מאת: חגי הוברמן
ראש הממשלה אהוד אולמרט יוצא לארה"ב בלי לקחת איתו את האביזר החשוב ביותר במגעים המדיניים הצפויים: מפה מגובשת של הנסיגה הישראלית. הוא לא לקח איתו מפה כזאת, כי עוד אין לו מפה כזאת, לא רק פיזית אלא גם בראש. אולמרט עדיין לא גיבש לעצמו את קווי ה"התכנסות".
בסביבתו הקרובה ישנן דעות שונות להיקף הנסיגה, החל מה"שמאל הקיצוני" בקואליציה, בהנהגת השרים ציפי לבני וחיים רמון, הרואים בקו גדר ההפרדה את גבול הנסיגה. לא ממש הגדר, אלא הגדר מינוס. הגדר תתוקן בתנועות מערבה, למסור יותר שטחים לפלשתינים. בקוטב השני נמצא ה"ימין" היחסי, המובל בידי השרים דיכטר ומופז. אלו גורסים שהנסיגה צריכה להיות קטנה ככל האפשר, מינורית, שתכלול כמה שפחות יישובים, ורק כאלו שבאמת לא ניתן לחבר אותם באיזושהי צורה לאיזשהו גוש התיישבות.
בקעת הירדן היא דוגמא מצויינת לדילמה. גישת לבני-רמון גורסת שהביקעה צריכה לשמש חיץ ביטחוני כלשהוא ותו לא. בשביל חיץ ביטחוני לא צריכים יישובים, ואם כן רק את אלו הצמודים לכביש הביקעה, כביש 90. היישובים הפנימיים לאורך כביש אלון גיתית, מכורה, בקעות, רועי, חמדת רותם וכו' מיותרים.
גישת דיכטר-מופז גורסת שעל ישראל לשמור על ביקעת הירדן רחבה ככל האפשר, ואז אפשר אפילו לשלוח "אצבעות" מהביקעה לגב ההר. כך אפשר לשמור ב"אצבעות" כאלו את גוש שילה-עלי, או את אלון-מורה-איתמר.
לא ברור אם עד הנסיעה לבוש, אולמרט יגבש את המפה שלו. נכון לעכשיו הוא עוד מבולבל, בוחן את ההצעות השונות. מה שברור הוא, שהוא דבק בנסיגה ובפירוק יישובים. אפשר לקוות שממשלתו תתפרק לפני שיפרק יישוב אחד. אתמול נראה היה שהתחזית הזו בהחלט ריאלית.
ראש הממשלה אהוד אולמרט יוצא לארה"ב בלי לקחת איתו את האביזר החשוב ביותר במגעים המדיניים הצפויים: מפה מגובשת של הנסיגה הישראלית. הוא לא לקח איתו מפה כזאת, כי עוד אין לו מפה כזאת, לא רק פיזית אלא גם בראש. אולמרט עדיין לא גיבש לעצמו את קווי ה"התכנסות".
בסביבתו הקרובה ישנן דעות שונות להיקף הנסיגה, החל מה"שמאל הקיצוני" בקואליציה, בהנהגת השרים ציפי לבני וחיים רמון, הרואים בקו גדר ההפרדה את גבול הנסיגה. לא ממש הגדר, אלא הגדר מינוס. הגדר תתוקן בתנועות מערבה, למסור יותר שטחים לפלשתינים. בקוטב השני נמצא ה"ימין" היחסי, המובל בידי השרים דיכטר ומופז. אלו גורסים שהנסיגה צריכה להיות קטנה ככל האפשר, מינורית, שתכלול כמה שפחות יישובים, ורק כאלו שבאמת לא ניתן לחבר אותם באיזושהי צורה לאיזשהו גוש התיישבות.
בקעת הירדן היא דוגמא מצויינת לדילמה. גישת לבני-רמון גורסת שהביקעה צריכה לשמש חיץ ביטחוני כלשהוא ותו לא. בשביל חיץ ביטחוני לא צריכים יישובים, ואם כן רק את אלו הצמודים לכביש הביקעה, כביש 90. היישובים הפנימיים לאורך כביש אלון גיתית, מכורה, בקעות, רועי, חמדת רותם וכו' מיותרים.
גישת דיכטר-מופז גורסת שעל ישראל לשמור על ביקעת הירדן רחבה ככל האפשר, ואז אפשר אפילו לשלוח "אצבעות" מהביקעה לגב ההר. כך אפשר לשמור ב"אצבעות" כאלו את גוש שילה-עלי, או את אלון-מורה-איתמר.
לא ברור אם עד הנסיעה לבוש, אולמרט יגבש את המפה שלו. נכון לעכשיו הוא עוד מבולבל, בוחן את ההצעות השונות. מה שברור הוא, שהוא דבק בנסיגה ובפירוק יישובים. אפשר לקוות שממשלתו תתפרק לפני שיפרק יישוב אחד. אתמול נראה היה שהתחזית הזו בהחלט ריאלית.