במהלך הקיץ שעבר, בתאריך י"א בתמוז, התקבצו בנתיבות המוני אנשים בעצרת שנערכה בציון קברו של הבבא סאלי משם תכננו לצעוד עד לגוש קטיף במטרה לסייע לתושבי הגוש במאבק בתכנית הגירוש שהוביל ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.
בבוקר ההפגנה, כשנודעו למשטרה מימדיה העצומים, נתן השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, הוראה למשטרה לעצור את המפגינים עוד בדרכם לנתיבות. אוטובוסים נעצרו בפתח תקווה, בירושלים ואפילו בקרית שמונה, מהם הורדו המפגינים. צעד זה רק הגביר את המחאה הציבורית ועודד את המוני המתנגדים לגירוש להגיע בדרך לא דרך לעצרת.
בתום העצרת החלו 60,000 משתתפיה לצעוד לכיוון גוש קטיף כשבכוונתם היה ללון בכניסה לכפר מיימון. כחמש מאות מטרים מכפר מיימון נעצרה הצעדה והמשטרה לא איפשרה לה להמשיך עד לחניון שהוכן מבעוד יום, רק לאחר זמן מה נפרצה חומת כוחות הביטחון והמפגינים הורשו להגיע לחניון.
בשעה שש בבוקר, עם ההשכמה, גילו המפגינים כי הם מכותרים על ידי אלפי שוטרים וחיילים. אנשי מועצת יש"ע שהובילו את המצעד החליטו במהירות להורות לאנשים להיכנס לתוך הכפר תוך שהם עוקפים את החיילים והשוטרים הרבים וחותכים את גדרות היישוב. בשעה שבע בבוקר היו אלפי האנשים בתוך הכפר.
כפר מיימון, כפר קטן ושלו המונה 180 משפחות, הפך להיות אחד המקומות הצפופים ביותר במדינת ישראל. המפגינים התנחלו בכל פינה מפינות הכפר: בכבישים, בגינות הציבוריות, בחצרות, בשדות וכמובן, בבתי התושבים.
בשל המצור שערכו אנשי כוחות הביטחון על היישוב נשארו המפגינים בין גדרותיו במשך שלושה ימים בהם הפך הכפר לאי של חסד, לדוגמה מופלאה להכנסת אורחים שלא נראתה מעולם במדינת ישראל. תושבי הכפר פתחו את בתיהם בפני ההמונים, המיטות והספות ניתנו לאורחים על מנת שישנו בהם, המקררים הפרטיים היו פתוחים לכל דכפין וכל דצריך, הטלוויזיות והטלפונים הופקעו מידי ילדי הבית וניתנו לרבבות האורחים ואפילו המקלחות בבתים הפכו למעין בתי מרחץ ציבוריים.
רוח מופלאה זו היא העומדת מאחורי אסופת המאמרים "אלומת אור - ימים של חסד בכפר מיימון" היוצאת לאור לקראת חג השבועות. בספר ארבעה שערים: שער כפר מיימון העוסק בעוצמות הרוחניות שהתגלו בשלושת ימי ההפגנה בכפר מיימון ובמשמעותם. אחד המאמרים בשער, מאמרו של הרב יעקב אריאל, אף מעמת שלוש דרכי מאבק - דרך עצמונה, דרך עמונה ודרך מיימונה. השער השני, שער החסד, עוסק ישירות במגילת רות הנקראת בחג השבועות ובה מתגלית מידת החסד הגדולה בדמותה של רות המואביה. השער השלישי, שער העם והארץ, מציין את הקשר ההדוק שבין מגילת רות לבין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. בשער הרביעי והמסכם, שער המלכות והגאולה, מאמרים העוסקים בתהליכי הגאולה הניסיים שמחולל הקב"ה, המגיעים כחסד אלוקי מוחלט על אף שקדמה להם השתדלות אנושית. גם בשער זה, כמובן, ישנה התייחסות להשתדלות המרובה שעשו המפגינים הרבים בכפר מיימון ובכל המאבק בגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון לעומת המציאות שטפחה בפניהם בסופו של דבר ובמבט הצופה לגאולה העתידית.
