בעקבות הביקור המתוכנן של אנשי השמאל, ביניהם חיים הנגבי, המתנגד בחריפות ליישוב היהודי בחברון בטענה שהוא היורש החוקי של הרכוש היהודי בעיר, החליט הבוקר יליד חברון, יעקב קסטל, להגיע לחברון "כדי לתת תשובות להנגבי ושאר השמאלנים", כהגדרתו.
בכוונתו של קסטל להתלוות לדובר הישוב היהודי בעיר, נועם ארנון, בעת שיסייר בחברון ויחזק את התושבים ואת הנוכחות היהודית בעיר.
קסטל אומר כי הוא מכיר את סבו של הנגבי, הרב חיים בג'איו (השני) ו"רק חיים נשאר 'הכבשה השחורה' של המשפחה. קסטל הוסיף כי הבעלות היהודית על הקרקעות בחברון רשומה בדפי ההיסטוריה.
נזכיר כי ביום שישי כ' טבת תשס"ו (20 בינו' 06) פרסם חיים הנגבי מאמר במוסף "הארץ" תחת הכותרת "צאו לי מהשוק". בסגנון הבוטה, תקף את מפעל ההתיישבות בחברון. שאלתו המרכזית של הנגבי, הייתה למי שייכים נכסי הקהילה היהודית העתיקה בחברון. הנגבי טען שכיורשו האחרון של ר' חיים המצרי (בג'איו הראשון) שרכש את המקום הוא אמור להיות מי שיקבע מה ייעשה באתר זה. ככזה הוא קובע שהוא מעדיף לפנות את יהודי העיר ולהושיב במקומם את ערביי חברון.
נועם ארנון השיב לו במכתב שפרסם באתר חברון: על העובדות הרי אין מחלוקת: הקהילה היהודית העתיקה בחברון החזיקה בנכסי קרקע רבים: כל אדמות הרובע היהודי העתיק (היום שכונת אברהם אבינו), רוב רובם של אדמות תל חברון (תל רומידה), ועוד בתים, חנויות ואדמות חקלאיות רבות. בין הנכסים היה גם השטח אותו רכש ר' חיים המצרי (בג'איו הראשון) בשנת 1807; אלא שהוא רכש אותו לא כאדם פרטי אלא "בשם הקדש עדת היהודים", והתמורה שולמה ע"י "רכוש ההקדש היהודי" (ספר חברון עמ' 53).
לפני 77 שנים, בשנת תרפ"ט (1929), תקפו ערבים את הקהילה, רצחו באכזריות נוראה 67 יהודים, ופצעו עשרות. הניצולים היהודים גורשו. שארית הקהילה גורשה מחברון, והרכוש נשדד ע"י הערבים.
"כן, גם אנחנו תומכים בהחזרת ה"שוק" בחברון לבעליו המקוריים, בפינוי נחוש של כל ה"פולשים" (הערבים), במחיקת העוול הגדול של "הרצחת וגם ירשת", ובמילוי רצונם של הנרצחים ויורשיהם, בהשבת חיים יהודיים אל המקומות מהם נגדעו בידי רוצחי תרפ"ט. אני מצפה שכל שוחר צדק יתמוך בשאיפה זו, שאין צודקת ממנה בעולם", אומר ארנון.
כמו כן נזכיר עצומה עליה חתומים צאצאי התושבים שנעקרו בשנת תרפ"ט מהעיר. אנו מביאים כאן את העצומה כלשונה:
עצומת משפחות יוצאי קהילת חברון וניצולי פרעות תרפ"ט נגד גירוש היהודים משטח הקהילה (ה"שוק") בחברון.
על עצומה זו חתמו למעלה מאלף בני משפחות ויוצאי קהילת חברון. בין החותמים - ילידי חברון וניצולי פרעות תרפ"ט: יעקב קסטל, משה קסטל, אחותם – מרים ששון (לבית קסטל), שלמה סלונים, נחמה חסון, ר' נחמן הרטמן, שניאור זלמן הלפרין, יוסף גולן (גוזלן), יוסף ליזרובסקי, ועו"ד אברהם קרייתי (בן משפחת קפילוטו-פרנקו ואלישר).
