פורסם "מסמך עקרונות של רבנים בציונות הדתית", עליו חתמו רבנים בציונות הדתית, כותבי המסמך מנסים "לנסח עקרונות ברורים ביחס לדרכה של הציונות הדתית בעת הזאת", ובמסמך מנסים כותביו לנסח את הנחות היסוד בעניין מדינת ישראל, צה"ל, עימות מול אחים ועוד, החוברת ובה 15 עקרונות חולקה לקראת החג בבתי הכנסת.
"מתוך החיבור הממשי עם הציבור, מתוך מפגש והקשבה כנים למצוקות הקיימות היום, מופיעה הרגשת הצורך לסמן לציבור כיוונים ברורים בשעות משבר... התאספה קבוצת רבנים החתומים מטה במטרה לנסח עקרונות ברורים ביחס לדרכה של הציונות הדתית בעת הזאת, ועם זה לקחת אחריות להפצת עקרונות אלו ולחנך לאורם", במילים אלו נפתח "מסמך העקרונות" שחולק לקראת החג בבתי הכנסת.
בתחילת המסמך מכירים כותביו ש"אנו מצויים בתהליך שיבת ציון שהוא מהלך אלוקי", עם זאת מכירים ש"זוהי תקופת משבר המעמידה בפנינו סוגיות עקרוניות", בתחילת המסמך קוראים כותביו "בקול צלול וברור", "לא ניתן יד למלחמת אחים, לא נרים יד איש על רעהו, נפעל בכל כוחנו להגברת האחדות בכל חלקי האומה".
בחוברת פרוסים 15 עקרונות, הראשון שבהם "כל המעלות שהשגנו, הושגו מכח האחדות... שלימות התורה כמו גם שלמות הארץ יושגו דוקא מתוך שלמות העם", עקרון נוסף הוא "מדינת ישראל היא הופעתה הממשית של ריבונות העם היהודי בארצו", "צה"ל הוא צבא העם... וחובתנו לחזקו ולעודדו ולעשות ככל שביכולתנו לשכלל את כוחו. השימוש בצה"ל לעקירת ההתיישבות המפוארת בגוש קטיף היא עיוות ביעדו של צה"ל ופגיעה בלכידותו".
עקרון נוסף נוגע למשטר הפרלמנטארי, "אין שום דרך לכונן ריבונות של העם היהודי בארצו אלא על ידי צורת... שיטת הממשל הפרלמנטארית", כותבי מסמך מדגישים כי "אנחנו נאמנים אך ורק לה' ולתורתו... אם יאמרו לנו בשם המדינה או פקודות הצבא לעבור על איסור תורה, ואפילו קל שבקלים לא נאבה ולא נשמע", אך מכירים כי "אין בכוחו של הפרט או קבוצת מיעוט לכפות על הציבור את דעתו ורצונו".
כותבי המסמך מעירים כי הם "שמחים להיות שותפים במדינה זו... ומתוך הרגשת אחריות והבנה ששותפותינו במדינה, היא עצמה זו אשר קמעא קמעא תפיח רוח של אמונה במערכות מדינתנו", "בתקופה האחרונה הגיעו מים עד נפש. בגוש קטיף ובעמונה נחצו הרבה קוים אדומים... כל זה מהווה רעידת אדמה ביחסנו למדינה ולמערכות השלטון בה... אך זהו העם, המדינה והצבא שלנו", "לא כניעה והתכופפות יש בהסכמתנו ללכת עם עמנו קמעא קמעא, כי אם גבורה מלאת סבלנות", "לא בכוחניות, ולא באיומים נצליח לעורר לב אחינו לאהבת ה' ולתורתו, כי אם בדרכי נועם ובהסברה".
במסמך יוצאת קריאה "לכל הצדדים בעם למתן את התבטאויותיהם ואת עמדותיהם עד אשר ילובנו הדברים". על המסמך חתמו הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן והרב צפניה דרורי, הרב שלמה אבינר, הרב מוטי אלון, הרב אלי סדן, הרב אריה שטרן, הרב חננאל אתרוג, הרב יהושע ויצמן, הרב אליהו בלומנצויג, הרב שלמה רוזנפלד, הרב יגאל קמינצקי, הרב דוד תורג'מן, הרב אלחנן בן נון, הרב אברהם גיסר, הרב יחזקאל קופלד, הרב אלישע וישליצקי, הרב אוהד תירוש, הרב איתן צוקר, הרב דוד סתיו, הרב שי פירון, אביה ששר. וככל הנראה הוא איננו קשור למועצת יש"ע אלא פורסם בידי גוף פרטי הקשור למכינה הקדם צבאית בעלי.
גורמים בימין מוסרים כי "אין במסמך שום חידוש, וגם הפעם פוסחים כותבי המסמך על שני הסעיפים ובכך מוציאים דבר שלא מוסכם על כל החוגים, ואינם מכריעים בשאלות השנויות במחלוקת".
כתבנו ידידיה הכהן מוסר כי דמויות רבניות בולטות רבות בציבור הדתי לאומי לא חתמו על המסמך, וכמענה לפנייתו לרבנים, הנמנים על יוצאי ישיבת "מרכז הרב", אמרו כי כלל לא קיבלו את המסמך, מה שמעיב במקצת על הקריאה שהזכרנו בתחילת המסמך "כל המעלות שהשגנו, הושגו מכח האחדות". עד מועד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובת מפרסמי המסמך לדברים.
