו ונוקטים, מלכתחילה בגישה ובנטיה חד צדדית פרו פלשתינית ומתעלמים מאידך מזכויות המתנחלים היהודים כגון – ובמקרה דנן, התעלמותם, לטענת הנאשם, מהעובדה שחלקת האדמה שבה רעו אותם רועים פלשתינים את עדריהם ביום האירוע, הינה אדמת המתנחלים שאותה גם עיבדו והינה הרועים הפלשתינים כך ע"פ הטענה רעו בשדות לא להם והשחיתו את הצמחיה (החיטה) שבגידולה עמלו הנאשם והאחר וחבריהם, תוך ניצול הפלשתינים את ההגנה והאהדה לה הם זוכים מצד אנשי אותם ארגונים".
גם אז, הוסיף השופט "הרי שלא רק שלא מוצדק היה במדינת חוק כשלנו לנהוג במתלוננים כפי שנהגו בהם הנאשם והאחר אלא שבהתנהגותם הבריונית של אלה כלפיהם שגם תועדה בחלקה במצלמת וידאו) רק הוסיפו וסיפקו בידיהם חומר מוכח ותחמושת תעמולתית לניגוח מדינת ישראל ולהוצאת דיבתה רעה בקרב הקהיליה הבינלאומית".
כאמור המתיישב הורשע במסגרת הסדר בין הצדדים. בהחלטה על העונש ציין השופט כי החליט להקל משום שהודאת המתיישב חסכה 'זמן שיפוט' יקר שהיה נדרש "בשל קשיי התביעה להמשיך בניהול פרשת ההוכחות עקב קשיים בהבאת עדים מרכזיים נוספים כגון אותו יוהאנס, בשל מצבו הרפואי. אין ספק כי אלמלא ההסדר, צפוי היה המשפט להימשך עוד זמן רב". כמו כן ציין כי התחשב גם בטענת הסניגור עו"ד עדי קידר, כי לא קיבל מידע חיוני על מאסר מותנה התלוי נגד המתיישב בטרם נערך ההסדר בין הצדדים.
חבריו מחוות מעון של המתיישב אומרים בתגובה כי "ביהמ"ש החמיר בעונשו והתעלם בסופו של דבר מהשורה התחתונה שאין בה מחלוקת, שהחלק שלו היה כל כך מינורי והוא לא היה כמעט במגע עם המתלוננים, אבל בית המשפט בחר 'לשמור על הכבוד' של המדינה מצד פעילי השלום הבין לאומיים במקום על הנאשם".