שיגור הרקטה התבצע בצהרים בחוף פלמחים.
הרקטה, "רמטק" שמה, היא רקטת מגח, מסוג שטרם נוסה בניסויי טיסה בארץ ואף אינו נמצא עדיין בשימוש ברחבי העולם. משקל הרקטה כ-90 קילוגרם ואורכה 3.70 מטרים.
מהטכניון נמסר לערוץ 7 כי מנחי הפרויקט, פרופסור אלון גני מהפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון ויצחק גרינברג מרפאל, אמרו כי הרקטה היא פריצת דרך טכנולוגית, בעיקר בגלל החלוציות שבה. "לא היה לנו כל נדבך מעשי קודם, לא היה ניסוי טיסה שיכולנו להסתמך עליו, ולמעשה התחלנו מאפס", הדגישו.
הייחודיות מתבטאת בכך שזוהי רקטת מגח (מהשורש נגח) עם דלק מוצק, שטרם נוסתה בישראל. מנוע מגח סילון (רמג'ט) דוחס את האוויר דחיסה אווירודינמית, בגלל מהירותו הרבה, בלי צורך במדחס. כלומר, מדובר במנוע סילון פשוט, בלי חלקים נעים, אשר יכול לפעול במהירויות גבוהות בהרבה מאשר מנוע הטורבו סילון. "מנועי מגח יכולים לשמש בעתיד בכלי טייס אשר נעים במהירות שגיא-קולית (היפר סונית), 5-10 פעמים מהירות הקול", מסביר פרופסור גני. "חוץ מהמהירות הגבוהה, יתרונם מתבטא גם בצריכת דלק נמוכה, בסך הכל רבע עד שליש מהצריכה של מנוע רקטי, דבר המאפשר לכלי הטייס טווח גדול בהרבה".
עוד אומרים בטכניון כי החיסרון העיקרי של מנוע מגח הוא שהוא אינו יכול להתחיל לפעול ממצב נייח, ועליו להגיע קודם למהירות גבוהה מאוד, כפעמיים מהירות הקול. לכן שוגרה הרקטה על ידי מנוע רקטי, ורק כשהגיעה למהירות שבה המגח יכול לפעול, פי 2.5 ממהירות הקול בקירוב ובגובה של כארבעה קילומטרים, הסתיים שלב הפעולה הרקטי והופעל מנוע המגח.
בסך הכל עבדו על הפרויקט כעשרים סטודנטים, לאורך שלושה מחזורים, בתמיכה כספית של קרן דבורה בטכניון ובליווי של איש רפאל, בוגר הטכניון, יצחק גרינברג. רוב הסטודנטים שהשתתפו בפרויקט כבר סיימו את לימודיהם ובצוות המשגר היו ארבעה סטודנטים, בהם סטודנטית אחת.
הרקטה, "רמטק" שמה, היא רקטת מגח, מסוג שטרם נוסה בניסויי טיסה בארץ ואף אינו נמצא עדיין בשימוש ברחבי העולם. משקל הרקטה כ-90 קילוגרם ואורכה 3.70 מטרים.
מהטכניון נמסר לערוץ 7 כי מנחי הפרויקט, פרופסור אלון גני מהפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון ויצחק גרינברג מרפאל, אמרו כי הרקטה היא פריצת דרך טכנולוגית, בעיקר בגלל החלוציות שבה. "לא היה לנו כל נדבך מעשי קודם, לא היה ניסוי טיסה שיכולנו להסתמך עליו, ולמעשה התחלנו מאפס", הדגישו.
הייחודיות מתבטאת בכך שזוהי רקטת מגח (מהשורש נגח) עם דלק מוצק, שטרם נוסתה בישראל. מנוע מגח סילון (רמג'ט) דוחס את האוויר דחיסה אווירודינמית, בגלל מהירותו הרבה, בלי צורך במדחס. כלומר, מדובר במנוע סילון פשוט, בלי חלקים נעים, אשר יכול לפעול במהירויות גבוהות בהרבה מאשר מנוע הטורבו סילון. "מנועי מגח יכולים לשמש בעתיד בכלי טייס אשר נעים במהירות שגיא-קולית (היפר סונית), 5-10 פעמים מהירות הקול", מסביר פרופסור גני. "חוץ מהמהירות הגבוהה, יתרונם מתבטא גם בצריכת דלק נמוכה, בסך הכל רבע עד שליש מהצריכה של מנוע רקטי, דבר המאפשר לכלי הטייס טווח גדול בהרבה".
עוד אומרים בטכניון כי החיסרון העיקרי של מנוע מגח הוא שהוא אינו יכול להתחיל לפעול ממצב נייח, ועליו להגיע קודם למהירות גבוהה מאוד, כפעמיים מהירות הקול. לכן שוגרה הרקטה על ידי מנוע רקטי, ורק כשהגיעה למהירות שבה המגח יכול לפעול, פי 2.5 ממהירות הקול בקירוב ובגובה של כארבעה קילומטרים, הסתיים שלב הפעולה הרקטי והופעל מנוע המגח.
בסך הכל עבדו על הפרויקט כעשרים סטודנטים, לאורך שלושה מחזורים, בתמיכה כספית של קרן דבורה בטכניון ובליווי של איש רפאל, בוגר הטכניון, יצחק גרינברג. רוב הסטודנטים שהשתתפו בפרויקט כבר סיימו את לימודיהם ובצוות המשגר היו ארבעה סטודנטים, בהם סטודנטית אחת.