ועוד בעניין חברון - מבקר המדינה: האם קיימת סחבת בטיפול נכסי היהודים בחברון?
הנצחון הישראלי במלחמת ששת הימים ושחרורה של חברון, השיב לידיה של ישראל את האדמות היהודיות. מדובר בין היתר באדמות יהודי חברון שנאלצו לעזוב את העיר בעקבות פרעות תרפ"ט. משנת 48 ועד למלחמת ששת הימים, הוחזקו אדמות היהודים בידי "האפוטרופוס הירדני על רכוש אויב". לאחר מלחמת ששת הימים הוקנו האדמות ל"ממונה על נכסי נפקדים האחראי לשמירתם וניהולם".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי עפ"י דוח מבקר המדינה מס 56 א' , שעסק בין היתר בבדיקת הטיפול באדמות היהודים ביו"ש, נכתב כי "באיו"ש קיימים מקרקעין השייכים ליהודים אשר רכשו אותם לפני שנת 48". מ 48 ועד ל 67 "נוהלו האדמות על ידי האפוטרופוס הירדני על רכוש אויב וזאת עפ"י פקודה מנדטורית שהיתה תקפה באיו"ש".
כאמור, ב 67 "הוקנו אדמות היהודים באיו"ש לממונה והוא האחראי לשמירתם ולניהולם. ממסמכי המנהל עולה כי מאז כניסת כוחות צה"ל לאיו"ש פעלו יהודים בעלי קרקעות באיו"ש או יורשיהם כדי לקבל לידיהם את המקרקעין".
המבקר מוסיף כי "באפריל 03 מסר היועץ המשפטי לממשלה לראש הממשלה ולשרים אחרים באותו נושא, בין היתר כי יש להטיל על הממונה את הבדיקה והרישום המסודר של הקרקעות שבבעלות יהודים באיו"ש, וזאת 'כדי שנוכל לאמוד את היקף הנכסים בהם מדובר וכדי שהנתונים המדויקים יהיו לפני גורמי הממשלה בעת דיונים מדיניים בעתיד, וכן למקרים בהם למדינה יש צורך בטיפול ספציפי מטעמים בטחוניים הומניטריים ואחרים. בדרך זו יועבר מסר לבעלי הקרקעות בדבר רצינותה של המדינה בנוגע לטענותיהם על זכויותיהם בקרקע, כשאלה יידונו בבוא העת'"
המבקר כותב עוד כי "בנובמבר 03 החלו נציגי הממונה בבדיקת אדמות היהודים ועד מועד סיום הביקורת פבר 04 היא טרם הסתיימה. באוקטובר 04 הודיע המינהל למשרד מבקר המדינה כי השלב הראשון של הבדיקה האמורה הדורש עבודת מחקר מקיפה, עתיד להסתיים בעוד 4 חודשים. ביוני 05 הודיע ראש המינהל למשרד מבקר המדינה כי 'ריכוז החומר כמעט הושלם, למעט נפת בית לחם וחברון, יידרשו עוד שלושה עד חמישה חודשים להשלמת הנושא'".
בכוונתו של קסטל להתלוות לדובר הישוב היהודי בעיר, נועם ארנון, בעת שיסייר בחברון ויחזק את התושבים ואת הנוכחות היהודית בעיר.
קסטל אומר כי הוא מכיר את סבו של הנגבי, הרב חיים בג'איו (השני) ו"רק חיים נשאר 'הכבשה השחורה' של המשפחה. קסטל הוסיף כי הבעלות היהודית על הקרקעות בחברון רשומה בדפי ההיסטוריה.
נזכיר כי ביום שישי כ' טבת תשס"ו (20 בינו' 06) פרסם חיים הנגבי מאמר במוסף "הארץ" תחת הכותרת "צאו לי מהשוק". בסגנון הבוטה, תקף את מפעל ההתיישבות בחברון. שאלתו המרכזית של הנגבי, הייתה למי שייכים נכסי הקהילה היהודית העתיקה בחברון. הנגבי טען שכיורשו האחרון של ר' חיים המצרי (בג'איו הראשון) שרכש את המקום הוא אמור להיות מי שיקבע מה ייעשה באתר זה. ככזה הוא קובע שהוא מעדיף לפנות את יהודי העיר ולהושיב במקומם את ערביי חברון.
