המצב במושב שלווה היה בלתי אפשרי לכל הדעות, חוב של מיליוני שקלים לחברת מקורות גרם להפסקת המים בשלבים למושב לכמה ימים בכל פעם, אנשים במושב מתארים מקלחות שבאמצע הופסקו המים, ויותר מכך, במושב שקלו לסגור את גן הילדים, מכיוון שנוצרה בעיה סניטארית קשה כאשר ילדים היו עושים את צרכיהם, ואי אפשר היה לשטוף אותם מכיוון שלא היו מים.
"שורש הבעיה היא מכיוון שמדובר במושב שיתופי, אחריות התשלום של המים נופלת על כתפי כל המושב ולא על אדם פרטי, ולמרות שבמושב יודעים מי חייב את הכסף לא מצליחים ליצור במושב מערכת גביה שתכריח את החייבים לשלם הכסף", כך מספר הרב דוד זנו, רב המושב לכתבנו ידידיה הכהן.
"המצב כבר היה בלתי נסבל, חשתי שאני כרב לא יכול לעמוד מנגד, רב לא יכול להישאר ולתת דרשות בבית הכנסת כאשר לאנשים אין מים בברזים, ולכן ניסתי לשכנע זמן רב את תושבי הישוב לשלם באמצעות דרשות וכדומה, אך כלום לא עזר, ולפני זמן מה עשיתי הצבעה בבית הכנסת האם הם מוכנים להטיל חרם על מי שלא משלם מס וכל מתפללי בית הכנסת הסכימו לכך פה אחד, להטיל את החרם ולפרסום שמות כל החייבים על ידי הועד".
"גם לאחר ההחלטה התעכבנו ולא הטלנו את החרם, למרות שמאז פעם נוספת הופסקו המים, אבל השבת קרה מקרה ששבר את גב הגמל, ביום שישי האחרון גם לא היו מים במושב, וכשנכנסה שבת, נכנס אחד מהתושבים לבית הכנסת כשהוא שיכור, וכיבה את כל האורות בבית הכנסת בשבת וצעק שאי אפשר להתפלל כשאין מים, לאחר מכן על פי החשד הוא תקף אדם שחייב כסף לחברת מקורות, ובמוצאי שבת נעצר בידי המשטרה".
"המקרה הזה שבר את גב הגמל והחלטנו מיידית בשבת עצמה להכריז על החרם, ובמוצאי שבת נעשה בבהכ"נ חרם כדת וכדין עם ספר תורה בנוכחות 30 תושבי המושב, לאחר המעשה כשדיברתי עם רב גדול באזורינו, הוא תמך במעשה". "איך אתה חושב שנוכל לפתור את הבעיה הזאת, בלי אמצעים כאלה?" שואל הרב זנו.
בפסק הלכה שפורסם במושב תחת הכותרת "המרחם על אכזרים הרי הוא מתאכזר על רחמנים", והגיע לידי כתבנו, מביא הרב זנו את פירוט "הלכות החרם".
בפסק נכתב "עד לפני חודש, ולמרות המאמצים השונים שנעשו בשביל כך, חלק מחברי האגודה של המושב צברו חוב של כמה שנים במים. החובות אינם אישיים אלא הם שייכים לאגודה, ולכן חוסר תשלום של משק אחד משפיע ישירות לשני. חוסר תשלום גרם גם להעלת התשלום של המשקים האחרים. הדבר הגיע למצב חמור מאוד וזרם המים התחיל להיסגר לסירוגין".
"בתאריך ב' באייר תשס"ו, שבת תזריע – מצורע בבהכ"נ הוחלט בהצבעה פה אחד על הטלת חרם למי שלא יסדיר את חוב המים שיש לו. בבהכנ"ס נכחו 110 גברים המייצגים את הרוב הגדול של המשקים במושב. עד לתאריך כח' באייר חלק מהחייבים הסדירו את חובם בתשלום על המקום או בפריסת צ'קים. בכל זאת נשארו הרבה חייבים שעדיין לא טרחו למצוא פיתרון על מנת להסדיר את חובם. זאת, למרות הידיעה שחוסר התשלום יגרום שוב לניתוק המים. אין צורך להאריך בדבר שתושבי המושב שותפים לה, והוא ההרגשה האיומה של מחנה פליטים בלי מים למקלחת, לשירותים, לשתיה ולטיפולים של חולים סיעודיים שונים. כל זה מפני גניבת מים וחוסר התייחסות לתושבי המושב הצריכים מים לחיים סדירים".
