לפני חודשים אחדים הורשע נחום קורמן בבית המשפט העליון בגרימת מותו של חילמי שושה, ילד ערבי. ככל הידוע היה הילד בין קבוצת מתפרעים שיידו אבנים לעבר רכבו של קורמן ליד היישוב הדר ביתר. בתגובה ליידוי האבנים, רדף קורמן, רכז הביטחון של היישוב הדר ביתר, אחרי המתפרעים.
במהלך המרדף נגרם מותו של שושה, אולם עד כה לא נתבררו לאשורן נסיבות מותו. קורמן טען כי לא הוא גרם למותו של הילד.
בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את קורמן, אך לאחר ערעור המדינה, הרשיע אותו בית המשפט
העליון.
במסגרת \"מכון אריאל למחקרים מדיניים\" הוציא הפרופסור למשפטים אליאב שוחטמן חוברת המפרטת את ממצאי הבדיקה שערך לתיק של קורמן, ולפיה הוא קובע כי קורמן הואשם בבית המשפט העליון על לא עוול בכפו.
אתמול בתכנית \"בוקר בשבע\", פירט שוחטמן אחדים מממצאי הבדיקה.
לדבריו, מעדותו של עד התביעה המרכזי פרופ\' היס מהמכון לרפואה משפטית, שמתנהלת חקירה משטרתית נגדו בגין שימוש בלתי חוקי באברי מתים, עולה כי אין בידו לקבוע ממצא חד משמעי באשר לגורם המוות.
לדבריו, בדו\"ח שמסר לבית המשפט כתב היס, וגם אישר לאחר מכן את דברי הדו\"ח בעדותו בעל פה בפני בית המשפט, כי לדימום הקטלני שהיה בראשו של הילד חילמי שושה יכלו לגרום שלושה גורמים: פגיעת עורק כתוצאה ממום שהיה בראשו באחד העורקים, או חבטה בראשו לאחר נפילה. אפשרות שלישית היא שהילד הוכה. היס העיד כי מהאופן שבו הוא ערך את הניתוח שלאחר המוות לא היה אפשר לחשוף מום כלשהו במידה שהיה קיים, ולכן אין בידו לקבוע מעבר לספק סביר מהו גורם המוות.
בית המשפט העליון, לדברי שוחטמן התעלם לחלוטין מקביעה חד משמעית זו, וקבע בדיוק את ההפך: שהיס שלל את האפשרות כי שושה נפטר בגלל מום. על סמך זה הרשיע בית המשפט את קורמן, אומר שוחטמן, דבר שהוא חסר תקדים במשפט הפלילי.
התייחסותו המבטלת של בית המשפט העליון לממצאי בית המשפט המחוזי היא עניין חמור נוסף, אמר שוחטמן. לדבריו, כלל ידוע הוא כי כאשר בית משפט בדרגה ראשונה קובע ממצא, בית משפט לערעורים לעולם אינו מתערב בכך. אחד הממצאים שעל פיו זיכה בית המשפט המחוזי את קורמן מכל אשמה היה תמונה המראה כי פני השטח במקום האירוע שבו מת הילד היו זרועים בעצמים בולטים כמו בולי עץ, אבנים וברזלים. שופטת בית המשפט המחוזי קבעה כי מהתבוננות בתמונה שהמשטרה צילמה היא רואה שפני השטח זרועים בחפצים, ולכן כשמישהו נופל בשטח כזה הוא יכול להיפגע מהם.
עם כל זאת בית המשפט העליון קבע כי מהתבוננות בתמונה שעליה מדברת שופטת בית המשפט המחוזי \"נראה בעליל שפני השטח נקיים לחלוטין, ולא ייתכן שהיה שם איזשהו עצם שגרם לחבטה הקטלנית\". כלומר, אומר שוחטמן, בית המשפט שולל את קביעת הממצא של בית המשפט המחוזי.
