אטינגר אומר כי רה"מ אולמרט זכה למחיאות כפיים בנאומו בפני שני בתי הקונגרס אך כאשר דיבר על ויתורים חד צדדים מצידה של ישראל, תגובת הקונגרס היתה פושרת מאד. תגובה זו מבטאת לדבריו את ההתייחסות האמריקנית לכוונה הישראלית לסגת במקום לתקוף את הטרור. דרך זו הוא מוסיף נוגדת את דרכם של האמריקנים. לדבריו ניתן ללמוד על דרכם של האמריקנים מול הטרור באופן שבו הם פועלים בעיראק ובאפגניסטן. "הם אינם מדברים עם הטרור הם אינם מושיטים סיוע לטרור ולא מעניקים לו רובים אלא מתקיפים אותו על אדמתו".
4 חודשים של שתדלנות מצד שרון הביאו בסופו של דבר לכך שהנשיא בוש תמך בנסיגתו מעזה וצפון השומרון וזאת לאחר שהתכנית לא היתה לרוחו של בוש. דבר דומה קורה לראש הממשלה אולמרט אומר אטינגר.
הוא מוסיף כי סיכוייה של ישראל לקבל סיוע מהאמריקנים לתכנית הגירוש, זהים לסיכוייהם של אהוד ברק לקבל סיוע עבור ההתקפלות מלבנון, ולסיכוייו של שרון לסיוע עבור נסיגתו מעזה וצפון השומרון, כלומר - אפס.
אטינגר מוסיף כי רה"מ שרון וחברי ממשלה נוספים לא דיברו אמת כשהבטיחו לעם בישראל שהנשיא בוש הבטיח הכרה בגושי התנחלות. "הם הוליכו שולל את העם וחמור מזה, הם לא מבינים את הראש האמריקני ואת השפה האנגלית. הנשיא בוש מעולם לא הכיר בגושי ההתנחלויות ולא אמר זאת". להערכתו, מדובר במלאכת הטעיה של הציבור, כיון שמי שמבין את אופן התנהלות הממשל יודע שאין בידי הנשיא בוש להבטיח סיוע כספי, זאת כיון שהנושא נתון בידי הקונגרס ולא הנשיא.
כל שעלה בידו של אולמרט להשיג בארה"ב היה הודעת תמיכה של הקונגרס בישראל וחזרה על כך שישראל היא בת ברית. בכך, אומר אטינגר, אין כלל חידוש. המחויבות של ארה"ב להבטחות נשיאיה מוגבלת, כיון שארה"ב היא דמוקרטיה והנשיא אינו מלך ואינו דיקטטור, "אם הקונגרס ברוב של שני שליש לא מאשר את דברי הנשיא, כאילו הוא לא אמר דבר", הוא מדגיש.
ארבעה ימים לפני ביקורו של אולמרט אישר בית הנבחרים האמריקאי, ברוב עצום הצעת חוק שנועדה להשעות את הסיוע האמריקני לרש"פ. הדבר התקבל למרות התנגדות הממשל ולמרות עמדתה הפושרת של ממשלת ישראל. ראש הממשלה של ישראל הפגין יותר אדיבות לפלשתינים מאשר בית הנבחרים האמריקני.
לדברי אטינגר, עברה המלחמתי המפואר של ישראל העמיד אותה בעמדה של מי שמשמש אב טיפוס למלחמה בטרור. למרות שבכל פעם שישראל 'המרתה' את פי העולם ועשתה מה שהיתה צריכה, גם אם ספגה על כך 'עונשים', זכתה גם לתהילה גדולה.
4 חודשים של שתדלנות מצד שרון הביאו בסופו של דבר לכך שהנשיא בוש תמך בנסיגתו מעזה וצפון השומרון וזאת לאחר שהתכנית לא היתה לרוחו של בוש. דבר דומה קורה לראש הממשלה אולמרט אומר אטינגר.
הוא מוסיף כי סיכוייה של ישראל לקבל סיוע מהאמריקנים לתכנית הגירוש, זהים לסיכוייהם של אהוד ברק לקבל סיוע עבור ההתקפלות מלבנון, ולסיכוייו של שרון לסיוע עבור נסיגתו מעזה וצפון השומרון, כלומר - אפס.
אטינגר מוסיף כי רה"מ שרון וחברי ממשלה נוספים לא דיברו אמת כשהבטיחו לעם בישראל שהנשיא בוש הבטיח הכרה בגושי התנחלות. "הם הוליכו שולל את העם וחמור מזה, הם לא מבינים את הראש האמריקני ואת השפה האנגלית. הנשיא בוש מעולם לא הכיר בגושי ההתנחלויות ולא אמר זאת". להערכתו, מדובר במלאכת הטעיה של הציבור, כיון שמי שמבין את אופן התנהלות הממשל יודע שאין בידי הנשיא בוש להבטיח סיוע כספי, זאת כיון שהנושא נתון בידי הקונגרס ולא הנשיא.
כל שעלה בידו של אולמרט להשיג בארה"ב היה הודעת תמיכה של הקונגרס בישראל וחזרה על כך שישראל היא בת ברית. בכך, אומר אטינגר, אין כלל חידוש. המחויבות של ארה"ב להבטחות נשיאיה מוגבלת, כיון שארה"ב היא דמוקרטיה והנשיא אינו מלך ואינו דיקטטור, "אם הקונגרס ברוב של שני שליש לא מאשר את דברי הנשיא, כאילו הוא לא אמר דבר", הוא מדגיש.
ארבעה ימים לפני ביקורו של אולמרט אישר בית הנבחרים האמריקאי, ברוב עצום הצעת חוק שנועדה להשעות את הסיוע האמריקני לרש"פ. הדבר התקבל למרות התנגדות הממשל ולמרות עמדתה הפושרת של ממשלת ישראל. ראש הממשלה של ישראל הפגין יותר אדיבות לפלשתינים מאשר בית הנבחרים האמריקני.
לדברי אטינגר, עברה המלחמתי המפואר של ישראל העמיד אותה בעמדה של מי שמשמש אב טיפוס למלחמה בטרור. למרות שבכל פעם שישראל 'המרתה' את פי העולם ועשתה מה שהיתה צריכה, גם אם ספגה על כך 'עונשים', זכתה גם לתהילה גדולה.