"בשבת בבוקר כט' באייר הוחלט להודיע על חרם במוצ"ש כפי שהצביעו חודש קודם. במוצאי שבת נעשה בבהכ"נ חרם כדת וכדין עם ספר תורה בנוכחות 30 תושבי המושב שהינם כשליחי הציבור. להלן ההלכות הקשורות לחרם וכן הגדרה על מי הוא יחול."
"הזכות לעשות חרם: יש כח בידי הציבור להטיל איסור בתוקף של חרם, על כל התושבים או חלקם.
מי שאינו נמצא בבהכ"נ או בישוב בזמן הטלת החרם, אינו מונע את הטלתו והוא נכלל בה. לחרם יש תוקף של שבועה, והמחויבות לעמוד בו חלה על כל התושבים. העובר על החרם מוחרם בעצמו".
"על מי חל החרם: כל בעל משק (או לחילופין אדם השייך למשק וגרם לו חוב מים) שיש לו חוב מים מן החוב החדש, העולה על ארבעה חודשים אחורה, הרי הוא בכלל החרם. כל אדם שלא שילם את חובו או לא התחיל להסדיר את חובו באופן משמעותי הרי הוא בכלל החרם. כל אדם שמחובר בלי שעון הרי הוא בכלל החרם. החרם יחול החל מט"ו בסיון לכל מי עדיין לא הסדיר את מצבו".
"איך מתנהגים עם המוחרם? אסור לדבר עם המוחרם. מותר למוחרם ליכנס לבהכ"נ להתפלל. אסור לו לקנות אחד מהכיבודים הנמכרים בבהכ"נ. (כל מי שירצה לקנות יתבקש להצהיר שהוא הסדיר את חובו.), הוא אינו משלים מנין ואין עונים לקדיש שלו. אין אשתו וילדיו של המוחרם חייבים לנהוג בחרם. אדם שלא הסדיר את מצבו והוחרם, אמנם לאחר כמה זמן הסדיר אותו, צריך התרה בבהכ"נ".
כתבנו מוסר כי ידוע על מקרים אף לאחרונה בהם הוחרם אדם בודד, אך חרם ציבורי שכזה הינו דבר נדיר בעשרות השנים האחרונות.
"שורש הבעיה היא מכיוון שמדובר במושב שיתופי, אחריות התשלום של המים נופלת על כתפי כל המושב ולא על אדם פרטי, ולמרות שבמושב יודעים מי חייב את הכסף לא מצליחים ליצור במושב מערכת גביה שתכריח את החייבים לשלם הכסף", כך מספר הרב דוד זנו, רב המושב לכתבנו ידידיה הכהן.
"המצב כבר היה בלתי נסבל, חשתי שאני כרב לא יכול לעמוד מנגד, רב לא יכול להישאר ולתת דרשות בבית הכנסת כאשר לאנשים אין מים בברזים, ולכן ניסתי לשכנע זמן רב את תושבי הישוב לשלם באמצעות דרשות וכדומה, אך כלום לא עזר, ולפני זמן מה עשיתי הצבעה בבית הכנסת האם הם מוכנים להטיל חרם על מי שלא משלם מס וכל מתפללי בית הכנסת הסכימו לכך פה אחד, להטיל את החרם ולפרסום שמות כל החייבים על ידי הועד".
"גם לאחר ההחלטה התעכבנו ולא הטלנו את החרם, למרות שמאז פעם נוספת הופסקו המים, אבל השבת קרה מקרה ששבר את גב הגמל, ביום שישי האחרון גם לא היו מים במושב, וכשנכנסה שבת, נכנס אחד מהתושבים לבית הכנסת כשהוא שיכור, וכיבה את כל האורות בבית הכנסת בשבת וצעק שאי אפשר להתפלל כשאין מים, לאחר מכן על פי החשד הוא תקף אדם שחייב כסף לחברת מקורות, ובמוצאי שבת נעצר בידי המשטרה".