שוחטמן הוסיף כי אף על פי שהתמונה מראה בפשטות ובבירור את המצב בשטח האירוע, הוא פנה בכל זאת למומחה שעסק בעבר בניתוח ממצאים מזירות אירוע, במסגרת עבודתו במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, ואותו מומחה קבע בחוות דעתו כי שופטת בית המשפט המחוזי צדקה בקביעתה שפני השטח מלאים בעצמים, ושמשום כך לא מן הנמנע שחבטה על הקרקע הייתה יכולה להיות קטלנית.
הקביעה ההפוכה מהממצא של בית המשפט המחוזי מוזרה, אומר שוחטמן, והיא נעשתה בניגוד לכל הכללים המקובלים.
יתירה מכך, מוסיף שוחטמן: על פי כללי המשפט הפלילי נטל ההוכחה בדבר אשמת הנאשם היא על התביעה בלבד, וזו לא הצליחה להוכיח את אשמתו, ולכן קורמן היה פטור מלתת הסברים על מה שקרה.
עם זאת הוא נתן הסברים, ובית המשפט המחוזי קבע שהם מתקבלים על הדעת.
בא בית המשפט העליון, אומר פרופ\' שוחטמן וקובע קביעה הפוכה, כי בית המשפט המחוזי דחה את גרסת ההגנה ולא קיבל אותה.
שוחטמן אמר כי על פי בדיקתו המדוקדקת, ולאחר שהתרשם שמדובר בעוול חסר תקדים, ובהרשעה המיוסדת על טעות גמורה, הוא פנה ליועץ המשפטי לבחון את ביטול ההרשעה ללא הליכים של משפט חוזר, וזאת על סמך תיקון בחוק הישראלי מלפני כשבעה חודשים, תיקון המאפשר ביטול זה כאשר מתברר שההרשעה הייתה ללא כל יסוד. הסמכות לביטול הרשעה מסוג זה היא בידי נשיא בית המשפט העליון, ומגיש הבקשה צריך להיות היועץ המשפטי לממשלה.
שוחטמן אמר כי מדובר לא רק בניקויו של \"כתם אישי\" מאדם שהורשע על לא עוול בכפו, אלא בניקוי כתם למשפט הישראלי בכללותו.
במהלך המרדף נגרם מותו של שושה, אולם עד כה לא נתבררו לאשורן נסיבות מותו. קורמן טען כי לא הוא גרם למותו של הילד.
בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את קורמן, אך לאחר ערעור המדינה, הרשיע אותו בית המשפט
העליון.
במסגרת \"מכון אריאל למחקרים מדיניים\" הוציא הפרופסור למשפטים אליאב שוחטמן חוברת המפרטת את ממצאי הבדיקה שערך לתיק של קורמן, ולפיה הוא קובע כי קורמן הואשם בבית המשפט העליון על לא עוול בכפו.
אתמול בתכנית \"בוקר בשבע\", פירט שוחטמן אחדים מממצאי הבדיקה.
לדבריו, מעדותו של עד התביעה המרכזי פרופ\' היס מהמכון לרפואה משפטית, שמתנהלת חקירה משטרתית נגדו בגין שימוש בלתי חוקי באברי מתים, עולה כי אין בידו לקבוע ממצא חד משמעי באשר לגורם המוות.
לדבריו, בדו\"ח שמסר לבית המשפט כתב היס, וגם אישר לאחר מכן את דברי הדו\"ח בעדותו בעל פה בפני בית המשפט, כי לדימום הקטלני שהיה בראשו של הילד חילמי שושה יכלו לגרום שלושה גורמים: פגיעת עורק כתוצאה ממום שהיה בראשו באחד העורקים, או חבטה בראשו לאחר נפילה. אפשרות שלישית היא שהילד הוכה. היס העיד כי מהאופן שבו הוא ערך את הניתוח שלאחר המוות לא היה אפשר לחשוף מום כלשהו במידה שהיה קיים, ולכן אין בידו לקבוע מעבר לספק סביר מהו גורם המוות.
