קבוצת מגורשים של אלי סיני תקים גרעין חברתי קהילתי ליד גבעת אולגה, כך אומר אבי פרחן מחברי הגרעין לערוץ 7. הגרעין לדבריו יעסוק בחיבור "כתום עם כחול, דתי ושלא דתי, נוער עובד ולומד, הצופים השומר הצעיר ונוער הכיפות הסרוגות".
פרחן שימש בעברו כעוזרו ודוברו של פרופ' יובל נאמן שנפטר אמש, והוא מספר לכתבנו יגאל שוק על 'הנאמן אותו הוא הכיר'. אך סמלי הוא שנאמן נפטר ביום השנה ה 24 לעקירה מחבל ימית, 26 באפריל 82, אומר פרחן.
"כולם מכירים את אישיותו המדעית אינטלקטואלית, את המוח הגדול ואת איש הבטחון", הוא אומר, "עבורי, הוא היה האדם, האיש הרגיש והאנושי שדאג לאנשים סביבו. היכרותי עימו היתה כשהסעתי אותו בשנת 79 לימית. לא אשכח את הדאגה האבהית שלו לעתידי הכלכלי כשניסה לשכנע אותי להשתלב בעבודה קבועה ולא בתפקיד פוליטי, שהוא חסר יציבות. הוא גם דאג לשיקומנו אחרי העקירה מימית והקמת אלי סיני. למעשה הוא דחף להקמת הישובים כאלי סיני, דוגית, ניסנית, פאת שדה וגם ישובים ביהודה ושומרון.
נאמן היה איש ארץ ישראל השלמה מתוך אהבת העם והארץ, פטריוט אמיתי, וגיחתו לעולם הפוליטי היתה הקרבה. כמקורב אליו ידוע לי כמה הוא הקריב בעוזבו את התחום המדעי שכל כך אהב".
פרחן מוסיף כי לא כולם העריכו את ניתוחיו העמוקים הפוליטיים והבטחוניים ואת רוחק ראותו של נאמן, "בהם גם חברי, וגם אלו בתנועת התחיה שאילצו אותו לפרוש מממשלת שמיר ולהביא בכך לנפילתה, 'והשאר כבר הסטוריה'".
לדבריו, בתקופת העקירה והגירוש מגוש קטיף שוחח עם נאמן "ראיתי כמה הוא כאב את החורבן והעקירה וכמה חרד היה לישובי יו"ש שהיה שותף להקמתם כיו"ר ועדת השרים להתיישבות. נאמן היה איש עם דרך והוא לא היה מאלו שמשנים אותה לפי הפופוליזם או העכשויזם. הוא היה בעל חזון והיה גם עקבי בעמדותיו. דווקא בימים אלה הלוחם הגדול למען א"י יובל נאמן יחסר לנו מאד".
"אלי סיני התנפצה והתפלגה ל 4 רוחות השמים", אומר פרחן. "הקבוצה שלי תקים גרעין חברתי ותעבור לשכונה ליד גבעת אולגה. נאבקנו לכל אורך הדרך ולא ניהלנו מו"מ במקביל, לאלטרנטיבה חלופית, בעת המאבק על הבית, ורק לאחר שנעקרנו התחלנו לחפש את עצמנו".
העקורים לדבריו, נשכחו מלב הציבור, "נותרנו מול פקידים וללא מישהו ש'ידפוק על מכסה מנוע ויתן צעקה והנחיה: קדימה תזיזו דברים'. אני מקווה שממשלה זו כשתפעל, תקח את העקורים כאחת המשימות שיש לטפל בהן בעדיפות ראשונה".
פרחן שימש בעברו כעוזרו ודוברו של פרופ' יובל נאמן שנפטר אמש, והוא מספר לכתבנו יגאל שוק על 'הנאמן אותו הוא הכיר'. אך סמלי הוא שנאמן נפטר ביום השנה ה 24 לעקירה מחבל ימית, 26 באפריל 82, אומר פרחן.
"כולם מכירים את אישיותו המדעית אינטלקטואלית, את המוח הגדול ואת איש הבטחון", הוא אומר, "עבורי, הוא היה האדם, האיש הרגיש והאנושי שדאג לאנשים סביבו. היכרותי עימו היתה כשהסעתי אותו בשנת 79 לימית. לא אשכח את הדאגה האבהית שלו לעתידי הכלכלי כשניסה לשכנע אותי להשתלב בעבודה קבועה ולא בתפקיד פוליטי, שהוא חסר יציבות. הוא גם דאג לשיקומנו אחרי העקירה מימית והקמת אלי סיני. למעשה הוא דחף להקמת הישובים כאלי סיני, דוגית, ניסנית, פאת שדה וגם ישובים ביהודה ושומרון.
נאמן היה איש ארץ ישראל השלמה מתוך אהבת העם והארץ, פטריוט אמיתי, וגיחתו לעולם הפוליטי היתה הקרבה. כמקורב אליו ידוע לי כמה הוא הקריב בעוזבו את התחום המדעי שכל כך אהב".
פרחן מוסיף כי לא כולם העריכו את ניתוחיו העמוקים הפוליטיים והבטחוניים ואת רוחק ראותו של נאמן, "בהם גם חברי, וגם אלו בתנועת התחיה שאילצו אותו לפרוש מממשלת שמיר ולהביא בכך לנפילתה, 'והשאר כבר הסטוריה'".
לדבריו, בתקופת העקירה והגירוש מגוש קטיף שוחח עם נאמן "ראיתי כמה הוא כאב את החורבן והעקירה וכמה חרד היה לישובי יו"ש שהיה שותף להקמתם כיו"ר ועדת השרים להתיישבות. נאמן היה איש עם דרך והוא לא היה מאלו שמשנים אותה לפי הפופוליזם או העכשויזם. הוא היה בעל חזון והיה גם עקבי בעמדותיו. דווקא בימים אלה הלוחם הגדול למען א"י יובל נאמן יחסר לנו מאד".
"אלי סיני התנפצה והתפלגה ל 4 רוחות השמים", אומר פרחן. "הקבוצה שלי תקים גרעין חברתי ותעבור לשכונה ליד גבעת אולגה. נאבקנו לכל אורך הדרך ולא ניהלנו מו"מ במקביל, לאלטרנטיבה חלופית, בעת המאבק על הבית, ורק לאחר שנעקרנו התחלנו לחפש את עצמנו".
העקורים לדבריו, נשכחו מלב הציבור, "נותרנו מול פקידים וללא מישהו ש'ידפוק על מכסה מנוע ויתן צעקה והנחיה: קדימה תזיזו דברים'. אני מקווה שממשלה זו כשתפעל, תקח את העקורים כאחת המשימות שיש לטפל בהן בעדיפות ראשונה".