אינדור אמר ביומן הצהרים של ערוץ 7 כי הוא רואה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונרצחי הטרור כיום של חשבון נפש וזיכרון לאומי, בו הוא עצמו כנפגע טרור שוקל האם מדינת ישראל עשתה די כדי למנוע את הרצח הטרוריסטי הבא. לדבריו השאלה הזו עולה בקרב משפחות רבות מנפגעי הטרור, עימם הוא בא במגע.
"היו שני מהפכים - המהפך הגדול היה בשחרור המחבלים בשנת 86', עד אז היה ברור שמחבל הוא מחבל ועם מחבלים לא מדברים אלא נלחמים. זו הייתה המדיניות של מדינת ישראל ושל הציונות. הרעיון היה של התגוננות העם מפני המרצחים. וכששחררנו את הכמות האדירה של מחבלים, 1160 מחבלים שרבים מהם שבו לזרועות הטרור הוכח להם שלשיטתם הם צדקו, והם הביאו להמשך הקורבנות שלנו. המהפך הנוסף היה כשהכרנו בהם כגוף. הובלנו שינוי עולמי. שהרי תמיד היינו לסמל המאבק בטרור – המבצע באנטבה והפעולה במעלות לשחרור הילדים הבהירו שישראל אינה נכנעת לטרור. אבל כשהכרנו בהם שינינו את ההכרה הזו".
כיוון שכך, דורש אינדור ממשלת ישראל חשבון נפש מהותי, ומצטרף לתביעתם של משפחות שפנו לראשי המדינה ובקשו מהם שלא להופיע לטקסי הזיכרון ולא לפגוע בזכר יקיריהם תוך הפרחת הבטחות למאבק בטרו במקביל להמשך הנסיגות ומדיניות החולשה.
לשאלת המראיין עוזי ברוך אומר אינדור כי הוא עצמו סבור שראוי היה להפריד בין ימי הזיכרון לחללי צה"ל ומנגד לנרצחי הטרור, שכן מדובר בשני חשבונות נפש שונים. לדבריו לו הייתה חלוקה בין שני ימי זיכרון היה ניתן להעצים את הכאב שבפגיעה באזרחים המתנהלים לתומם. אינדור סבור שההשחתה של תוקפה של ישראל רב יותר בפגיעה בקשיש המהלך ברחובה של עיר יותר מפגיעה בחייל.
יום מיוחד לזכר נרצחי הטרור היה מעורר את חשבון הנפש של המדינה - "איך הגענו למצב כזה בו אדם נרצח בעיבורו של שוק?". כך סבור אינדור הקובע כי חשבון נפש שכזה מחויב בשל גודל החרפה הלאומית שבמציאות זו.
כמו כן, אומר אינדור שביום משולב תשומת הלב התקשורתית מופנית דווקא אל הורי החיילים ונפגעי הטרור מוצאים עצמם בצל תשומת הלב הזו. עם זאת הוא מציין כי זו דעתו שלו, וברור וידוע לו שקיימות דעות הפוכות בסוגיה זו, ומשפחות שכולות רבות דווקא מצדדות באיחוד שביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנרצחי הטרור.
להאזנה לראיון
"היו שני מהפכים - המהפך הגדול היה בשחרור המחבלים בשנת 86', עד אז היה ברור שמחבל הוא מחבל ועם מחבלים לא מדברים אלא נלחמים. זו הייתה המדיניות של מדינת ישראל ושל הציונות. הרעיון היה של התגוננות העם מפני המרצחים. וכששחררנו את הכמות האדירה של מחבלים, 1160 מחבלים שרבים מהם שבו לזרועות הטרור הוכח להם שלשיטתם הם צדקו, והם הביאו להמשך הקורבנות שלנו. המהפך הנוסף היה כשהכרנו בהם כגוף. הובלנו שינוי עולמי. שהרי תמיד היינו לסמל המאבק בטרור – המבצע באנטבה והפעולה במעלות לשחרור הילדים הבהירו שישראל אינה נכנעת לטרור. אבל כשהכרנו בהם שינינו את ההכרה הזו".
כיוון שכך, דורש אינדור ממשלת ישראל חשבון נפש מהותי, ומצטרף לתביעתם של משפחות שפנו לראשי המדינה ובקשו מהם שלא להופיע לטקסי הזיכרון ולא לפגוע בזכר יקיריהם תוך הפרחת הבטחות למאבק בטרו במקביל להמשך הנסיגות ומדיניות החולשה.
לשאלת המראיין עוזי ברוך אומר אינדור כי הוא עצמו סבור שראוי היה להפריד בין ימי הזיכרון לחללי צה"ל ומנגד לנרצחי הטרור, שכן מדובר בשני חשבונות נפש שונים. לדבריו לו הייתה חלוקה בין שני ימי זיכרון היה ניתן להעצים את הכאב שבפגיעה באזרחים המתנהלים לתומם. אינדור סבור שההשחתה של תוקפה של ישראל רב יותר בפגיעה בקשיש המהלך ברחובה של עיר יותר מפגיעה בחייל.
יום מיוחד לזכר נרצחי הטרור היה מעורר את חשבון הנפש של המדינה - "איך הגענו למצב כזה בו אדם נרצח בעיבורו של שוק?". כך סבור אינדור הקובע כי חשבון נפש שכזה מחויב בשל גודל החרפה הלאומית שבמציאות זו.
כמו כן, אומר אינדור שביום משולב תשומת הלב התקשורתית מופנית דווקא אל הורי החיילים ונפגעי הטרור מוצאים עצמם בצל תשומת הלב הזו. עם זאת הוא מציין כי זו דעתו שלו, וברור וידוע לו שקיימות דעות הפוכות בסוגיה זו, ומשפחות שכולות רבות דווקא מצדדות באיחוד שביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנרצחי הטרור.
להאזנה לראיון