על שולחנם של ראש הממשלה בפועל אהוד אולמרט, מ"מ רוה"מ ומ"מ יו"ר הכנסת שמעון פרס ושר הביטחון שאול מופז יונח היום מכתב מחאה ששיגרו הורים שכולים בו הם מבקשים "אל תבואו לנאום לנו בטקסים וקחו מאיתנו את "שי השלום"!".
משגרי המכתב רומזים לאישים במכתבם שאם אלה יגיעו וישאו את נאומיהם הרי שההורים עצמם ידירו את רגליהם מהטקסים ומבקשים: "אל תמנעו בנאומיכם מאתנו את השתתפותנו בטקסים"
במכתבם מבקשים ההורים "לחסוך בטקסים ליקירנו את הנאומים המסורתיים שלכם", ואומרים "לא נוכל שוב לשמוע את דבריכם, על היד הארוכה שתשיג את הטרור בעוד אותה יד מגרשת את נפגעיו, בתיו ושדותיו נמסרים לאויב - לשלל וביזה, מוסדות התורה שלו ובתי הכנסת הופכים לשטחי אמונים לאויב הרצחני".
"מי שאפשר למחבלי הג'יהד והחמס והפתח למלא את הרצועה בכלי משחית העלולים לפגוע מחר בחיילנו, מי שקירב את הקסמים לערינו, אל יבוא לנאום בפני אלה שנפגעו ממנו בעבר או עלולים להיפגע מהם בעתיד. מי שהביא לפה עשרות אלפי מחבלים וציידם ברובים שפגעו ביקירנו, אל יבוא לנחם את אלה שנפגעו מאותם רובים. מי שמסר להם שטחי אוטונומיה שהפכו לשטחי שיגור למתאבדים ואתרי תעשיה לקסמים ומעבדות נפץ,
מי שמסר להם תקציבי ענק שממנים את מנגנוני הטרור, מי שמשחרר את הרוצחים ועוזריהם מבתי הכלא, לא בידיים נקיות הוא בא אלינו ואינו יכול לומר את מאמר זקני העדה 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' ".
ההורים השכולים מאשימים את קברניטי המדינה בכך שבמדיניותם הראו "למחבלים שהטרור משתלם ושכדאי להמשיך בו עוד, כי מבצעיו יקבלו עוד שטחים, בהתכנסות, התנתקות, התקפלות ובריחה". בשל התנהלות זו דורשים ההורים מהאישים אליהם ממוען המכתב "אל ידברו גבוהה על מאבק ומלחמה באויב".
לדברים אלה מוסיפים ההורים ומזכירים את דבריו של ראש הממשלה בפועל אהוד אולמרט בחו"ל ולפיהם 'עייפנו ממלחמות". את הדברים הללו רואים ההורים כהוכחה לאוזלת ידה הבסיסית של הממשלה. "אל תספרו לנו על מלחמת חורמה בטרור בעוד אתם מובילים את העם לכניעה ונסיגה מפניו".
בהמשך מכתבם מבקשים ההוריםמאולמרט, פרס ומופז "ליטול את שי "הכמיהה לשלום" ששלחתם אל משפחות השכולות ובו יונה עם עלה של זית. שבענו מיונים של שלום ומעלי זית שהביאו לנו בכנפיהם מאז הופיעו באוסלו רק שכול ויגון".
ההורים השכולים מנמקים את דבריהם: "אנו מוצאים חוסר טעם וטקט בכך שעיטרתם את מילות התקווה המדברות על נפש יהודי הומיה לארץ ציון וירושלים עם יונת שלום המזויפת. אבותינו ואבות אבותינו לא ראו בעיניהם יוני שלום כשבאו לפה והם ידעו בדיוק לקראת מה הם הולכים, גם אם הדבר יהיה כרוך במלחמה על ארץ ישראל. גם אנו ויקירנו חונכנו והלכנו באותה דרך. אין לנו עניין עם המסרים השקריים שלכם שהביאו לנו מאז חתמתם את חוזה השלום עם בני הבלייעל, 1375 קורבנות, שהם פי עשרים מאשר בתקופה שקדמה לאותם הסכמי שלום".
