עם פרסום דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל המסכם את מצב זכויות האדם בעולם בשנת 2005, מציין היום הארגון כי שנה זו אופיינה בהמשך ההתקפות המכוונות כנגד אזרחים כאשר במקביל התחזקה המגמה לפיה מדינות מגיבות לטרור העולמי בפגיעה מהותית בזכויות האדם, בעונשים קולקטיביים ובהפרה של החוק הבינלאומי.
בהתפוצצויות והתקפות שכוונו נגד אזרחים נהרגו מאות אנשים במהלך השנה. ארגון אמנסטי גינה אירועים אלה ללא סייג אך יחד עם זאת ציין כי פשעים אלו אינם מצדיקים הפרה שיטתית של זכויות החשודים והעצורים במתקני הכליאה של המדינות הנלחמות בטרור. השנה התחזקו העדויות על האופן בו משתמשות ממשלות בעינויים והשפלת אסירים, העברת עצורים למדינות שאינן מחוייבות לזכויות האדם, טיסות חשאיות ובתי כלא סודיים כחלק ממלחמתן בטרור העולמי. "כשלושה תריסרי עצירים שאמורים היו להחזיק במידע רב ערך "נעלמו" כשהיו תחת חסות ארה"ב וכנראה מוחזקים ב"אתרים שחורים" הנמצאים מחוץ להגנת החוק", נכתב בדו"ח.
הדו"ח השנתי קובע עוד כי בשנת 2005 אמנם הצטמצם מספר הסכסוכים המזוינים, אך הסבל האנושי נותר קשה כבעבר ומרבית קורבנות הסכסוכים המזוינים בשנת 2005 היו אזרחים. תשומת הלב העולמית הוסטה למלחמה בעיראק אך מוקדים נוספים רבים של סכסוך מזוין, ביניהם סודן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ונפאל, המשיכו להתקיים תוך ביצוע מעשי אלימות מזוויעה, במיוחד כנגד נשים וילדים. אחת הסיבות העיקריות להידרדרות זו היא זמינותם של כלי הנשק בעולם. בממוצע, בכל דקה נהרג אדם ע"י נשק קל.
הדו"ח עוסק בהרחבה גם בנושאים נוספים כגון העוני המחריף באזורים נרחבים, התגובה האיטית והבלתי-שוויונית לקורבנות של אסונות טבע, השפעת הסחר הבינ"ל על זכויות האדם, סגירת הגבולות עבור מיליוני מהגרים ופליטים, הרפורמה באו"ם, אפליה על רקע גזע, לאום ונטייה מינית, שימוש בילדים בסכסוכים מזויינים ואלימות כלפי נשים ברחבי העולם.
קהילת זכויות האדם וארגון אמנסטי השיגו השנה הישגים חשובים עבור זכויות האדם: במקרים רבים הודק הפיקוח על מפירי זכויות אדם, ממשלות נדרשו לתת דין וחשבון על מעשיהם ומערכות משפט לאומיות ובין-לאומיות נתנו מספר הכרעות דין משמעותיות למשך ההגנה על זכויות האדם.
בין נתוני שנת 2005 המובאים בדו"ח:
עונשי מוות בוצעו בלפחות 22 מדינות
ב-28 מדינות לפחות, מוחזקים עצורים ללא משפט כחלק מ"המלחמה בטרור"
לפחות 64 מדינות ביצעו הוצאות להורג ללא משפט
ב-28 מדינות קבוצות חמושות לקחו אזרחים בשבי וב-21 מדינות עונו אסירים בידיי קבוצות חמושות
ב-33 מדינות קבוצות חמושות תקפו אזרחים
67 מדינות לפחות מחזיקות בכלא אסירי מצפון
הדרישות המרכזיות של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ב-2006 הן:
על האו"ם והאיחוד האפריקאי לפעול לסיום הסכסוך והפרת זכויות האדם המסיבית בדרפור, סודן.
על האו"ם והמדינות החברות בו לקדם אמנה בינלאומית לפיקוח על הסחר בנשק.
על הממשל האמריקאי לסגור לאלתר את מחנה המעצר במפרץ גוואנטנמו ולספק מידע על כל האנשים אשר עצורים במסגרת "המלחמה בטרור".
על מועצת זכויות האדם החדשה של האו"ם לאמץ סטנדרטים שוויוניים לשמירה על זכויות האדם ע"י כל הממשלות.
מנהל סניף אמנסטי אינטרנשיונל בישראל, אמנון וידן, אומר כי "הפגיעה בביטחון האישי של בני האדם מתמשכת בכל רחבי העולם וגם באזורנו. התגובה של חלק מהמדינות מעידה על נכונות להקריב את זכויות האדם לטובת הישגים קצרי מועד. חמור מכך, ממשלות משתמשות באיום הקיים על הביטחון האישי כתירוץ לקידומם של אינטרסים זרים. אסור שהביטחון האישי יושג ע"י פגיעה קולקטיבית והפרה בוטה של זכויות האדם. נקודת האור שאנו מזהים השנה היא שלמגמה זו קמה סוף סוף התנגדות משמעותית".