"המקרה הזה שבר את גב הגמל והחלטנו מיידית בשבת עצמה להכריז על החרם, ובמוצאי שבת נעשה בבהכ"נ חרם כדת וכדין עם ספר תורה בנוכחות 30 תושבי המושב, לאחר המעשה כשדיברתי עם רב גדול באזורינו, הוא תמך במעשה". "איך אתה חושב שנוכל לפתור את הבעיה הזאת, בלי אמצעים כאלה?" שואל הרב זנו.
בפסק הלכה שפורסם במושב תחת הכותרת "המרחם על אכזרים הרי הוא מתאכזר על רחמנים", והגיע לידי כתבנו, מביא הרב זנו את פירוט "הלכות החרם".
בפסק נכתב "עד לפני חודש, ולמרות המאמצים השונים שנעשו בשביל כך, חלק מחברי האגודה של המושב צברו חוב של כמה שנים במים. החובות אינם אישיים אלא הם שייכים לאגודה, ולכן חוסר תשלום של משק אחד משפיע ישירות לשני. חוסר תשלום גרם גם להעלת התשלום של המשקים האחרים. הדבר הגיע למצב חמור מאוד וזרם המים התחיל להיסגר לסירוגין".
"בתאריך ב' באייר תשס"ו, שבת תזריע – מצורע בבהכ"נ הוחלט בהצבעה פה אחד על הטלת חרם למי שלא יסדיר את חוב המים שיש לו. בבהכנ"ס נכחו 110 גברים המייצגים את הרוב הגדול של המשקים במושב. עד לתאריך כח' באייר חלק מהחייבים הסדירו את חובם בתשלום על המקום או בפריסת צ'קים. בכל זאת נשארו הרבה חייבים שעדיין לא טרחו למצוא פיתרון על מנת להסדיר את חובם. זאת, למרות הידיעה שחוסר התשלום יגרום שוב לניתוק המים. אין צורך להאריך בדבר שתושבי המושב שותפים לה, והוא ההרגשה האיומה של מחנה פליטים בלי מים למקלחת, לשירותים, לשתיה ולטיפולים של חולים סיעודיים שונים. כל זה מפני גניבת מים וחוסר התייחסות לתושבי המושב הצריכים מים לחיים סדירים".
"בשבת בבוקר כט' באייר הוחלט להודיע על חרם במוצ"ש כפי שהצביעו חודש קודם. במוצאי שבת נעשה בבהכ"נ חרם כדת וכדין עם ספר תורה בנוכחות 30 תושבי המושב שהינם כשליחי הציבור. להלן ההלכות הקשורות לחרם וכן הגדרה על מי הוא יחול."
"הזכות לעשות חרם: יש כח בידי הציבור להטיל איסור בתוקף של חרם, על כל התושבים או חלקם.
מי שאינו נמצא בבהכ"נ או בישוב בזמן הטלת החרם, אינו מונע את הטלתו והוא נכלל בה. לחרם יש תוקף של שבועה, והמחויבות לעמוד בו חלה על כל התושבים. העובר על החרם מוחרם בעצמו".
"על מי חל החרם: כל בעל משק (או לחילופין אדם השייך למשק וגרם לו חוב מים) שיש לו חוב מים מן החוב החדש, העולה על ארבעה חודשים אחורה, הרי הוא בכלל החרם. כל אדם שלא שילם את חובו או לא התחיל להסדיר את חובו באופן משמעותי הרי הוא בכלל החרם. כל אדם שמחובר בלי שעון הרי הוא בכלל החרם. החרם יחול החל מט"ו בסיון לכל מי עדיין לא הסדיר את מצבו".
"איך מתנהגים עם המוחרם? אסור לדבר עם המוחרם. מותר למוחרם ליכנס לבהכ"נ להתפלל. אסור לו לקנות אחד מהכיבודים הנמכרים בבהכ"נ. (כל מי שירצה לקנות יתבקש להצהיר שהוא הסדיר את חובו.), הוא אינו משלים מנין ואין עונים לקדיש שלו. אין אשתו וילדיו של המוחרם חייבים לנהוג בחרם. אדם שלא הסדיר את מצבו והוחרם, אמנם לאחר כמה זמן הסדיר אותו, צריך התרה בבהכ"נ".
כתבנו מוסר כי ידוע על מקרים אף לאחרונה בהם הוחרם אדם בודד, אך חרם ציבורי שכזה הינו דבר נדיר בעשרות השנים האחרונות.