את מכתבם חותמים ההורים השכולים בבקשה החוזרת: "חסכו מאיתנו את הכאב לפחות ביום זה".
משגרי המכתב רומזים לאישים במכתבם שאם אלה יגיעו וישאו את נאומיהם הרי שההורים עצמם ידירו את רגליהם מהטקסים ומבקשים: "אל תמנעו בנאומיכם מאתנו את השתתפותנו בטקסים"
במכתבם מבקשים ההורים "לחסוך בטקסים ליקירנו את הנאומים המסורתיים שלכם", ואומרים "לא נוכל שוב לשמוע את דבריכם, על היד הארוכה שתשיג את הטרור בעוד אותה יד מגרשת את נפגעיו, בתיו ושדותיו נמסרים לאויב - לשלל וביזה, מוסדות התורה שלו ובתי הכנסת הופכים לשטחי אמונים לאויב הרצחני".
"מי שאפשר למחבלי הג'יהד והחמס והפתח למלא את הרצועה בכלי משחית העלולים לפגוע מחר בחיילנו, מי שקירב את הקסמים לערינו, אל יבוא לנאום בפני אלה שנפגעו ממנו בעבר או עלולים להיפגע מהם בעתיד. מי שהביא לפה עשרות אלפי מחבלים וציידם ברובים שפגעו ביקירנו, אל יבוא לנחם את אלה שנפגעו מאותם רובים. מי שמסר להם שטחי אוטונומיה שהפכו לשטחי שיגור למתאבדים ואתרי תעשיה לקסמים ומעבדות נפץ,
מי שמסר להם תקציבי ענק שממנים את מנגנוני הטרור, מי שמשחרר את הרוצחים ועוזריהם מבתי הכלא, לא בידיים נקיות הוא בא אלינו ואינו יכול לומר את מאמר זקני העדה 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' ".
ההורים השכולים מאשימים את קברניטי המדינה בכך שבמדיניותם הראו "למחבלים שהטרור משתלם ושכדאי להמשיך בו עוד, כי מבצעיו יקבלו עוד שטחים, בהתכנסות, התנתקות, התקפלות ובריחה". בשל התנהלות זו דורשים ההורים מהאישים אליהם ממוען המכתב "אל ידברו גבוהה על מאבק ומלחמה באויב".
לדברים אלה מוסיפים ההורים ומזכירים את דבריו של ראש הממשלה בפועל אהוד אולמרט בחו"ל ולפיהם 'עייפנו ממלחמות". את הדברים הללו רואים ההורים כהוכחה לאוזלת ידה הבסיסית של הממשלה. "אל תספרו לנו על מלחמת חורמה בטרור בעוד אתם מובילים את העם לכניעה ונסיגה מפניו".
בהמשך מכתבם מבקשים ההוריםמאולמרט, פרס ומופז "ליטול את שי "הכמיהה לשלום" ששלחתם אל משפחות השכולות ובו יונה עם עלה של זית. שבענו מיונים של שלום ומעלי זית שהביאו לנו בכנפיהם מאז הופיעו באוסלו רק שכול ויגון".
ההורים השכולים מנמקים את דבריהם: "אנו מוצאים חוסר טעם וטקט בכך שעיטרתם את מילות התקווה המדברות על נפש יהודי הומיה לארץ ציון וירושלים עם יונת שלום המזויפת. אבותינו ואבות אבותינו לא ראו בעיניהם יוני שלום כשבאו לפה והם ידעו בדיוק לקראת מה הם הולכים, גם אם הדבר יהיה כרוך במלחמה על ארץ ישראל. גם אנו ויקירנו חונכנו והלכנו באותה דרך. אין לנו עניין עם המסרים השקריים שלכם שהביאו לנו מאז חתמתם את חוזה השלום עם בני הבלייעל, 1375 קורבנות, שהם פי עשרים מאשר בתקופה שקדמה לאותם הסכמי שלום".
את מכתבם חותמים ההורים השכולים בבקשה החוזרת: "חסכו מאיתנו את הכאב לפחות ביום זה".