נועם ארנון השיב לו במכתב שפרסם באתר חברון: על העובדות הרי אין מחלוקת: הקהילה היהודית העתיקה בחברון החזיקה בנכסי קרקע רבים: כל אדמות הרובע היהודי העתיק (היום שכונת אברהם אבינו), רוב רובם של אדמות תל חברון (תל רומידה), ועוד בתים, חנויות ואדמות חקלאיות רבות. בין הנכסים היה גם השטח אותו רכש ר' חיים המצרי (בג'איו הראשון) בשנת 1807; אלא שהוא רכש אותו לא כאדם פרטי אלא "בשם הקדש עדת היהודים", והתמורה שולמה ע"י "רכוש ההקדש היהודי" (ספר חברון עמ' 53).
לפני 77 שנים, בשנת תרפ"ט (1929), תקפו ערבים את הקהילה, רצחו באכזריות נוראה 67 יהודים, ופצעו עשרות. הניצולים היהודים גורשו. שארית הקהילה גורשה מחברון, והרכוש נשדד ע"י הערבים.
"כן, גם אנחנו תומכים בהחזרת ה"שוק" בחברון לבעליו המקוריים, בפינוי נחוש של כל ה"פולשים" (הערבים), במחיקת העוול הגדול של "הרצחת וגם ירשת", ובמילוי רצונם של הנרצחים ויורשיהם, בהשבת חיים יהודיים אל המקומות מהם נגדעו בידי רוצחי תרפ"ט. אני מצפה שכל שוחר צדק יתמוך בשאיפה זו, שאין צודקת ממנה בעולם", אומר ארנון.
כמו כן נזכיר עצומה עליה חתומים צאצאי התושבים שנעקרו בשנת תרפ"ט מהעיר. אנו מביאים כאן את העצומה כלשונה:
עצומת משפחות יוצאי קהילת חברון וניצולי פרעות תרפ"ט נגד גירוש היהודים משטח הקהילה (ה"שוק") בחברון.
ב"ה, חשון תשס"ו
עצומה לממשלת ישראל
הנדון: אנא, אל תחריבו שנית את הרכוש היהודי בחברון!
אנו נמנים על בני המשפחות יוצאי הקהילה היהודית העתיקה בחברון.
משפחותינו גרו בחברון מאות שנים, והקימו בה קהילה מפוארת.
קהילה זו נחרבה בטבח פרעות תרפ"ט בהן הערבים רצחו עשרות יהודים, ביניהם את בני משפחותינו, ואת הרב חנוך חסון הי"ד, הרב שמואל קסטל הי"ד, ואליעזר דן סלונים הי"ד, רבני ומנהיגי הקהילה.
לאחר רצח וגירוש היהודים הרסו הערבים את הרובע היהודי, ועל חורבותיו הקימו שוק סיטונאי, שירותים, מזבלה ודירי בהמות.
מאז שחרור חברון כאבנו את כאב חורבנה של הקהילה היהודית. ציפינו מממשלות ישראל לגאול את עיר האבות, והתאכזבנו כשעשו כה מעט לשם כך.
מצאנו מעט נחמה בידיעה שחלק מהבתים והרכוש היהודי נגאל ויושב ביהודים, אשר מחדשים את היישוב היהודי בעיר האבות בגבורה ובמסירות נפש. ב"ה הרובע היהודי יושב מחדש, ובשטח היהודי עליו הקימו הרוצחים הערבים את ה"שוק" – גרות שוב משפחות יהודיות.
והנה, באה כמדקרת חרב בליבנו השמועה שישנה כוונה לפנות את המקום מהמשפחות היהודיות ולהחריבו שנית, והפעם ע"י ממשלת ישראל.
כיצד יתכן שממשלה יהודית תגשים את זממם של רוצחי תרפ"ט, ותגרש שנית משפחות יהודיות מהרובע העתיק בחברון, שקודש בדם החללים והיהודים שמסרו עבורו את נפשם?
אנא, מכובדינו, אל נא תעשו דבר מחריד זה! אל נא תפגעו שנית בזכר קדושי חברון!