בבוקר ההפגנה, כשנודעו למשטרה מימדיה העצומים, נתן השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, הוראה למשטרה לעצור את המפגינים עוד בדרכם לנתיבות. אוטובוסים נעצרו בפתח תקווה, בירושלים ואפילו בקרית שמונה, מהם הורדו המפגינים. צעד זה רק הגביר את המחאה הציבורית ועודד את המוני המתנגדים לגירוש להגיע בדרך לא דרך לעצרת.
בתום העצרת החלו 60,000 משתתפיה לצעוד לכיוון גוש קטיף כשבכוונתם היה ללון בכניסה לכפר מיימון. כחמש מאות מטרים מכפר מיימון נעצרה הצעדה והמשטרה לא איפשרה לה להמשיך עד לחניון שהוכן מבעוד יום, רק לאחר זמן מה נפרצה חומת כוחות הביטחון והמפגינים הורשו להגיע לחניון.
בשעה שש בבוקר, עם ההשכמה, גילו המפגינים כי הם מכותרים על ידי אלפי שוטרים וחיילים. אנשי מועצת יש"ע שהובילו את המצעד החליטו במהירות להורות לאנשים להיכנס לתוך הכפר תוך שהם עוקפים את החיילים והשוטרים הרבים וחותכים את גדרות היישוב. בשעה שבע בבוקר היו אלפי האנשים בתוך הכפר.
כפר מיימון, כפר קטן ושלו המונה 180 משפחות, הפך להיות אחד המקומות הצפופים ביותר במדינת ישראל. המפגינים התנחלו בכל פינה מפינות הכפר: בכבישים, בגינות הציבוריות, בחצרות, בשדות וכמובן, בבתי התושבים.
בשל המצור שערכו אנשי כוחות הביטחון על היישוב נשארו המפגינים בין גדרותיו במשך שלושה ימים בהם הפך הכפר לאי של חסד, לדוגמה מופלאה להכנסת אורחים שלא נראתה מעולם במדינת ישראל. תושבי הכפר פתחו את בתיהם בפני ההמונים, המיטות והספות ניתנו לאורחים על מנת שישנו בהם, המקררים הפרטיים היו פתוחים לכל דכפין וכל דצריך, הטלוויזיות והטלפונים הופקעו מידי ילדי הבית וניתנו לרבבות האורחים ואפילו המקלחות בבתים הפכו למעין בתי מרחץ ציבוריים.
רוח מופלאה זו היא העומדת מאחורי אסופת המאמרים "אלומת אור - ימים של חסד בכפר מיימון" היוצאת לאור לקראת חג השבועות. בספר ארבעה שערים: שער כפר מיימון העוסק בעוצמות הרוחניות שהתגלו בשלושת ימי ההפגנה בכפר מיימון ובמשמעותם. אחד המאמרים בשער, מאמרו של הרב יעקב אריאל, אף מעמת שלוש דרכי מאבק - דרך עצמונה, דרך עמונה ודרך מיימונה. השער השני, שער החסד, עוסק ישירות במגילת רות הנקראת בחג השבועות ובה מתגלית מידת החסד הגדולה בדמותה של רות המואביה. השער השלישי, שער העם והארץ, מציין את הקשר ההדוק שבין מגילת רות לבין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. בשער הרביעי והמסכם, שער המלכות והגאולה, מאמרים העוסקים בתהליכי הגאולה הניסיים שמחולל הקב"ה, המגיעים כחסד אלוקי מוחלט על אף שקדמה להם השתדלות אנושית. גם בשער זה, כמובן, ישנה התייחסות להשתדלות המרובה שעשו המפגינים הרבים בכפר מיימון ובכל המאבק בגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון לעומת המציאות שטפחה בפניהם בסופו של דבר ובמבט הצופה לגאולה העתידית.