בית המשפט העליון, לדברי שוחטמן התעלם לחלוטין מקביעה חד משמעית זו, וקבע בדיוק את ההפך: שהיס שלל את האפשרות כי שושה נפטר בגלל מום. על סמך זה הרשיע בית המשפט את קורמן, אומר שוחטמן, דבר שהוא חסר תקדים במשפט הפלילי.
התייחסותו המבטלת של בית המשפט העליון לממצאי בית המשפט המחוזי היא עניין חמור נוסף, אמר שוחטמן. לדבריו, כלל ידוע הוא כי כאשר בית משפט בדרגה ראשונה קובע ממצא, בית משפט לערעורים לעולם אינו מתערב בכך. אחד הממצאים שעל פיו זיכה בית המשפט המחוזי את קורמן מכל אשמה היה תמונה המראה כי פני השטח במקום האירוע שבו מת הילד היו זרועים בעצמים בולטים כמו בולי עץ, אבנים וברזלים. שופטת בית המשפט המחוזי קבעה כי מהתבוננות בתמונה שהמשטרה צילמה היא רואה שפני השטח זרועים בחפצים, ולכן כשמישהו נופל בשטח כזה הוא יכול להיפגע מהם.
עם כל זאת בית המשפט העליון קבע כי מהתבוננות בתמונה שעליה מדברת שופטת בית המשפט המחוזי \"נראה בעליל שפני השטח נקיים לחלוטין, ולא ייתכן שהיה שם איזשהו עצם שגרם לחבטה הקטלנית\". כלומר, אומר שוחטמן, בית המשפט שולל את קביעת הממצא של בית המשפט המחוזי.
שוחטמן הוסיף כי אף על פי שהתמונה מראה בפשטות ובבירור את המצב בשטח האירוע, הוא פנה בכל זאת למומחה שעסק בעבר בניתוח ממצאים מזירות אירוע, במסגרת עבודתו במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, ואותו מומחה קבע בחוות דעתו כי שופטת בית המשפט המחוזי צדקה בקביעתה שפני השטח מלאים בעצמים, ושמשום כך לא מן הנמנע שחבטה על הקרקע הייתה יכולה להיות קטלנית.
הקביעה ההפוכה מהממצא של בית המשפט המחוזי מוזרה, אומר שוחטמן, והיא נעשתה בניגוד לכל הכללים המקובלים.
יתירה מכך, מוסיף שוחטמן: על פי כללי המשפט הפלילי נטל ההוכחה בדבר אשמת הנאשם היא על התביעה בלבד, וזו לא הצליחה להוכיח את אשמתו, ולכן קורמן היה פטור מלתת הסברים על מה שקרה.
עם זאת הוא נתן הסברים, ובית המשפט המחוזי קבע שהם מתקבלים על הדעת.
בא בית המשפט העליון, אומר פרופ\' שוחטמן וקובע קביעה הפוכה, כי בית המשפט המחוזי דחה את גרסת ההגנה ולא קיבל אותה.
שוחטמן אמר כי על פי בדיקתו המדוקדקת, ולאחר שהתרשם שמדובר בעוול חסר תקדים, ובהרשעה המיוסדת על טעות גמורה, הוא פנה ליועץ המשפטי לבחון את ביטול ההרשעה ללא הליכים של משפט חוזר, וזאת על סמך תיקון בחוק הישראלי מלפני כשבעה חודשים, תיקון המאפשר ביטול זה כאשר מתברר שההרשעה הייתה ללא כל יסוד. הסמכות לביטול הרשעה מסוג זה היא בידי נשיא בית המשפט העליון, ומגיש הבקשה צריך להיות היועץ המשפטי לממשלה.
שוחטמן אמר כי מדובר לא רק בניקויו של \"כתם אישי\" מאדם שהורשע על לא עוול בכפו, אלא בניקוי כתם למשפט הישראלי בכללותו.