לדבריו, התחלנו לראות כיצד יותר ויותר אזרחים יוצאים כנגד ממשלותיהם בדרישה שייקחו אחריות על מצב זכויות האדם. "אנשים רוצים ביטחון אבל הם מבינים שביטחון אמיתי יושג רק במסגרת החוק ומתוך הבנה של מגבלות השימוש בכח", אמר.
בהתפוצצויות והתקפות שכוונו נגד אזרחים נהרגו מאות אנשים במהלך השנה. ארגון אמנסטי גינה אירועים אלה ללא סייג אך יחד עם זאת ציין כי פשעים אלו אינם מצדיקים הפרה שיטתית של זכויות החשודים והעצורים במתקני הכליאה של המדינות הנלחמות בטרור. השנה התחזקו העדויות על האופן בו משתמשות ממשלות בעינויים והשפלת אסירים, העברת עצורים למדינות שאינן מחוייבות לזכויות האדם, טיסות חשאיות ובתי כלא סודיים כחלק ממלחמתן בטרור העולמי. "כשלושה תריסרי עצירים שאמורים היו להחזיק במידע רב ערך "נעלמו" כשהיו תחת חסות ארה"ב וכנראה מוחזקים ב"אתרים שחורים" הנמצאים מחוץ להגנת החוק", נכתב בדו"ח.
הדו"ח השנתי קובע עוד כי בשנת 2005 אמנם הצטמצם מספר הסכסוכים המזוינים, אך הסבל האנושי נותר קשה כבעבר ומרבית קורבנות הסכסוכים המזוינים בשנת 2005 היו אזרחים. תשומת הלב העולמית הוסטה למלחמה בעיראק אך מוקדים נוספים רבים של סכסוך מזוין, ביניהם סודן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ונפאל, המשיכו להתקיים תוך ביצוע מעשי אלימות מזוויעה, במיוחד כנגד נשים וילדים. אחת הסיבות העיקריות להידרדרות זו היא זמינותם של כלי הנשק בעולם. בממוצע, בכל דקה נהרג אדם ע"י נשק קל.
הדו"ח עוסק בהרחבה גם בנושאים נוספים כגון העוני המחריף באזורים נרחבים, התגובה האיטית והבלתי-שוויונית לקורבנות של אסונות טבע, השפעת הסחר הבינ"ל על זכויות האדם, סגירת הגבולות עבור מיליוני מהגרים ופליטים, הרפורמה באו"ם, אפליה על רקע גזע, לאום ונטייה מינית, שימוש בילדים בסכסוכים מזויינים ואלימות כלפי נשים ברחבי העולם.
קהילת זכויות האדם וארגון אמנסטי השיגו השנה הישגים חשובים עבור זכויות האדם: במקרים רבים הודק הפיקוח על מפירי זכויות אדם, ממשלות נדרשו לתת דין וחשבון על מעשיהם ומערכות משפט לאומיות ובין-לאומיות נתנו מספר הכרעות דין משמעותיות למשך ההגנה על זכויות האדם.
בין נתוני שנת 2005 המובאים בדו"ח:
עונשי מוות בוצעו בלפחות 22 מדינות
ב-28 מדינות לפחות, מוחזקים עצורים ללא משפט כחלק מ"המלחמה בטרור"
לפחות 64 מדינות ביצעו הוצאות להורג ללא משפט
ב-28 מדינות קבוצות חמושות לקחו אזרחים בשבי וב-21 מדינות עונו אסירים בידיי קבוצות חמושות
ב-33 מדינות קבוצות חמושות תקפו אזרחים
67 מדינות לפחות מחזיקות בכלא אסירי מצפון
הדרישות המרכזיות של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ב-2006 הן:
על האו"ם והאיחוד האפריקאי לפעול לסיום הסכסוך והפרת זכויות האדם המסיבית בדרפור, סודן.
על האו"ם והמדינות החברות בו לקדם אמנה בינלאומית לפיקוח על הסחר בנשק.
על הממשל האמריקאי לסגור לאלתר את מחנה המעצר במפרץ גוואנטנמו ולספק מידע על כל האנשים אשר עצורים במסגרת "המלחמה בטרור".
על מועצת זכויות האדם החדשה של האו"ם לאמץ סטנדרטים שוויוניים לשמירה על זכויות האדם ע"י כל הממשלות.
מנהל סניף אמנסטי אינטרנשיונל בישראל, אמנון וידן, אומר כי "הפגיעה בביטחון האישי של בני האדם מתמשכת בכל רחבי העולם וגם באזורנו. התגובה של חלק מהמדינות מעידה על נכונות להקריב את זכויות האדם לטובת הישגים קצרי מועד. חמור מכך, ממשלות משתמשות באיום הקיים על הביטחון האישי כתירוץ לקידומם של אינטרסים זרים. אסור שהביטחון האישי יושג ע"י פגיעה קולקטיבית והפרה בוטה של זכויות האדם. נקודת האור שאנו מזהים השנה היא שלמגמה זו קמה סוף סוף התנגדות משמעותית".
לדבריו, התחלנו לראות כיצד יותר ויותר אזרחים יוצאים כנגד ממשלותיהם בדרישה שייקחו אחריות על מצב זכויות האדם. "אנשים רוצים ביטחון אבל הם מבינים שביטחון אמיתי יושג רק במסגרת החוק ומתוך הבנה של מגבלות השימוש בכח", אמר.