מאת: דלית הלוי
הנהגת ערביי ישראל דורשת יישום מיידי של "זכות השיבה", כהגדרתה, על תושבי ישראל שנעקרו מבתיהם בשנת 1948.
חבר הכנסת מוחמד ברכה שהשתתף בשבוע שעבר בטקס לציון ה"נכבה" (האסון הפלשתיני בהקמת מדינת ישראל) בכפר ספוריה (כיום המושב ציפורי ובעבר ומקום מושבו של רבי יהודה נשיא חותם המשנה) תקף את עמדתה של ממשלת ישראל המסרבת ליישב מחדש את הפליטים הפלשתיניים בתחומה.
לדבריו, ישראל מעלה טענות שווא לפיהן אין היא יכולה לקלוט את מיליוני הפליטים הפלשתיניים מחשש לשינוי המאזן הדמוגראפי בישראל. בישראל עצמה, טען ברכה חיים 300 אלף פלשתינים אזרחי ישראל שגורשו מבתיהם וחזרתם למקומות מגוריהם המקוריים ולאדמתם לא ישנה כלל את המאזן הדמוגראפי. ההתנגדות הישראלית להחזיר את זכויותיהם, אמר ברכה, ממחישה, כי המערכה היא על האדמה.
ברכה הדגיש עוד את החשיבות לשמר את הזיכרון ההיסטורי של "הנכבה הפלשתינית". לדבריו: "אנו לא נמנע מאיש לחגוג ביום זה (יום העצמאות) ואולם איננו רוצים שיכריחו אותנו לחגוג ציון יום זה. הנכבה היא אמת היסטורית שלא ניתן להתעלם ממנה. שמחתם לוותה באסון של עם אחר... נמשיך לדבוק באדמה הזו בתקווה לשיבה באחד הימים. בושה לנו לחגוג ולהניף את דגל ישראל ביום זה ובפרט לאור מה שנותר לנו הוא האזרחות והזיכרון. ללא הזיכרון נהיה כלא כלום".
הנהגת ערביי ישראל דורשת יישום מיידי של "זכות השיבה", כהגדרתה, על תושבי ישראל שנעקרו מבתיהם בשנת 1948.
חבר הכנסת מוחמד ברכה שהשתתף בשבוע שעבר בטקס לציון ה"נכבה" (האסון הפלשתיני בהקמת מדינת ישראל) בכפר ספוריה (כיום המושב ציפורי ובעבר ומקום מושבו של רבי יהודה נשיא חותם המשנה) תקף את עמדתה של ממשלת ישראל המסרבת ליישב מחדש את הפליטים הפלשתיניים בתחומה.
לדבריו, ישראל מעלה טענות שווא לפיהן אין היא יכולה לקלוט את מיליוני הפליטים הפלשתיניים מחשש לשינוי המאזן הדמוגראפי בישראל. בישראל עצמה, טען ברכה חיים 300 אלף פלשתינים אזרחי ישראל שגורשו מבתיהם וחזרתם למקומות מגוריהם המקוריים ולאדמתם לא ישנה כלל את המאזן הדמוגראפי. ההתנגדות הישראלית להחזיר את זכויותיהם, אמר ברכה, ממחישה, כי המערכה היא על האדמה.
ברכה הדגיש עוד את החשיבות לשמר את הזיכרון ההיסטורי של "הנכבה הפלשתינית". לדבריו: "אנו לא נמנע מאיש לחגוג ביום זה (יום העצמאות) ואולם איננו רוצים שיכריחו אותנו לחגוג ציון יום זה. הנכבה היא אמת היסטורית שלא ניתן להתעלם ממנה. שמחתם לוותה באסון של עם אחר... נמשיך לדבוק באדמה הזו בתקווה לשיבה באחד הימים. בושה לנו לחגוג ולהניף את דגל ישראל ביום זה ובפרט לאור מה שנותר לנו הוא האזרחות והזיכרון. ללא הזיכרון נהיה כלא כלום".