האלוף במיל. יעקב עמידרור קבע בערב כי היחס בין יום העצמאות ליום הזכרון מחוייב. הוא טוען, בניגוד למקובל, כי יש מלחמות טובות ומלחמות צודקות. אמנם, לצער כולנו, אין מלחמות קלות ללא חללים, אך בהחלט יש מלחמות צודקות. "רק עם שמבין מדוע מתו הלוחמים יוכל לחגוג את עצמאותו. לא ייתכן יום העצמאות בלא יום הזכרון כשם שלא ייתכן יום הזכרון בלא יום העצמאות. סידור לוח שנה בצורה זו הינו ייחודי למדינת ישראל ועוצמתו ברורה. כשחוזרים מבתי העלמין כבר רואים את הרחובות הראשיים מקושטים ליום העצמאות...", אמר עמידרור.
מנסיונו הרב במודיעין מחקר קבע עמידרור כי רק הרוח הגדולה של החיילים בדרגות הנמוכות תכריע מלחמות מכיוון שמלחמה היא בלאגן, לדבריו, אין מערכת שליטה מסודרת הקובעת בשליטה ראויה את ההתנהלות. האלוף תיאר אנקדוטות ממערכות ישראל בהן הוכרעו גבולות בשל יוזמה ואומץ של החייל הקטן.
באירוע נשא דברים ראש הישיבה, הרב אברהם קורצוייל, בתארו את הרוח הגדולה שמאפיינת את בני ישיבות ההסדר ובתוכם רמי ויוסי הי"ד.
את הערב חתם בוגר הישיבה הרב יוסי איתיאל, חברם למחזור.
תיאור הטרגדיה של רמי אלשיך ויוסי פינק הי"ד מתחיל בשנת תשמג בה החלו רמי אלשיך ויוסי פינק את לימודם בישיבת ההסדר 'קרני שומרון'. בשלהי אפריל 1984 התגייסו לצה"ל במסגרת ישיבות ההסדר והוצבו בגדוד 'שקד' של גבעתי
ביום 17.2.1986 בשעה 12:00 יצאו שלוש מכוניות מרצדס לסיור פתיחת ציר באזור הביטחון בדרום לבנון, יחד עם חיילי צד"ל נקלעו למארב של מחבלי החיזבאללה. תחת אש כבדה, לחמו עד שאזלה תחמושתם וכפי הנראה נפצעו קשה ולא יכלו עוד להשיב אש או להתגונן. הם נשבו בידי מחבלי החיזבאללה, אשר היו מצוידים ברכבים בקרבת מקום.
למחרת החטיפה, הציג ארגון החיזבאללה שני אנשים חבושים מכף רגל עד ראש והודיע כי הם החיילים הישראליים החטופים וכי לאחר יממה יפרסמו את דרישותיהם. אם יקוימו הדרישות ישוחררו החיילים ולא יהרגו אחד מהם.
למחרת הציגה רשת הטלוויזיה CBS מדמשק את חפציהם האישיים של יוסי ושל רחמים, בהם פנקסי השבי והדיסקיות. בני המשפחה זיהו בוודאות את הכיפה הסרוגה שסרגה אחותו של יוסי. במשך חמש שנים לערך הגיע מידע לא-ישיר וסותר על מצבם, לעתים נטען כי אחד מהם חי ולעתים כי שניהם חיים.
ב-1991 לאחר שנים של ניהול משא-ומתן רשמי ולא-רשמי, שוחררו כ- 150 מחבלים ושליח מיוחד של האו"ם הצליח להעביר את הידיעה כי יוסי ורחמים אינם בין החיים. חמש שנים נוספות חלפו עד שארגון החיזבאללה, הסכים להחזיר את גופותיהם של יוסי ורחמים, תמורת החזרת גופותיהם של 128 מחבלים.
ביום 22.7.1996 הובאו יוסי ורמי הי"ד לקבר ישראל. הם שהו על אדמת נכר 3833 ימים, שהם עשר
שנים, חמישה חודשים וארבעה ימים ולילות חשוכים עד אשר הוחזרו ארצה לקבורה "ושבו בנים לגבולם".
