העצרת המרכזית של עקורי גוש קטיף בערב יום העצמאות תתקיים בניצן. למחרת תתקיימנה חגיגות ביישובים החדשים בחבל מזרח לכיש ועצרת מרכזית ביישוב שומריה.
וועד מתיישבי גוש קטיף הזמין את נאמני א"י להגיע ביום רביעי, ה' באייר (3.5.06) ליישובים המתחדשים אמציה (קטיף), אגוז (נווה דקלים), מרשם (תל קטיפא) ושומריה (עצמונה).
עצרת מרכזית תיערך בשעה 17:00 בשומריה, בהשתתפות רבני גוש קטיף לשעבר, ראשי המועצות האזוריות ואנשי התיישבות.
בוועד ציינו כי הוקמו תחנות מידע בצמתים מרכזיים וכי יהיו גם שלטי הכוונה לאורך הדרכים.
"קשה לנו לחגוג כשחברינו עדיין במאהל ובבתי הארחה, אולם בניגוד לפרסומים, מרביתנו יציינו את יום העצמאות כיום חג עם כל הקושי", אומרים עקורי גוש קטיף בניצן, "יום העצמאות יהיה גם יום חשבון נפש: היחס לתושבים שישבו בחזית ונעקרו מבתיהם הינו תעודת עניות למדינה. מדינה שהרסה מפעל חיים של חברה יצרנית חייבת להשקיע את אותם משאבים בשיקומם".
דבי רוזן, שעסקה בעבר בדוברות בגוש קטיף, אומרת כי "קשה לחגוג בזמן שתושבי אלי סיני שנעקרו פעמיים מבתיהם - יושבים באוהלים ואנשי נצר חזני, הראשונים בהתיישבות, נשארים 9 חודשים אחרי הגירוש בבתי הארחה והמדינה ממשיכה להתעלל בהם".
אבל יש הבדל בין המדינה לארץ, מוסיפה ומסבירה רוזן, "אנחנו יכולים להיות אנטי הממסד אבל הארץ היא שלנו. צריך לשנות את הממסד ולתקן ולכן נחגוג בצורה שלנו עם הכאב וחשבון הנפש".
רוזן מחברת בימים אלו דו"ח חדש ועדכני על העקורים ולכן היא מסתובבת ומבקרת אצל מגורשי אלי סיני ביד מרדכי ומגורשים נוספים. "עצוב לראות כיצד אנשים בגיל מבוגר צריכים להתחיל את חייהם מחדש", היא אומרת בצער.
הרב אליקים לבנון, רב היישוב והישיבה באלון מורה, כותב בגיליון המיוחד "ונטעתים" של מרכז מורשת גוש קטיף כי "יום העצמאות נקבע כיום הודיה על דרך ארוכה בה הלכנו, עד שהגיענו לזמן הזה. לעולם לא נוותר על הזכות והחובה להודות". הרב הוסיף וסיפר כי בשנת ה-19 למדינה נשא מרן הרב צבי יהודה זצ"ל דרשה "שהרעישה את ליבותינו". הרב סיפר על יום העצמאות הראשון למדינה, בעת בה ציבור יצא לרקוד ולהריע עם הכרזת העצמאות, ישבו הוא והרב חרל"פ זצ"ל ובכו שניהם. "לא יכולתי"- כך אמר "לצאת ולשמוח עם ההמון מפני שאת ארצי חלקו". הידיעה, שריבונות מדינת ישראל, היא על שטח מצומצם עיכבה אותו מלשמוח. אולם, בשנים הבאות, שמר בליבו את הצער ויצא לשמוח עם כולם. רק בשנה ה-19 גילה לתלמידי הישיבה את צערו על כך ששכם וחברון אינן בריבונותנו, ומן השמים היה שכעבור מספר שבועות, בכ"ח באייר תשכ"ז, נכבשה ירושלים ועמה רוב חלקי ארץ ישראל.
"אכן גם בליבנו, צער שאין לו שיעור, על מסירת חלקי ארץ ישראל לזרים, פגיעה בריבונותנו על כל מרחבי ארצנו וצער נוסף על מחשבות רעות כלפי העתיד. ועם זאת נלמד עצמנו לראות את המרחב: נשמח ונודה עם הצער שבלב", כותב הרב אליקים לבנון, "תמיד נזכור: ממשלה - ניתן להחליף, דמוקרטיה- גם היא ניתנה להחלפה בשיטת שלטון טובה יותר וישרה יותר. מדינה היא נכס שאין לו תמורה".
הרב אליעזר מלמד מהר ברכה כותב כי חובה להודות ולהלל להשם באמירת הלל. זאת, לאחר שביום העצמאות חזר העם היהודי לקיים את מצוות יישוב הארץ, שעניינה שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת.
הרב הסביר במדורו בבשבע כי "איננו אומרים הלל לכבוד הממשלה, אלא רק לכבודו של הקב"ה אשר דיבר טוב על עמו וזיכה אותנו במדינת ישראל. במשך דורות רבים התפללנו לה': "הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קדשך ולהשתבח בתהילתך" (תהלים קו, מז). ועתה שקיבצנו והושיענו משעבוד גויים, לא נודה לשם קדשו ונשתבח בתהילתו?!
וכל הייסורים המלווים אותנו במדינת ישראל רחוקים מאוד מהייסורים הנוראים שליוו אותנו בגלות, בהיותינו משועבדים לזרים. טובים לאין ערוך ייסורי ארץ ישראל מצרת הגלות. במשך כל שנות קיומה של המדינה נהרגו במלחמות ובפיגועים מעט יותר מעשרים אלף יהודים קדושים, ואילו רק מספר שנים קודם, נרצחו באירופה כששה מיליון קדושים, פי שלוש מאות יותר מאשר בכל שנות קיום המדינה. וכי אפשר שלא להודות על הישועה הגדולה הזו?!"
