אחד ממקבלי אות העיטור של בירת מדינת ישראל הוא אליעזר שפר: איש ירושלים, מראשוני משחררי העיר במלחמת ששת הימים, ומראשוני המתיישבים ברובע היהודי. שפר מחזיק תיק החינוך התורני ותפוצות ישראל בסוכנות היהודית, והקים מאות מוסדות חינוך ברחבי העולם.
בראיון לערוץ 7 אומר שפר כי הטקס עורר בו התרגשות גדולה. "39 שנים מאז השחרור, כולי ירושלים. הטקס מהווה ביטוי לשנים הללו, מהשחרור ועד התואר יקיר ירושלים". באירוע הועלו סיפוריהם ותרומתם של כל ה´יקירים´ ונערכה הקרנה של חזיון אור קולי. גם מקומם של ניגונים שירים ופיוטים לא נפקד.
שפר אומר כי חש "אווירה של רוממות רוח כשאני רואה את כל אלפי התיירים שהגיעו כבר לירושלים ופוקדים את המקומות הקדושים".
הוא משחזר את תחושתו ביום השחרור עצמו, בו נטל חלק כצנחן בחטיבת הצנחנים משחררי ירושלים (חטיבה 55). "ביום רביעי כ"ח אייר תשכ"ז, בדיוק בשעה 5 אחה"צ" הוא מספר לערוץ 7 "עלינו להר הבית, לאחר שנכנסו דרך שער האריות, ומיד פנינו שמאלה ועלינו להר הבית. הטיהור שלנו למעשה היה טיהור רוחני ממדרגה ראשונה, נכנסנו למסגד וראינו את אבן השתייה הפרוסה מתחת לכיפת הסלע, פתאום תפסתי שאני עומד במקום שבו עומד הכהן הגדול פעם אחת ביום הכיפורים".
בפני שפר עמדה בעיה מיידית, לאן לפנות בתפילה שכן התרגל להתפלל לכיוונו של המקום הקדוש ולפתע הוא ניצב במקום המקודש ביותר. לדבריו פנה אחר כך לרב הראשי לצה"ל, הרב גורן, ושאל אותו על כך. הרב גורן אמר לו, כי נהג נכון שפנה לצד מערב שהרי נכתב כי מי שעומד בהר צריך לפנות לצד מערב.
בתחילה לא קלטתי שכבשנו את ההר, הוא מספר. "אחר כך הצנחנים רצו ושאלו אותנו היכן יורדים ומגיעים לכותל, היו נווטים טובים שהצליחו להגיע במהירות. ירדנו וראינו את המדרגות. בתור ילד זכרתי רחבה שהייתה בקושי 10 מטרים. עתה היא היתה מלאה בחיילים".
בעת שירותי כחייל בשירות סדיר, הייתי חובש הכיפה היחיד בצנחנים, זוכר שפר. כשהגעתי לשירות מילואים במלחמת ששת הימים כבר היו מאות בחורי 'הסדר' שהגיעו לצנחנים. לדבריו הימים שלפני המלחמה היו ימים מרגשים, למרות שלא ידעו כי ייכנסו באופן שבו נכנסו לירושלים. "לקחו אותנו לגבעת ברנר להכין את המצנחים, ולאחר מכן החליטה הממשלה, בעקבות יריות של הירדנים, להשתלט על האזור. כך זכינו לקבל את המשימה הזאת".
שפר היה בין מארגניו של יום ירושלים הראשון. הא מספר כי בשעה שערך סיור לקבוצה מאנגליה הם שאלו מה מיוחד בעיר ירושלים. "אמרתי להם שהתפילות בה קמות לתחייה. אמרתי שאת ´עומדות רגלינו בשעריך ירושלים', אמרתי גם כשהירדנים ירו מעל ראשינו. בעבר אמרנו זאת מצוות אנשים מלומדה, והנה כשהיינו שם, הפסוקים קמו לתחייה וקיבלו מימד נוסף ועצום".
שפר הספיק לפרסם ספר בשם ´סיפורי הזמן והמקום´, והוא עומד להוציא ספר נוסף אותו יקדיש לירושלים ולדמיותיה המיוחדות. "ירושלים היא עיר שואבת, שאי אפשר לתאר אותה, מוזכרת אלפי פעמים בתנ"ך ותופסת את מקומה במסורת היהודית".
שפר ורעייתו אסתר, הקימו משפחה גדולה ועניפה המונה כבר ארבעה דורות בעיר העתיקה. "יש לי חוויה קבועה לעמוד ברחבה בעיר העתיקה, ולהפיגש עם הנינים והנכדים, יושבים יחד מידי שבת בשבת, וזו חוייה אדירה בשבילי לראות גם את רבבות האנשים שיורדים לכותל להתפלל".
לדבריו מידי שבת מתאספת חבורה ומספרת בשבחה של ירושלים.
