השחקן, הבמאי, הזמר וחתן פרס ישראל יוסי בנאי, נפטר אתמול לאחר מחלה קשה בגיל 74. הלוויתו תערך היום (ו') בשעה 11:00 בקיבוץ גבעת השלושה. בנאי השאיר אחריו אישה ושלושה בנים.
בנאי הצטרף לתוכנית הראשונה של להקת הנח"ל ב-1951. לאחר מכן למד בבית הספר למשחק של תיאטרון הבימה והצטרף כשחקן לתיאטרון. שיחק לאורך השנים בהצגות תיאטרון רבות ב"הבימה" ובתיאטראות נוספים, במחזות: "תל אביב הקטנה", "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "מראה מעל הגשר", "הכלה וצייד הפרפרים", "כתר בראש" ועוד. הוא הרבה לשחק במחזותיו של ניסים אלוני, מחזאי שהשפיע עליו מאוד. ב-1963 הקימו אלוני, בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות" שלא החזיק מעמד זמן רב.
בנאי העלה מספר תוכניות בידור שאת חלקן כתב בעצמו כגון "ילדות קשה" ו"נישואין נוסח גירושין" (אותן העלה יחד עם רבקה מיכאלי), "חכמים בלילה", "אני וסימון ומואיז הקטן" ו"שובו של הסוראמלו". ב-1961 הקליט ביחד עם יונה עטרי, אבנר חזקיהו, וסשה ארגוב את התוכנית "יוסי חזקי יונה". בנאי, מראשוני להקת הנח"ל, ביים בשנות החמישים והשישים גם מספר תוכניות ללהקה. כמו כן כתב וביים חמש תוכניות בידור ללהקת הגשש החיוור בה חבר אחיו, גברי בנאי.
הוא שיחק במספר סרטי קולנוע, בהם "חבורה שכזו" מ- 1963 ו"חכם גמליאל" מ- 1973.
יוסי בנאי נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים. הוא הרבה לשיר שירים צרפתיים מתורגמים של ז'ורז' ברסנס, ז'אק ברל ואחרים, ואף הקדיש לכך מספר אלבומים וחלק מערבי היחיד שלו, כמו התוכניות משירי ברסנס "אין אהבות שמחות" מ-1969 ו"בנאי שר ומספר ברסאנס" מ-1997, והאלבום משירי ברל "אם נדע לאהוב" מ-1984. את מרבית השירים הצרפתיים תרגמה למענו נעמי שמר, כמו למשל השיר "אהבה בת עשרים" של ברל. בנאי ביצע גם מספר שירים מקוריים של שמר, הידוע מביניהם הוא "על כל אלה" ("על הדבש ועל העוקץ"). שירים נוספים המזוהים עמו הם "אני וסימון ומואיז הקטן" (אותו כתב על חוויות ילדותו בירושלים), "בחולות", "שיכור ולא מיין", "ספירת מלאי", "אני שר להעביר את הזמן" ו"מרוב אהבה".
בשנת 1998 זכה בנאי בפרס ישראל לתיאטרון.
(מתוך ויקיפדיה)
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, פרסם הודעת אבל מיוחדת בעקבות מותו של חתן פרס ישראל, יוסי בנאי:
מדינת ישראל איבדה היום אחד מענקי התרבות שלה, חתן פרס ישראל, איש ירושלים, יוסי בנאי.
יוסי בנאי היווה מופת של כישרון רב תחומי, בבימוי, במחזאות, בסאטירה, בקולנוע ובשירה. קולו הייחודי של יוסי היה חלק מרכזי בסיפורה של מדינת היהודים המתחדשת בארץ ישראל ובירושלים.
ביוסי היה מיזוג נדיר של סגנונות ותרבויות של השילוב הקלאסי והמודרני, ישן עם חדש שהפכו אותו לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית. על כל אלה, על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק ועל מה שיוסי מהווה לדורות רבים של ישראלים.
מדינת ישראל מרכינה היום את ראשה ושולחת תנחומיה לרעייתו אביבה והבנים.
יושבת-ראש הכנסת, חה"כ דליה איציק, אמרה עם היוודע דבר מותו של יוסי בנאי כי "הכנסת מרכינה ראשה ביגון ובכאב על מותו של יוסי בנאי, חתן פרס ישראל, מגדולי האמנים בארץ. אנו נפרדים מאמן ענק, איש רב פעלים, אדם יחיד במינו. יוסי בנאי, יליד ירושלים, הוא מבניה הדגולים של העיר. מבעד לצער הפרידה, נותרת לנו הגאווה על שזכינו להיות במחיצתו של אמן כל-כך ישראל כיוסי", אומרת איציק.
