איילה דיין, אמו של סמ"ר חננאל מגד אשר סירב ללחוץ את ידי הרמטכ"ל בטקס חלוקת תעודות הוקרה לחיילים מצטיינים סיפרה ביומן ערוץ 7 על מה שקרה בטקס ועל תחושותיה ותחושות בנה.
"הגיע תורו, הוא הצדיע לרמטכ"ל, לחץ את היד לקצב, בזמן שלחץ את היד לקצב אמר לרמטכ"ל: סליחה המפקד אני מבקש שלא תלחץ את ידי כי אני לא מסוגל", סיפרה. "קצב שאל אותו: מדוע? והוא אמר לרמטכ"ל: כשאני רואה אותך אני רואה את הדחפורים על גוש קטיף שכל משפחתי גורשה משם".
לדבריה, לא ענה הרמטכ"ל חלוץ לדברים שהטיח בפניו בנה אלא רק עשה פרצוף ואילו הנשיא, משה קצב, אמר לבנה כי זה לא יפה וזה לא המקום לדברים שכאלה. "הרמטכ"ל לא הושיט את ידו ולא קרה שהיא היתה תלויה באויר, הוא רק נתן לו את סמל ההצטיינות", אמרה והעריכה כי האמירה המוקדמת של בנה לרמטכ"ל נועדה לחסוך את המבוכה שבהושטת היד של הרמטכ"ל שלא תזכה למענה. "מבוכה של שניהם, אגב", ציינה.
"זה לא בא ממקום של פרובוקציה ושל מחאה, ממש לא", אמרה, "זה בא מתוך כאב אמיתי שהיה לו, כי הכאב וההרס של הגירוש של גוש קטיף והמשפחה שלנו השאיר בו רושם עז ואולי אפילו עשה לו שריטה שאני לא יודעת אם יהיה אפשר אי פעם למחוק".
לדברי דיין, בנה לא ממש שוחח איתם על ההתלבטות המוקדמת שלו האם ללחוץ את ידי הרמטכ"ל או לא אך יחד עם זאת ציינה כי ידעה שיש לו קושי אמיתי לעמוד בפני דן חלוץ. "ביום שנודע על זה שיקבל את הפרס היוקרתי הזה, ביום הריסת עמונה, הוא אמר: אני לא בטוח שאני רוצה את זה כי אני אצטרך לפגוש את הרמטכ"ל".
עוד ציינה כי גם היום אומר בנה בעת שהוא רואה את הרמטכ"ל כי הוא רואה בעיני רוחו את הדחפורים העולים על הבית של סבא שלו בגוש קטיף, על הבית של הדודים ושל בני הדודים שלו ו"הורסים לנו את הצורה, הורסים לנו את החיים והורסים לנו את המשפחה", כלשונה.
ביחס להשתייכותו המשפחתית, כבנו של יוסי דיין מן הישוב פסגות, הידוע בהתבטאויותיו הקיצוניות כלפי אריאל שרון בעבר אמרה דיין כי לבנה יש חשיבה עצמאית ביותר. "שלא יטעו לשייך אותו לכל דבר אחר, הוא ילד רגיש ומאוד צנוע השייך לביינישים (חיילי ישיבות ההסדר) ואחרי הגירוש הנורא היה לו קשה עם זה שהוא משרת בצבא ועם זה שכאילו בגדו בו והתלבט מאוד האם להפסיק את השירות או לא".
לדבריה, החליט בנה בסופו של דבר שהצבא זקוק לכך שיהיו בתוכו אנשים טובים. "אם אנחנו לא נהיה שם אז מי כן יהיה שם". בעקבות מחשבה זו האריך סמ"ר מגד את שירותו בשמונה חודשים נוספים המסתיימים בעוד כחודש.
"הגיע תורו, הוא הצדיע לרמטכ"ל, לחץ את היד לקצב, בזמן שלחץ את היד לקצב אמר לרמטכ"ל: סליחה המפקד אני מבקש שלא תלחץ את ידי כי אני לא מסוגל", סיפרה. "קצב שאל אותו: מדוע? והוא אמר לרמטכ"ל: כשאני רואה אותך אני רואה את הדחפורים על גוש קטיף שכל משפחתי גורשה משם".
לדבריה, לא ענה הרמטכ"ל חלוץ לדברים שהטיח בפניו בנה אלא רק עשה פרצוף ואילו הנשיא, משה קצב, אמר לבנה כי זה לא יפה וזה לא המקום לדברים שכאלה. "הרמטכ"ל לא הושיט את ידו ולא קרה שהיא היתה תלויה באויר, הוא רק נתן לו את סמל ההצטיינות", אמרה והעריכה כי האמירה המוקדמת של בנה לרמטכ"ל נועדה לחסוך את המבוכה שבהושטת היד של הרמטכ"ל שלא תזכה למענה. "מבוכה של שניהם, אגב", ציינה.
"זה לא בא ממקום של פרובוקציה ושל מחאה, ממש לא", אמרה, "זה בא מתוך כאב אמיתי שהיה לו, כי הכאב וההרס של הגירוש של גוש קטיף והמשפחה שלנו השאיר בו רושם עז ואולי אפילו עשה לו שריטה שאני לא יודעת אם יהיה אפשר אי פעם למחוק".
לדברי דיין, בנה לא ממש שוחח איתם על ההתלבטות המוקדמת שלו האם ללחוץ את ידי הרמטכ"ל או לא אך יחד עם זאת ציינה כי ידעה שיש לו קושי אמיתי לעמוד בפני דן חלוץ. "ביום שנודע על זה שיקבל את הפרס היוקרתי הזה, ביום הריסת עמונה, הוא אמר: אני לא בטוח שאני רוצה את זה כי אני אצטרך לפגוש את הרמטכ"ל".
עוד ציינה כי גם היום אומר בנה בעת שהוא רואה את הרמטכ"ל כי הוא רואה בעיני רוחו את הדחפורים העולים על הבית של סבא שלו בגוש קטיף, על הבית של הדודים ושל בני הדודים שלו ו"הורסים לנו את הצורה, הורסים לנו את החיים והורסים לנו את המשפחה", כלשונה.
ביחס להשתייכותו המשפחתית, כבנו של יוסי דיין מן הישוב פסגות, הידוע בהתבטאויותיו הקיצוניות כלפי אריאל שרון בעבר אמרה דיין כי לבנה יש חשיבה עצמאית ביותר. "שלא יטעו לשייך אותו לכל דבר אחר, הוא ילד רגיש ומאוד צנוע השייך לביינישים (חיילי ישיבות ההסדר) ואחרי הגירוש הנורא היה לו קשה עם זה שהוא משרת בצבא ועם זה שכאילו בגדו בו והתלבט מאוד האם להפסיק את השירות או לא".
לדבריה, החליט בנה בסופו של דבר שהצבא זקוק לכך שיהיו בתוכו אנשים טובים. "אם אנחנו לא נהיה שם אז מי כן יהיה שם". בעקבות מחשבה זו האריך סמ"ר מגד את שירותו בשמונה חודשים נוספים המסתיימים בעוד כחודש.