הדסה פינק, אימו של יוסי הי"ד הודתה בהתרגשות רבה בסיום האירוע על המאמץ הגדול שנעשה להביא יחד את החברים לזכור ביחד למרות שעברו עשרים שנה. ומבחינתה :" הדבר מעיד כי לא שוכחים על אף טרדות היום יומיות..."
מנסיונו הרב במודיעין מחקר קבע עמידרור כי רק הרוח הגדולה של החיילים בדרגות הנמוכות תכריע מלחמות מכיוון שמלחמה היא בלאגן, לדבריו, אין מערכת שליטה מסודרת הקובעת בשליטה ראויה את ההתנהלות. האלוף תיאר אנקדוטות ממערכות ישראל בהן הוכרעו גבולות בשל יוזמה ואומץ של החייל הקטן.
באירוע נשא דברים ראש הישיבה, הרב אברהם קורצוייל, בתארו את הרוח הגדולה שמאפיינת את בני ישיבות ההסדר ובתוכם רמי ויוסי הי"ד.
את הערב חתם בוגר הישיבה הרב יוסי איתיאל, חברם למחזור.
תיאור הטרגדיה של רמי אלשיך ויוסי פינק הי"ד מתחיל בשנת תשמג בה החלו רמי אלשיך ויוסי פינק את לימודם בישיבת ההסדר 'קרני שומרון'. בשלהי אפריל 1984 התגייסו לצה"ל במסגרת ישיבות ההסדר והוצבו בגדוד 'שקד' של גבעתי
ביום 17.2.1986 בשעה 12:00 יצאו שלוש מכוניות מרצדס לסיור פתיחת ציר באזור הביטחון בדרום לבנון, יחד עם חיילי צד"ל נקלעו למארב של מחבלי החיזבאללה. תחת אש כבדה, לחמו עד שאזלה תחמושתם וכפי הנראה נפצעו קשה ולא יכלו עוד להשיב אש או להתגונן. הם נשבו בידי מחבלי החיזבאללה, אשר היו מצוידים ברכבים בקרבת מקום.
למחרת החטיפה, הציג ארגון החיזבאללה שני אנשים חבושים מכף רגל עד ראש והודיע כי הם החיילים הישראליים החטופים וכי לאחר יממה יפרסמו את דרישותיהם. אם יקוימו הדרישות ישוחררו החיילים ולא יהרגו אחד מהם.
למחרת הציגה רשת הטלוויזיה CBS מדמשק את חפציהם האישיים של יוסי ושל רחמים, בהם פנקסי השבי והדיסקיות. בני המשפחה זיהו בוודאות את הכיפה הסרוגה שסרגה אחותו של יוסי. במשך חמש שנים לערך הגיע מידע לא-ישיר וסותר על מצבם, לעתים נטען כי אחד מהם חי ולעתים כי שניהם חיים.
ב-1991 לאחר שנים של ניהול משא-ומתן רשמי ולא-רשמי, שוחררו כ- 150 מחבלים ושליח מיוחד של האו"ם הצליח להעביר את הידיעה כי יוסי ורחמים אינם בין החיים. חמש שנים נוספות חלפו עד שארגון החיזבאללה, הסכים להחזיר את גופותיהם של יוסי ורחמים, תמורת החזרת גופותיהם של 128 מחבלים.
ביום 22.7.1996 הובאו יוסי ורמי הי"ד לקבר ישראל. הם שהו על אדמת נכר 3833 ימים, שהם עשר
שנים, חמישה חודשים וארבעה ימים ולילות חשוכים עד אשר הוחזרו ארצה לקבורה "ושבו בנים לגבולם".
הדסה פינק, אימו של יוסי הי"ד הודתה בהתרגשות רבה בסיום האירוע על המאמץ הגדול שנעשה להביא יחד את החברים לזכור ביחד למרות שעברו עשרים שנה. ומבחינתה :" הדבר מעיד כי לא שוכחים על אף טרדות היום יומיות..."