בנאי הצטרף לתוכנית הראשונה של להקת הנח"ל ב-1951. לאחר מכן למד בבית הספר למשחק של תיאטרון הבימה והצטרף כשחקן לתיאטרון. שיחק לאורך השנים בהצגות תיאטרון רבות ב"הבימה" ובתיאטראות נוספים, במחזות: "תל אביב הקטנה", "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "מראה מעל הגשר", "הכלה וצייד הפרפרים", "כתר בראש" ועוד. הוא הרבה לשחק במחזותיו של ניסים אלוני, מחזאי שהשפיע עליו מאוד. ב-1963 הקימו אלוני, בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות" שלא החזיק מעמד זמן רב.
בנאי העלה מספר תוכניות בידור שאת חלקן כתב בעצמו כגון "ילדות קשה" ו"נישואין נוסח גירושין" (אותן העלה יחד עם רבקה מיכאלי), "חכמים בלילה", "אני וסימון ומואיז הקטן" ו"שובו של הסוראמלו". ב-1961 הקליט ביחד עם יונה עטרי, אבנר חזקיהו, וסשה ארגוב את התוכנית "יוסי חזקי יונה". בנאי, מראשוני להקת הנח"ל, ביים בשנות החמישים והשישים גם מספר תוכניות ללהקה. כמו כן כתב וביים חמש תוכניות בידור ללהקת הגשש החיוור בה חבר אחיו, גברי בנאי.
הוא שיחק במספר סרטי קולנוע, בהם "חבורה שכזו" מ- 1963 ו"חכם גמליאל" מ- 1973.
יוסי בנאי נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים. הוא הרבה לשיר שירים צרפתיים מתורגמים של ז'ורז' ברסנס, ז'אק ברל ואחרים, ואף הקדיש לכך מספר אלבומים וחלק מערבי היחיד שלו, כמו התוכניות משירי ברסנס "אין אהבות שמחות" מ-1969 ו"בנאי שר ומספר ברסאנס" מ-1997, והאלבום משירי ברל "אם נדע לאהוב" מ-1984. את מרבית השירים הצרפתיים תרגמה למענו נעמי שמר, כמו למשל השיר "אהבה בת עשרים" של ברל. בנאי ביצע גם מספר שירים מקוריים של שמר, הידוע מביניהם הוא "על כל אלה" ("על הדבש ועל העוקץ"). שירים נוספים המזוהים עמו הם "אני וסימון ומואיז הקטן" (אותו כתב על חוויות ילדותו בירושלים), "בחולות", "שיכור ולא מיין", "ספירת מלאי", "אני שר להעביר את הזמן" ו"מרוב אהבה".
בשנת 1998 זכה בנאי בפרס ישראל לתיאטרון.
(מתוך ויקיפדיה)
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, פרסם הודעת אבל מיוחדת בעקבות מותו של חתן פרס ישראל, יוסי בנאי:
מדינת ישראל איבדה היום אחד מענקי התרבות שלה, חתן פרס ישראל, איש ירושלים, יוסי בנאי.
יוסי בנאי היווה מופת של כישרון רב תחומי, בבימוי, במחזאות, בסאטירה, בקולנוע ובשירה. קולו הייחודי של יוסי היה חלק מרכזי בסיפורה של מדינת היהודים המתחדשת בארץ ישראל ובירושלים.
ביוסי היה מיזוג נדיר של סגנונות ותרבויות של השילוב הקלאסי והמודרני, ישן עם חדש שהפכו אותו לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית. על כל אלה, על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק ועל מה שיוסי מהווה לדורות רבים של ישראלים.
מדינת ישראל מרכינה היום את ראשה ושולחת תנחומיה לרעייתו אביבה והבנים.
יושבת-ראש הכנסת, חה"כ דליה איציק, אמרה עם היוודע דבר מותו של יוסי בנאי כי "הכנסת מרכינה ראשה ביגון ובכאב על מותו של יוסי בנאי, חתן פרס ישראל, מגדולי האמנים בארץ. אנו נפרדים מאמן ענק, איש רב פעלים, אדם יחיד במינו. יוסי בנאי, יליד ירושלים, הוא מבניה הדגולים של העיר. מבעד לצער הפרידה, נותרת לנו הגאווה על שזכינו להיות במחיצתו של אמן כל-כך ישראל כיוסי", אומרת איציק.