על שמחתו של שפר לרגל קבלת האות, העיבה הידיעה כי אחד מנכדיו המשרת בצבא הודיע, שלא יוכל להגיע לטקס בגלל היותו במהלך פעילות צבאית. שפר אמר, כי שקל אף לפנות אישית לרמטכ"ל ולבקש ממנו שישחרר את נכדו, אך לבסוף החליט לא לעשות זאת שכן בעיניו הבטחון חשוב ביותר.
שפר היה ממארגניו של ´יום ירושלים´ הראשון. על כך הוא מספר לערוץ 7: כשכמה מאיתנו השתחררו מהצבא, החלטנו לקבוע את יום ירושלים כחג לאומי. התחלנו לארגן עצרת חגיגית ליד הכותל, ולהפתעתי התקשר אלי ראש הממשלה דאז לוי אשכול. הוא ביקש להפגש עימי. נסעתי להפגש איתו בירושלים. אשכול לחץ לוותר על התכנית משום ש"האומות עדיין לא השלימו ולא מוכנים שנשלוט בירושלים. זה לא הזמן לחגוג בירושלים", הוא טען.
"הופתעתי והשבתי לו: ´כבוד ראש הממשלה, אני לא מוותר וחברי גם לא יוותרו´". שפר מוסיף כי למחרת היום אמר לו שר הפנים דאז השר שפירא אותם הדברים, שאין זה הזמן לחגוג את שחרורה של ירושלים. גם לו השבתי כי אני מכבד את פנייתו, אך לא נוותר על האירוע המתוכנן. הקבוצה פנתה לקבלת אישור מהמשטרה אך קיבלה סירוב מוחלט.
"פנינו לבג"ץ. נקראנו לשטוח בפניו את טענותינו. היועהמ"ש לממשלה דאז מאיר שמגר הציע פשרה. הוא הציע שלא נקיים את האירוע ליד רחבת הכותל כי מדובר במקום תפילה. הסכמנו להצעה, שבה היה הגיון רב, וכך ערכנו את החגיגות בתוך ירושלים העתיקה, יחד עם הרב משה צבי נריה והרב הראשי".
אליעזר שפר החליט לנצל את הנסיבות המיוחדת וההחלטה התקדימית וביקש מהממשלה לקבוע את ירושלים לדורות כיום שמחה והודייה. "לאחר הטקס אתפלל בכותל המערבי 'עם כל הכוונות והאמירות שהיו לי לפני 39 שנה', ולאחר מכן אגיד את ספירת העומר, היא ספירת 'חסד שבמלכות'", הוא אומר בסיכום.
בראיון לערוץ 7 אומר שפר כי הטקס עורר בו התרגשות גדולה. "39 שנים מאז השחרור, כולי ירושלים. הטקס מהווה ביטוי לשנים הללו, מהשחרור ועד התואר יקיר ירושלים". באירוע הועלו סיפוריהם ותרומתם של כל ה´יקירים´ ונערכה הקרנה של חזיון אור קולי. גם מקומם של ניגונים שירים ופיוטים לא נפקד.
שפר אומר כי חש "אווירה של רוממות רוח כשאני רואה את כל אלפי התיירים שהגיעו כבר לירושלים ופוקדים את המקומות הקדושים".
הוא משחזר את תחושתו ביום השחרור עצמו, בו נטל חלק כצנחן בחטיבת הצנחנים משחררי ירושלים (חטיבה 55). "ביום רביעי כ"ח אייר תשכ"ז, בדיוק בשעה 5 אחה"צ" הוא מספר לערוץ 7 "עלינו להר הבית, לאחר שנכנסו דרך שער האריות, ומיד פנינו שמאלה ועלינו להר הבית. הטיהור שלנו למעשה היה טיהור רוחני ממדרגה ראשונה, נכנסנו למסגד וראינו את אבן השתייה הפרוסה מתחת לכיפת הסלע, פתאום תפסתי שאני עומד במקום שבו עומד הכהן הגדול פעם אחת ביום הכיפורים".
בפני שפר עמדה בעיה מיידית, לאן לפנות בתפילה שכן התרגל להתפלל לכיוונו של המקום הקדוש ולפתע הוא ניצב במקום המקודש ביותר. לדבריו פנה אחר כך לרב הראשי לצה"ל, הרב גורן, ושאל אותו על כך. הרב גורן אמר לו, כי נהג נכון שפנה לצד מערב שהרי נכתב כי מי שעומד בהר צריך לפנות לצד מערב.
בתחילה לא קלטתי שכבשנו את ההר, הוא מספר. "אחר כך הצנחנים רצו ושאלו אותנו היכן יורדים ומגיעים לכותל, היו נווטים טובים שהצליחו להגיע במהירות. ירדנו וראינו את המדרגות. בתור ילד זכרתי רחבה שהייתה בקושי 10 מטרים. עתה היא היתה מלאה בחיילים".