"מתוך החיבור הממשי עם הציבור, מתוך מפגש והקשבה כנים למצוקות הקיימות היום, מופיעה הרגשת הצורך לסמן לציבור כיוונים ברורים בשעות משבר... התאספה קבוצת רבנים החתומים מטה במטרה לנסח עקרונות ברורים ביחס לדרכה של הציונות הדתית בעת הזאת, ועם זה לקחת אחריות להפצת עקרונות אלו ולחנך לאורם", במילים אלו נפתח "מסמך העקרונות" שחולק לקראת החג בבתי הכנסת.
בתחילת המסמך מכירים כותביו ש"אנו מצויים בתהליך שיבת ציון שהוא מהלך אלוקי", עם זאת מכירים ש"זוהי תקופת משבר המעמידה בפנינו סוגיות עקרוניות", בתחילת המסמך קוראים כותביו "בקול צלול וברור", "לא ניתן יד למלחמת אחים, לא נרים יד איש על רעהו, נפעל בכל כוחנו להגברת האחדות בכל חלקי האומה".
בחוברת פרוסים 15 עקרונות, הראשון שבהם "כל המעלות שהשגנו, הושגו מכח האחדות... שלימות התורה כמו גם שלמות הארץ יושגו דוקא מתוך שלמות העם", עקרון נוסף הוא "מדינת ישראל היא הופעתה הממשית של ריבונות העם היהודי בארצו", "צה"ל הוא צבא העם... וחובתנו לחזקו ולעודדו ולעשות ככל שביכולתנו לשכלל את כוחו. השימוש בצה"ל לעקירת ההתיישבות המפוארת בגוש קטיף היא עיוות ביעדו של צה"ל ופגיעה בלכידותו".
עקרון נוסף נוגע למשטר הפרלמנטארי, "אין שום דרך לכונן ריבונות של העם היהודי בארצו אלא על ידי צורת... שיטת הממשל הפרלמנטארית", כותבי מסמך מדגישים כי "אנחנו נאמנים אך ורק לה' ולתורתו... אם יאמרו לנו בשם המדינה או פקודות הצבא לעבור על איסור תורה, ואפילו קל שבקלים לא נאבה ולא נשמע", אך מכירים כי "אין בכוחו של הפרט או קבוצת מיעוט לכפות על הציבור את דעתו ורצונו".
כותבי המסמך מעירים כי הם "שמחים להיות שותפים במדינה זו... ומתוך הרגשת אחריות והבנה ששותפותינו במדינה, היא עצמה זו אשר קמעא קמעא תפיח רוח של אמונה במערכות מדינתנו", "בתקופה האחרונה הגיעו מים עד נפש. בגוש קטיף ובעמונה נחצו הרבה קוים אדומים... כל זה מהווה רעידת אדמה ביחסנו למדינה ולמערכות השלטון בה... אך זהו העם, המדינה והצבא שלנו", "לא כניעה והתכופפות יש בהסכמתנו ללכת עם עמנו קמעא קמעא, כי אם גבורה מלאת סבלנות", "לא בכוחניות, ולא באיומים נצליח לעורר לב אחינו לאהבת ה' ולתורתו, כי אם בדרכי נועם ובהסברה".
במסמך יוצאת קריאה "לכל הצדדים בעם למתן את התבטאויותיהם ואת עמדותיהם עד אשר ילובנו הדברים". על המסמך חתמו הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן והרב צפניה דרורי, הרב שלמה אבינר, הרב מוטי אלון, הרב אלי סדן, הרב אריה שטרן, הרב חננאל אתרוג, הרב יהושע ויצמן, הרב אליהו בלומנצויג, הרב שלמה רוזנפלד, הרב יגאל קמינצקי, הרב דוד תורג'מן, הרב אלחנן בן נון, הרב אברהם גיסר, הרב יחזקאל קופלד, הרב אלישע וישליצקי, הרב אוהד תירוש, הרב איתן צוקר, הרב דוד סתיו, הרב שי פירון, אביה ששר. וככל הנראה הוא איננו קשור למועצת יש"ע אלא פורסם בידי גוף פרטי הקשור למכינה הקדם צבאית בעלי.
גורמים בימין מוסרים כי "אין במסמך שום חידוש, וגם הפעם פוסחים כותבי המסמך על שני הסעיפים ובכך מוציאים דבר שלא מוסכם על כל החוגים, ואינם מכריעים בשאלות השנויות במחלוקת".
כתבנו ידידיה הכהן מוסר כי דמויות רבניות בולטות רבות בציבור הדתי לאומי לא חתמו על המסמך, וכמענה לפנייתו לרבנים, הנמנים על יוצאי ישיבת "מרכז הרב", אמרו כי כלל לא קיבלו את המסמך, מה שמעיב במקצת על הקריאה שהזכרנו בתחילת המסמך "כל המעלות שהשגנו, הושגו מכח האחדות". עד מועד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובת מפרסמי המסמך לדברים.