אנו פונים אליכם מעומק ליבנו: אל נשלח יד איש באחיו ובזכר הוריו ואבותינו כולנו! קול דמי אחינו זועק מן האדמה!
אנא, אל תעשו כמעשי הערבים, אשר גזלו מהקהילה היהודית בחברון את כל רכושה! אל תחריבו שנית את הרובע היהודי של חברון! תנו ליהודים לגאול את הרכוש היהודי בחברון – על פי צו הצדק והמוסר האנושי והיהודי, ותזכו גם אתם להיות ממצילי המורשת היהודית העתיקה של עיר אבותינו.
בכבוד רב,
משפחות יוצאי קהילת חברון
על עצומה זו חתמו למעלה מאלף בני משפחות ויוצאי קהילת חברון. בין החותמים - ילידי חברון וניצולי פרעות תרפ"ט: יעקב קסטל, משה קסטל, אחותם – מרים ששון (לבית קסטל), שלמה סלונים, נחמה חסון, ר' נחמן הרטמן, שניאור זלמן הלפרין, יוסף גולן (גוזלן), יוסף ליזרובסקי, ועו"ד אברהם קרייתי (בן משפחת קפילוטו-פרנקו ואלישר).
ועוד בעניין חברון - מבקר המדינה: האם קיימת סחבת בטיפול נכסי היהודים בחברון?
הנצחון הישראלי במלחמת ששת הימים ושחרורה של חברון, השיב לידיה של ישראל את האדמות היהודיות. מדובר בין היתר באדמות יהודי חברון שנאלצו לעזוב את העיר בעקבות פרעות תרפ"ט. משנת 48 ועד למלחמת ששת הימים, הוחזקו אדמות היהודים בידי "האפוטרופוס הירדני על רכוש אויב". לאחר מלחמת ששת הימים הוקנו האדמות ל"ממונה על נכסי נפקדים האחראי לשמירתם וניהולם".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי עפ"י דוח מבקר המדינה מס 56 א' , שעסק בין היתר בבדיקת הטיפול באדמות היהודים ביו"ש, נכתב כי "באיו"ש קיימים מקרקעין השייכים ליהודים אשר רכשו אותם לפני שנת 48". מ 48 ועד ל 67 "נוהלו האדמות על ידי האפוטרופוס הירדני על רכוש אויב וזאת עפ"י פקודה מנדטורית שהיתה תקפה באיו"ש".
כאמור, ב 67 "הוקנו אדמות היהודים באיו"ש לממונה והוא האחראי לשמירתם ולניהולם. ממסמכי המנהל עולה כי מאז כניסת כוחות צה"ל לאיו"ש פעלו יהודים בעלי קרקעות באיו"ש או יורשיהם כדי לקבל לידיהם את המקרקעין".
המבקר מוסיף כי "באפריל 03 מסר היועץ המשפטי לממשלה לראש הממשלה ולשרים אחרים באותו נושא, בין היתר כי יש להטיל על הממונה את הבדיקה והרישום המסודר של הקרקעות שבבעלות יהודים באיו"ש, וזאת 'כדי שנוכל לאמוד את היקף הנכסים בהם מדובר וכדי שהנתונים המדויקים יהיו לפני גורמי הממשלה בעת דיונים מדיניים בעתיד, וכן למקרים בהם למדינה יש צורך בטיפול ספציפי מטעמים בטחוניים הומניטריים ואחרים. בדרך זו יועבר מסר לבעלי הקרקעות בדבר רצינותה של המדינה בנוגע לטענותיהם על זכויותיהם בקרקע, כשאלה יידונו בבוא העת'"
המבקר כותב עוד כי "בנובמבר 03 החלו נציגי הממונה בבדיקת אדמות היהודים ועד מועד סיום הביקורת פבר 04 היא טרם הסתיימה. באוקטובר 04 הודיע המינהל למשרד מבקר המדינה כי השלב הראשון של הבדיקה האמורה הדורש עבודת מחקר מקיפה, עתיד להסתיים בעוד 4 חודשים. ביוני 05 הודיע ראש המינהל למשרד מבקר המדינה כי 'ריכוז החומר כמעט הושלם, למעט נפת בית לחם וחברון, יידרשו עוד שלושה עד חמישה חודשים להשלמת הנושא'".