בעת שירותי כחייל בשירות סדיר, הייתי חובש הכיפה היחיד בצנחנים, זוכר שפר. כשהגעתי לשירות מילואים במלחמת ששת הימים כבר היו מאות בחורי 'הסדר' שהגיעו לצנחנים. לדבריו הימים שלפני המלחמה היו ימים מרגשים, למרות שלא ידעו כי ייכנסו באופן שבו נכנסו לירושלים. "לקחו אותנו לגבעת ברנר להכין את המצנחים, ולאחר מכן החליטה הממשלה, בעקבות יריות של הירדנים, להשתלט על האזור. כך זכינו לקבל את המשימה הזאת".
שפר היה בין מארגניו של יום ירושלים הראשון. הא מספר כי בשעה שערך סיור לקבוצה מאנגליה הם שאלו מה מיוחד בעיר ירושלים. "אמרתי להם שהתפילות בה קמות לתחייה. אמרתי שאת ´עומדות רגלינו בשעריך ירושלים', אמרתי גם כשהירדנים ירו מעל ראשינו. בעבר אמרנו זאת מצוות אנשים מלומדה, והנה כשהיינו שם, הפסוקים קמו לתחייה וקיבלו מימד נוסף ועצום".
שפר הספיק לפרסם ספר בשם ´סיפורי הזמן והמקום´, והוא עומד להוציא ספר נוסף אותו יקדיש לירושלים ולדמיותיה המיוחדות. "ירושלים היא עיר שואבת, שאי אפשר לתאר אותה, מוזכרת אלפי פעמים בתנ"ך ותופסת את מקומה במסורת היהודית".
שפר ורעייתו אסתר, הקימו משפחה גדולה ועניפה המונה כבר ארבעה דורות בעיר העתיקה. "יש לי חוויה קבועה לעמוד ברחבה בעיר העתיקה, ולהפיגש עם הנינים והנכדים, יושבים יחד מידי שבת בשבת, וזו חוייה אדירה בשבילי לראות גם את רבבות האנשים שיורדים לכותל להתפלל".
לדבריו מידי שבת מתאספת חבורה ומספרת בשבחה של ירושלים.
על שמחתו של שפר לרגל קבלת האות, העיבה הידיעה כי אחד מנכדיו המשרת בצבא הודיע, שלא יוכל להגיע לטקס בגלל היותו במהלך פעילות צבאית. שפר אמר, כי שקל אף לפנות אישית לרמטכ"ל ולבקש ממנו שישחרר את נכדו, אך לבסוף החליט לא לעשות זאת שכן בעיניו הבטחון חשוב ביותר.
שפר היה ממארגניו של ´יום ירושלים´ הראשון. על כך הוא מספר לערוץ 7: כשכמה מאיתנו השתחררו מהצבא, החלטנו לקבוע את יום ירושלים כחג לאומי. התחלנו לארגן עצרת חגיגית ליד הכותל, ולהפתעתי התקשר אלי ראש הממשלה דאז לוי אשכול. הוא ביקש להפגש עימי. נסעתי להפגש איתו בירושלים. אשכול לחץ לוותר על התכנית משום ש"האומות עדיין לא השלימו ולא מוכנים שנשלוט בירושלים. זה לא הזמן לחגוג בירושלים", הוא טען.
"הופתעתי והשבתי לו: ´כבוד ראש הממשלה, אני לא מוותר וחברי גם לא יוותרו´". שפר מוסיף כי למחרת היום אמר לו שר הפנים דאז השר שפירא אותם הדברים, שאין זה הזמן לחגוג את שחרורה של ירושלים. גם לו השבתי כי אני מכבד את פנייתו, אך לא נוותר על האירוע המתוכנן. הקבוצה פנתה לקבלת אישור מהמשטרה אך קיבלה סירוב מוחלט.
"פנינו לבג"ץ. נקראנו לשטוח בפניו את טענותינו. היועהמ"ש לממשלה דאז מאיר שמגר הציע פשרה. הוא הציע שלא נקיים את האירוע ליד רחבת הכותל כי מדובר במקום תפילה. הסכמנו להצעה, שבה היה הגיון רב, וכך ערכנו את החגיגות בתוך ירושלים העתיקה, יחד עם הרב משה צבי נריה והרב הראשי".
אליעזר שפר החליט לנצל את הנסיבות המיוחדת וההחלטה התקדימית וביקש מהממשלה לקבוע את ירושלים לדורות כיום שמחה והודייה. "לאחר הטקס אתפלל בכותל המערבי 'עם כל הכוונות והאמירות שהיו לי לפני 39 שנה', ולאחר מכן אגיד את ספירת העומר, היא ספירת 'חסד שבמלכות'", הוא אומר בסיכום.