וועד מתיישבי גוש קטיף הזמין את נאמני א"י להגיע ביום רביעי, ה' באייר (3.5.06) ליישובים המתחדשים אמציה (קטיף), אגוז (נווה דקלים), מרשם (תל קטיפא) ושומריה (עצמונה).
עצרת מרכזית תיערך בשעה 17:00 בשומריה, בהשתתפות רבני גוש קטיף לשעבר, ראשי המועצות האזוריות ואנשי התיישבות.
בוועד ציינו כי הוקמו תחנות מידע בצמתים מרכזיים וכי יהיו גם שלטי הכוונה לאורך הדרכים.
"קשה לנו לחגוג כשחברינו עדיין במאהל ובבתי הארחה, אולם בניגוד לפרסומים, מרביתנו יציינו את יום העצמאות כיום חג עם כל הקושי", אומרים עקורי גוש קטיף בניצן, "יום העצמאות יהיה גם יום חשבון נפש: היחס לתושבים שישבו בחזית ונעקרו מבתיהם הינו תעודת עניות למדינה. מדינה שהרסה מפעל חיים של חברה יצרנית חייבת להשקיע את אותם משאבים בשיקומם".
דבי רוזן, שעסקה בעבר בדוברות בגוש קטיף, אומרת כי "קשה לחגוג בזמן שתושבי אלי סיני שנעקרו פעמיים מבתיהם - יושבים באוהלים ואנשי נצר חזני, הראשונים בהתיישבות, נשארים 9 חודשים אחרי הגירוש בבתי הארחה והמדינה ממשיכה להתעלל בהם".
אבל יש הבדל בין המדינה לארץ, מוסיפה ומסבירה רוזן, "אנחנו יכולים להיות אנטי הממסד אבל הארץ היא שלנו. צריך לשנות את הממסד ולתקן ולכן נחגוג בצורה שלנו עם הכאב וחשבון הנפש".
רוזן מחברת בימים אלו דו"ח חדש ועדכני על העקורים ולכן היא מסתובבת ומבקרת אצל מגורשי אלי סיני ביד מרדכי ומגורשים נוספים. "עצוב לראות כיצד אנשים בגיל מבוגר צריכים להתחיל את חייהם מחדש", היא אומרת בצער.
הרב אליקים לבנון, רב היישוב והישיבה באלון מורה, כותב בגיליון המיוחד "ונטעתים" של מרכז מורשת גוש קטיף כי "יום העצמאות נקבע כיום הודיה על דרך ארוכה בה הלכנו, עד שהגיענו לזמן הזה. לעולם לא נוותר על הזכות והחובה להודות". הרב הוסיף וסיפר כי בשנת ה-19 למדינה נשא מרן הרב צבי יהודה זצ"ל דרשה "שהרעישה את ליבותינו". הרב סיפר על יום העצמאות הראשון למדינה, בעת בה ציבור יצא לרקוד ולהריע עם הכרזת העצמאות, ישבו הוא והרב חרל"פ זצ"ל ובכו שניהם. "לא יכולתי"- כך אמר "לצאת ולשמוח עם ההמון מפני שאת ארצי חלקו". הידיעה, שריבונות מדינת ישראל, היא על שטח מצומצם עיכבה אותו מלשמוח. אולם, בשנים הבאות, שמר בליבו את הצער ויצא לשמוח עם כולם. רק בשנה ה-19 גילה לתלמידי הישיבה את צערו על כך ששכם וחברון אינן בריבונותנו, ומן השמים היה שכעבור מספר שבועות, בכ"ח באייר תשכ"ז, נכבשה ירושלים ועמה רוב חלקי ארץ ישראל.
"אכן גם בליבנו, צער שאין לו שיעור, על מסירת חלקי ארץ ישראל לזרים, פגיעה בריבונותנו על כל מרחבי ארצנו וצער נוסף על מחשבות רעות כלפי העתיד. ועם זאת נלמד עצמנו לראות את המרחב: נשמח ונודה עם הצער שבלב", כותב הרב אליקים לבנון, "תמיד נזכור: ממשלה - ניתן להחליף, דמוקרטיה- גם היא ניתנה להחלפה בשיטת שלטון טובה יותר וישרה יותר. מדינה היא נכס שאין לו תמורה".
הרב אליעזר מלמד מהר ברכה כותב כי חובה להודות ולהלל להשם באמירת הלל. זאת, לאחר שביום העצמאות חזר העם היהודי לקיים את מצוות יישוב הארץ, שעניינה שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת.
הרב הסביר במדורו בבשבע כי "איננו אומרים הלל לכבוד הממשלה, אלא רק לכבודו של הקב"ה אשר דיבר טוב על עמו וזיכה אותנו במדינת ישראל. במשך דורות רבים התפללנו לה': "הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קדשך ולהשתבח בתהילתך" (תהלים קו, מז). ועתה שקיבצנו והושיענו משעבוד גויים, לא נודה לשם קדשו ונשתבח בתהילתו?!
וכל הייסורים המלווים אותנו במדינת ישראל רחוקים מאוד מהייסורים הנוראים שליוו אותנו בגלות, בהיותינו משועבדים לזרים. טובים לאין ערוך ייסורי ארץ ישראל מצרת הגלות. במשך כל שנות קיומה של המדינה נהרגו במלחמות ובפיגועים מעט יותר מעשרים אלף יהודים קדושים, ואילו רק מספר שנים קודם, נרצחו באירופה כששה מיליון קדושים, פי שלוש מאות יותר מאשר בכל שנות קיום המדינה. וכי אפשר שלא להודות על הישועה הגדולה הזו?!"